הרבה קולמוסים נשתברו
בעיסוק בשאלה כבדת משקל זאת.. בעבר היתה מקובלת התיאוריה שבניין פיעל במקרא מציין פעולה "חזקה" יותר ביחס לפעל, בעוצמה או בכמות. אחת הדוגמאות העיקריות לתיאוריה הזאת היתה שָבַר-שִבֵּר. דוגמה אחרת היא קָבַר-קִבֵּר (במקום שבו מופיע הפועל לקַבֵּר הוא מציין קבורה המונית). הדוגלים בתיאוריה מצאו לה גם חיזוק צורני בדמות הדגש החזק של בניין פיעל. דא עקא שהתיאוריה לא עמדה במבחן המציאות בנוגע לפעלים רבים בפיעל. היום הטענה אינה מקובלת, אבל דווקא לגבי הדוגמה של שבר-שִבֵּר אפשר לדבוק בסברה שהיחס ביניהם הוא שהאחרון בעל עוצמה חזקה מן הראשון. כלומר: שבר הוא סתם שבר, ושיבר הוא שבר בכוח, בעוצמה. ניתץ, ניפץ (וזה מתאים למשל לתגובה הקשה של משה כשראה את העגל ושיבר את הלוחות). השתבר – אין במקרא. מן הדוגמאות שבמילון (סליחה, אין לי זמן לחפש יותר מזה) נראה שהוא, כמו חבריו מבניין התפעל, סביל או חוזר (רפלקסיבי, עושה על עצמו) של שיבר. נחה דעתכם?