עבודת צוות ושיתוף פעולה בין קולגות
חייבת לפרוק... מאז השחרור (לפני 11 חודשים) הצטרפתי למעגל העבודה ומהרגע הראשון ועד היום אני תמיד מרגישה שרוב נטל העבודה הוא עליי.
עבדתי כמלצרית ועכשיו אני עובדת בתחנת דלק.
אני באמת אוהבת לעבוד. אין לי בעיה לנקות ולסדר ולהתלכלך כשצריך, אין לי בעיה לשרת אנשים ואני מאוד מאופקת גם כשיש לקוחות מגעילים. באמת שכל עבודה היא בכבוד שלי ואני לא מתעצלת ולא נגעלת ולא מתפנקת.
בכל משמרת בתחנת דלק יש עובד חנות ושני מתדלקים, סה"כ 3 עובדים במשמרת.
העבודה בכללי מתחלקת לשני סוגים- שירות לקוחות, ותחזוקת התחנה שכוללת בעיקר סדר ונקיון.
בכל התחומים אני מרגישה שהאחרים תמיד משחקים אותה "ראש קטן" ומשאירים לי את רוב העבודה.
גם לפעמים כשאני מבקשת מאנשים לעשות משהו, ומדגישה שזה משהו שהם אמורים לעשות וזה גם בשביל שאני לא אעשה את הכל לבד, הם פשוט מתעלמים או עושים לי פרצוף חמוץ ועושים רק חלק קטן מהעבודה..כאילו עושים לי טובה שהם טרחו.
ובכלל..למה אני אמורה לרדוף אחרי אנשים כמו שוטרת? כמו גננת? מה, אני המנהלת שלהם? למה אני זאת שמאצילה סמכויות? כמו שאני עושה את הדברים שאני צריכה לעשות ויודעת שצריך להחזיר את כל הקופסאות של המוצרים למקום ולזרוק את הזבל ולסגור משמרת במחשב ולצאת לכל אוטו שבא לתדלק בשירות מלא, ככה כולם צריכים!
היום במקרה עבדתי בחנות, והמתדלקת נכנסה והתיישבה בתוך החנות וביקשה ממני לצאת במקומה לתדלק כי היא מדברת בפלאפון.
ממש התעצבנתי כי היו לי מלא דברים לעשות ובאותו רגע היו יחסית הרבה מכוניות בחוץ!!!
אני מגזימה? מה בסך הכל ביקשתי? שכל אחד יעשה את העבודה שלו?
האם העובדה שאני אוהבת לעבוד ועושה את זה בכיף, גוזרת עליי לעבוד לבד?
נמאס לי שכולם בגישה של "נופר במילא עושה הכל לבד אז למה שנטרח?"...
חשבתי לדבר עם המנהל שלי על זה..לא להזכיר שמות ספציפים של עובדים אבל כן להגיד לו שאני מרגישה שאני עושה הכל לבד...
זה כדאי? אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני מאוד מאוד אוהבת לעבוד ואני לא רוצה להגיע למצב שאני כל היום בעצבים...
מה אני אעשה?
חייבת לפרוק... מאז השחרור (לפני 11 חודשים) הצטרפתי למעגל העבודה ומהרגע הראשון ועד היום אני תמיד מרגישה שרוב נטל העבודה הוא עליי.
עבדתי כמלצרית ועכשיו אני עובדת בתחנת דלק.
אני באמת אוהבת לעבוד. אין לי בעיה לנקות ולסדר ולהתלכלך כשצריך, אין לי בעיה לשרת אנשים ואני מאוד מאופקת גם כשיש לקוחות מגעילים. באמת שכל עבודה היא בכבוד שלי ואני לא מתעצלת ולא נגעלת ולא מתפנקת.
בכל משמרת בתחנת דלק יש עובד חנות ושני מתדלקים, סה"כ 3 עובדים במשמרת.
העבודה בכללי מתחלקת לשני סוגים- שירות לקוחות, ותחזוקת התחנה שכוללת בעיקר סדר ונקיון.
בכל התחומים אני מרגישה שהאחרים תמיד משחקים אותה "ראש קטן" ומשאירים לי את רוב העבודה.
גם לפעמים כשאני מבקשת מאנשים לעשות משהו, ומדגישה שזה משהו שהם אמורים לעשות וזה גם בשביל שאני לא אעשה את הכל לבד, הם פשוט מתעלמים או עושים לי פרצוף חמוץ ועושים רק חלק קטן מהעבודה..כאילו עושים לי טובה שהם טרחו.
ובכלל..למה אני אמורה לרדוף אחרי אנשים כמו שוטרת? כמו גננת? מה, אני המנהלת שלהם? למה אני זאת שמאצילה סמכויות? כמו שאני עושה את הדברים שאני צריכה לעשות ויודעת שצריך להחזיר את כל הקופסאות של המוצרים למקום ולזרוק את הזבל ולסגור משמרת במחשב ולצאת לכל אוטו שבא לתדלק בשירות מלא, ככה כולם צריכים!
היום במקרה עבדתי בחנות, והמתדלקת נכנסה והתיישבה בתוך החנות וביקשה ממני לצאת במקומה לתדלק כי היא מדברת בפלאפון.
ממש התעצבנתי כי היו לי מלא דברים לעשות ובאותו רגע היו יחסית הרבה מכוניות בחוץ!!!
אני מגזימה? מה בסך הכל ביקשתי? שכל אחד יעשה את העבודה שלו?
האם העובדה שאני אוהבת לעבוד ועושה את זה בכיף, גוזרת עליי לעבוד לבד?
נמאס לי שכולם בגישה של "נופר במילא עושה הכל לבד אז למה שנטרח?"...
חשבתי לדבר עם המנהל שלי על זה..לא להזכיר שמות ספציפים של עובדים אבל כן להגיד לו שאני מרגישה שאני עושה הכל לבד...
זה כדאי? אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני מאוד מאוד אוהבת לעבוד ואני לא רוצה להגיע למצב שאני כל היום בעצבים...
מה אני אעשה?