מכל המקרים שציינת
רק המקרה של זוג מעורב דתית אינו יכול להפתר בתוך תחומי החוק הקיים, ולצערי, איני רואה בכתבה דבר המראה על פתרון עבור זוגות אלו. הכתבה כולה היא מישמש אחד גדול, ללא שום הבחנה בין הליך האימוץ עצמו לבין הליך הגיור.
גם כיום החוק אינו מונע מזוגות יהודים חילוניים לאמץ ילדים הצריכים לעבור גיור כדי להחשב ליהודים, אלא תקנות השירות למען הילד עושות זאת, מתוך הבנה שמערכת הגיור האורתודוקסית מעמידה קשיים בלתי אפשריים בפני זוגות כאלו (ממש כפי שהיא מעמידה קשיים בפני מי שאימץ באימוץ בין-לאומי). מכיוון שכיום גיורים רפורמיים וקונסרבטייבים הנערכים בתחומי ישראל נרשמים כיהודיים במשרד הפנים, השירות למען הילד יכול היה ללכת לאותו כיוון, אך, למען האמת, אני מבינה את חששם והעדפתם ללכת למצב הבטוח ביותר, גם אם מפלה הורים פוטנציאליים.
משפט הפתיחה של הכתבה "בתי המשפט בישראל יוכלו לפטור הורים מהצגת אורח חיים דתי אורתודוקסי, כתנאי לאימוץ ילד שאינו יהודי" אינו אומר דבר, כי לא בתי המשפט הם אלו המעמידים דרישות לאורח חיים דתי אורתודוקסי, אלא הרבנות. אם סעיף זהות הדת יתבטל לגמרי מחוק האימוץ (או שחוק האימוץ יציין העדפת זהות תרבותית אך לא יחייב זאת), תפתרנה הבעיות אותן ציינת. אחרת - זהו שינוי שאת רובו היה אפשר לבצע בתוך החוק הקיים (למשל - ילדים שמשפחות דתיות אינן מעוניינות לאמצן וזקוקים לגיור, יכולים כבר היום להיות מאומצים על ידי משפחות חילוניות, ולהיות מגויירים גיור קביל על משרד הפנים, אך זוגות מעורבים מבחינה דתית לא יכולים לאמץ באימוץ פנים ארצי במסגרת החוק הקיים גם אם בית המשפט לא יפשפש במידת הדתיות שלהם).