עבודת הגשה בספרות
חיזו בטטה /מאת סמי ברדוגו עבודה להגשה – מור נעמן. איזה יחס (למשל: אהדה, חמלה, הערכה, הסתייגות, דחייה, רגשות מעורבים) מעוררת בכם אחת מהדמות באחד בסיפור "חיזו בטטה"? הסבירו והדגימו מה בדמות ובאופן הצגתה מעוררים בכם יחס כזה. היחס שאני מרגיש כלפי דמות האם הוא יחס של רחמים, מכמה סיבות. האם היא אישה קשת יום מגדלת שני בנים לבדה. שמה של האם לא מוזכר, השכנים הדביקו לה את השם "חיז'ו בטטה" מאחר שהייתה מגיעה לחנות ומבקשת חיז'ו לאדוארד ובטטה לשמעון. האם היא אישה סגורה אינה מתקשרת עם סביבתה, אין לה חברים, והיא נמנעת מלהגיב אפילו לשאלות כמו "מה שלומך?". כל חייה מתנהלים סביב עבודתה, ניהול משק ביתה וילדיה. כאשר היא יוצאת לחנות הירקות היא הולכת מהר, כדי שאף אחד לא יציק לה בשאלותיו. כדי ששקיות הפלסטיק העמוסות בירקות לא יכאיבו לידיה היא קושרת לידיות מטפחת מבד. היא מתמודדת לבד עם קשיי הקיום. אי אפשר להתעלם מהסימנים המוקדמים למוזרויות של האם ולמצוקות הנפשיות שלה. זה מתבטא בכפייתיות לגבי המזון של ילדיה, בנקיון, בסדר, בניתוק הבולט מהסביבה, בהליכה המהירה ברחוב, גם בהוראות הקפדניות שלה לבנים, כאשר היא כופה עליהם התנהגות מבוקרת באופן קיצוני. כמובן, חיזו מזכיר גם את ההתפרצויות, שמהן הוא חושש. הוא מכנה זאת "עצבים". הבנים למדו לא להביא את אמם למצב של לחץ נפשי. אדוארד בעיקר, בשל בגרותו, מגלה אמפתיה למצבה של האם. הוא מודע יותר מאחיו למצב של האימא, ומשום כך הוא מקבל את החלטותיה ולא מערער עליהן. אדוארד חושש מערעור עצביה של אמו. הוא מכנה זאת "רגעים של עצבים". אז הם עומדים "אילמים ורק מחכים לבצע ולעשות מה שנדרש, כדי שהכל ירגע." אך את המשבר הנפשי של האם אי אפשר לעצור. כוחותיה הנפשיים לבסוף "נגמרים". והיא מאושפזת..... לסיכום: האם היא אישה קשת יום, סגורה בתוך עולמה. אוהבת את ילדיה, אך מתקשה לחשוף את רגשותיה. היא אישה בודדה, ובסופו של סיפור הבדידות מכניעה אותה, והיא נזקקת לאשפוז, לכן אני לא יכול שלא לרחם עלייה ולא להרגיש שבסופו של דבר ישנו איזה פספוס בצורת החיים שלה. תארו את הפתיחה של הסיפור "חיזו בטטה", והסבירו כיצד פרטים המופיעים בפתיחה רומזים על התפתחויות המתרחשות בהמשך הסיפור. פתיחת הסיפור של חיז'ו בטטה היא "מסתורית" ובה יש רמיזות על המשך הסיפור ועל הכיוון שהוא יתפתח. אחד מהרמזים האלה, הוא כותרת הסיפור- שיוצרת תחילה את הרושם שהיא מכוונת לדמות המרכזית ביצירה חיז'ו, ושלשמה הוצמד כינוי הגנאי 'בטטה', כנראה בגלל עצלות, עודף משקל וכו'. הקריאה בסיפור "חיזו בטטה" תגלה שמדובר, למעשה, בשלוש דמויות נפרדות זו מזו שני אחים - בנים לאם חד-הורית קשת-יום החיה בפריפריה שהיא, כמו האם עצמה, חסרת שם וזהות מוגדרת - המנוגדים מאד באופיים ובתכונותיהם. ולמרות זאת, אין ל'נפרדות' הזו כל רמז בכותרת הסיפור (למשל, פסיק המפריד בין 'חיזו' ל'בטטה' או 'חיזו ובטטה' כמקובל בסיפורים ששני גיבורים במרכזם). דבר נוסף הוא משפטי הפתיחה של הסיפור שבהם אין קשר לוגי ברור:"אמי מגדלת אותי ואת אחי כבר שש-עשרה שנים. אחי בן שלש-עשרה וחודשיים, קטן ממני כמעט בשלש שנים" וזה כמובן לא כל כך הגיוני - שני המשפטים סותרים זה את זה. בנוסף, מדוע שמה של האם אינו נזכר בסיפור? האם מופיעה רק בכינוי "אמא שלנו" (או סתם 'אמא'), וכן קריאות שקוראים לעברה ילדי השכונה, כמו גם פניות המבוגרים אליה. ושמה בעצם הוא 'כינוי החיבה' של שני בנייה: "חיזו בטטה". מיהו אביהם של שני הילדים?! מדוע אינו נזכר כלל במהלך עלילת הסיפור?! ואולי יש אבות שונים לילדים?! ומתי ומדוע עזב האב את הבית-המשפחה, אם היה חלק מהם בעבר? והדבר האחרון הוא שם המקום בו מתרחש הסיפור, שלא מוזכר בכלל. הרמיזות על המשך הסיפור בכותרת ובמשפטי הפתיחה לפי דעתי מרמזים על סוג של חוסר וודאות, של אין-תשובה. כמו שהמשפחה הזו מרותקת ומתביישת מן הסביבה, הם רחוקים גם מאיתנו, הקוראים. נמסרים כמה שפחות פרטים כדי לשמור על האנונימיות. כך גם לגבי האב, אם היינו יודעים הכל בהתחלה הוא היה נוגע פחות ופחות לכל אחד, כיוון שאם היינו יודעים שהאם ניסתה להתאבד והיינו יודעים את הסיבה לאב, הייתה פחות הזדהות עם כל אחד. אחד המאפיינים של הסיפור הקצר הוא הסיבוך בעלילה. הציגו את הסיבוך בסיפור "חיזו בטטה". האם סיבוך זה נפתר בסוף הסיפור? הסבירו והדגימו דבריכם. הסיבוך מגיע לאחר פיטורי האם ממקום עבודתה. כשהאמא בבית מתפקדת כביכול כרגיל - האם נמצאת בבית בכל שעות היום: היא דואגת לבנים ולניקיון הבית, אבל מתחילה לבצבץ המועקה הנפשית שלה המבטאת את חוסר אפשרותה להתמודד. חיזו מכריח את עצמו לשכוח את התנהגותה בלילה, שכן הדבר מפחיד אותו. שיאו של שלב זה הוא בניסיון התאבדותה, בריחתה של האם לפרדס. השכנה המצטרפת לבנים בחיפוש המבוהל אחר האם שנעלמה פורצת את מעגל ההסתגרות שהאם התוותה במשך כל השנים והאם מתגלה כאשר ירכיה חשופים (מבחינה מטאפורית גם סודה) לעין כל, והיא מבולבלת מאוד ועל ידיה שריטות. מבחינת התהליך הנפשי חיזו חש בשלב זה את הפחד מחלחל בו והוא מבין, שהחיים לא יוכלו לחזור להיות כמו שהיו, וכי סודה של המשפחה נחשף לעיני כל. ביטוי מעשי לכך הוא העובדה שבאופן רשמי הוא הופך להיות האחראי לאימו, בכך שהוא חותם על טופס שנותן לו חובש האמבולנס. כשהאמא בבית חולים - שבועיים לאחר ניסיון ההתאבדות חיזו מקבל על עצמו את האחריות לעצמו ולאחיו ולבית בעוד בטטה אחיו משתחרר מכל אחריות. חיזו הופך ל"ילד הורי" ומבחינה נפשית הוא מצד אחד מתחיל להתרגל למצב ומסדר את הבית כדי "שיראה כמו תמיד" ובכך הוא מאמץ את מנהגי אימו. הסדר והניקיון הם ניסיון "לנקות", "לטאטא", את הלכלוך, את הסוד, את המחלה, אך בנוסף הם גם אמצעי שעוזר לשמור על מסגרת של שגרה ושפיות. סוף
חיזו בטטה /מאת סמי ברדוגו עבודה להגשה – מור נעמן. איזה יחס (למשל: אהדה, חמלה, הערכה, הסתייגות, דחייה, רגשות מעורבים) מעוררת בכם אחת מהדמות באחד בסיפור "חיזו בטטה"? הסבירו והדגימו מה בדמות ובאופן הצגתה מעוררים בכם יחס כזה. היחס שאני מרגיש כלפי דמות האם הוא יחס של רחמים, מכמה סיבות. האם היא אישה קשת יום מגדלת שני בנים לבדה. שמה של האם לא מוזכר, השכנים הדביקו לה את השם "חיז'ו בטטה" מאחר שהייתה מגיעה לחנות ומבקשת חיז'ו לאדוארד ובטטה לשמעון. האם היא אישה סגורה אינה מתקשרת עם סביבתה, אין לה חברים, והיא נמנעת מלהגיב אפילו לשאלות כמו "מה שלומך?". כל חייה מתנהלים סביב עבודתה, ניהול משק ביתה וילדיה. כאשר היא יוצאת לחנות הירקות היא הולכת מהר, כדי שאף אחד לא יציק לה בשאלותיו. כדי ששקיות הפלסטיק העמוסות בירקות לא יכאיבו לידיה היא קושרת לידיות מטפחת מבד. היא מתמודדת לבד עם קשיי הקיום. אי אפשר להתעלם מהסימנים המוקדמים למוזרויות של האם ולמצוקות הנפשיות שלה. זה מתבטא בכפייתיות לגבי המזון של ילדיה, בנקיון, בסדר, בניתוק הבולט מהסביבה, בהליכה המהירה ברחוב, גם בהוראות הקפדניות שלה לבנים, כאשר היא כופה עליהם התנהגות מבוקרת באופן קיצוני. כמובן, חיזו מזכיר גם את ההתפרצויות, שמהן הוא חושש. הוא מכנה זאת "עצבים". הבנים למדו לא להביא את אמם למצב של לחץ נפשי. אדוארד בעיקר, בשל בגרותו, מגלה אמפתיה למצבה של האם. הוא מודע יותר מאחיו למצב של האימא, ומשום כך הוא מקבל את החלטותיה ולא מערער עליהן. אדוארד חושש מערעור עצביה של אמו. הוא מכנה זאת "רגעים של עצבים". אז הם עומדים "אילמים ורק מחכים לבצע ולעשות מה שנדרש, כדי שהכל ירגע." אך את המשבר הנפשי של האם אי אפשר לעצור. כוחותיה הנפשיים לבסוף "נגמרים". והיא מאושפזת..... לסיכום: האם היא אישה קשת יום, סגורה בתוך עולמה. אוהבת את ילדיה, אך מתקשה לחשוף את רגשותיה. היא אישה בודדה, ובסופו של סיפור הבדידות מכניעה אותה, והיא נזקקת לאשפוז, לכן אני לא יכול שלא לרחם עלייה ולא להרגיש שבסופו של דבר ישנו איזה פספוס בצורת החיים שלה. תארו את הפתיחה של הסיפור "חיזו בטטה", והסבירו כיצד פרטים המופיעים בפתיחה רומזים על התפתחויות המתרחשות בהמשך הסיפור. פתיחת הסיפור של חיז'ו בטטה היא "מסתורית" ובה יש רמיזות על המשך הסיפור ועל הכיוון שהוא יתפתח. אחד מהרמזים האלה, הוא כותרת הסיפור- שיוצרת תחילה את הרושם שהיא מכוונת לדמות המרכזית ביצירה חיז'ו, ושלשמה הוצמד כינוי הגנאי 'בטטה', כנראה בגלל עצלות, עודף משקל וכו'. הקריאה בסיפור "חיזו בטטה" תגלה שמדובר, למעשה, בשלוש דמויות נפרדות זו מזו שני אחים - בנים לאם חד-הורית קשת-יום החיה בפריפריה שהיא, כמו האם עצמה, חסרת שם וזהות מוגדרת - המנוגדים מאד באופיים ובתכונותיהם. ולמרות זאת, אין ל'נפרדות' הזו כל רמז בכותרת הסיפור (למשל, פסיק המפריד בין 'חיזו' ל'בטטה' או 'חיזו ובטטה' כמקובל בסיפורים ששני גיבורים במרכזם). דבר נוסף הוא משפטי הפתיחה של הסיפור שבהם אין קשר לוגי ברור:"אמי מגדלת אותי ואת אחי כבר שש-עשרה שנים. אחי בן שלש-עשרה וחודשיים, קטן ממני כמעט בשלש שנים" וזה כמובן לא כל כך הגיוני - שני המשפטים סותרים זה את זה. בנוסף, מדוע שמה של האם אינו נזכר בסיפור? האם מופיעה רק בכינוי "אמא שלנו" (או סתם 'אמא'), וכן קריאות שקוראים לעברה ילדי השכונה, כמו גם פניות המבוגרים אליה. ושמה בעצם הוא 'כינוי החיבה' של שני בנייה: "חיזו בטטה". מיהו אביהם של שני הילדים?! מדוע אינו נזכר כלל במהלך עלילת הסיפור?! ואולי יש אבות שונים לילדים?! ומתי ומדוע עזב האב את הבית-המשפחה, אם היה חלק מהם בעבר? והדבר האחרון הוא שם המקום בו מתרחש הסיפור, שלא מוזכר בכלל. הרמיזות על המשך הסיפור בכותרת ובמשפטי הפתיחה לפי דעתי מרמזים על סוג של חוסר וודאות, של אין-תשובה. כמו שהמשפחה הזו מרותקת ומתביישת מן הסביבה, הם רחוקים גם מאיתנו, הקוראים. נמסרים כמה שפחות פרטים כדי לשמור על האנונימיות. כך גם לגבי האב, אם היינו יודעים הכל בהתחלה הוא היה נוגע פחות ופחות לכל אחד, כיוון שאם היינו יודעים שהאם ניסתה להתאבד והיינו יודעים את הסיבה לאב, הייתה פחות הזדהות עם כל אחד. אחד המאפיינים של הסיפור הקצר הוא הסיבוך בעלילה. הציגו את הסיבוך בסיפור "חיזו בטטה". האם סיבוך זה נפתר בסוף הסיפור? הסבירו והדגימו דבריכם. הסיבוך מגיע לאחר פיטורי האם ממקום עבודתה. כשהאמא בבית מתפקדת כביכול כרגיל - האם נמצאת בבית בכל שעות היום: היא דואגת לבנים ולניקיון הבית, אבל מתחילה לבצבץ המועקה הנפשית שלה המבטאת את חוסר אפשרותה להתמודד. חיזו מכריח את עצמו לשכוח את התנהגותה בלילה, שכן הדבר מפחיד אותו. שיאו של שלב זה הוא בניסיון התאבדותה, בריחתה של האם לפרדס. השכנה המצטרפת לבנים בחיפוש המבוהל אחר האם שנעלמה פורצת את מעגל ההסתגרות שהאם התוותה במשך כל השנים והאם מתגלה כאשר ירכיה חשופים (מבחינה מטאפורית גם סודה) לעין כל, והיא מבולבלת מאוד ועל ידיה שריטות. מבחינת התהליך הנפשי חיזו חש בשלב זה את הפחד מחלחל בו והוא מבין, שהחיים לא יוכלו לחזור להיות כמו שהיו, וכי סודה של המשפחה נחשף לעיני כל. ביטוי מעשי לכך הוא העובדה שבאופן רשמי הוא הופך להיות האחראי לאימו, בכך שהוא חותם על טופס שנותן לו חובש האמבולנס. כשהאמא בבית חולים - שבועיים לאחר ניסיון ההתאבדות חיזו מקבל על עצמו את האחריות לעצמו ולאחיו ולבית בעוד בטטה אחיו משתחרר מכל אחריות. חיזו הופך ל"ילד הורי" ומבחינה נפשית הוא מצד אחד מתחיל להתרגל למצב ומסדר את הבית כדי "שיראה כמו תמיד" ובכך הוא מאמץ את מנהגי אימו. הסדר והניקיון הם ניסיון "לנקות", "לטאטא", את הלכלוך, את הסוד, את המחלה, אך בנוסף הם גם אמצעי שעוזר לשמור על מסגרת של שגרה ושפיות. סוף