אל תעשו שטויות
New member
עברה שנה, וכלום לא השתנה
עברה שנה, וכלום לא השתנה זה היה לפני שנה בדיוק. בנתניה קרה פיגוע נורא שזעזע את המדינה. הממשלה הכריזה מלחמה, וגייסה את המילואים. נתנו לצה"ל לנצח והוא ניצח וניצח וניצח, ניצח ברמאללה, ניצח בשכם, ניצח בחברון, ניצח בג'נין (במחיר די כבד, לחיילים ולתושבים). בקיצור ניצחנו בכל מקום, הכנסנו טנקים ומסוקים לכל מקום, כבשנו את כל הערים בשטחים. ואחרי זה הצבא המשיך לנצח ולנצח במשך שנה שלמה, עשה עשרות מבצעים גדולים וקטנים ובכולם הוא ניצח. את שכם כבשו לא פעם אחת אלא לפחות עשר פעמים, וכך גם בג'נין וגם בחברון וגם בבית לחם, וכל הפעמים היו ניצחונות גדולים, ממש אדירים. נתנו לצבא יד חופשית, אצבע חופשית על ההדק, והצבא הרס בתים ועקר שדות ומטעים והרג והרג והרג מכל הבא ליד. לפעמים הרגו מבוקשים, לפעמים ילדים, לפעמים זקנים, לפעמים נשים הרות, פעם פעמיים הרגו בטעות גם ישראלים, פעם אחת בחורה אמריקאית צעירה. ואחרי כל השנה הזאת, כל ההישגים וכל הניצחונות, מה יש לנו היום? שוב פיגוע בנתניה, בדיוק ביום השנה לפיגוע ההוא. (תודה לאל, פחות קטלני מאשר לפני שנה - אבל זה רק מזל עיוור). אולי עכשיו נתחיל להבין שכל המבצעים הצבאיים לא יביאו לנו פתרון? אולי נתחיל לחפש דרך אחרת? יש עכשיו ראש ממשלה חדש אצל הפלסטינים, שהוא לא בדיוק ציוני אבל הוא מהמתונים ביותר שיש אצלם. יש תכנית "מפת הדרכים" שהביאו לנו הידידים היחידים שנשארו לנו בעולם. אולי ניתן לזה סיכוי אמיתי וננסה לחזור למו"מ? אולי הפעם מה שנכשל בימי ברק כן יצליח, עם עוד קצת מאמץ? אחרי הכל, מה יש לנו להפסיד - את המשך החיים בגיהנום?
עברה שנה, וכלום לא השתנה זה היה לפני שנה בדיוק. בנתניה קרה פיגוע נורא שזעזע את המדינה. הממשלה הכריזה מלחמה, וגייסה את המילואים. נתנו לצה"ל לנצח והוא ניצח וניצח וניצח, ניצח ברמאללה, ניצח בשכם, ניצח בחברון, ניצח בג'נין (במחיר די כבד, לחיילים ולתושבים). בקיצור ניצחנו בכל מקום, הכנסנו טנקים ומסוקים לכל מקום, כבשנו את כל הערים בשטחים. ואחרי זה הצבא המשיך לנצח ולנצח במשך שנה שלמה, עשה עשרות מבצעים גדולים וקטנים ובכולם הוא ניצח. את שכם כבשו לא פעם אחת אלא לפחות עשר פעמים, וכך גם בג'נין וגם בחברון וגם בבית לחם, וכל הפעמים היו ניצחונות גדולים, ממש אדירים. נתנו לצבא יד חופשית, אצבע חופשית על ההדק, והצבא הרס בתים ועקר שדות ומטעים והרג והרג והרג מכל הבא ליד. לפעמים הרגו מבוקשים, לפעמים ילדים, לפעמים זקנים, לפעמים נשים הרות, פעם פעמיים הרגו בטעות גם ישראלים, פעם אחת בחורה אמריקאית צעירה. ואחרי כל השנה הזאת, כל ההישגים וכל הניצחונות, מה יש לנו היום? שוב פיגוע בנתניה, בדיוק ביום השנה לפיגוע ההוא. (תודה לאל, פחות קטלני מאשר לפני שנה - אבל זה רק מזל עיוור). אולי עכשיו נתחיל להבין שכל המבצעים הצבאיים לא יביאו לנו פתרון? אולי נתחיל לחפש דרך אחרת? יש עכשיו ראש ממשלה חדש אצל הפלסטינים, שהוא לא בדיוק ציוני אבל הוא מהמתונים ביותר שיש אצלם. יש תכנית "מפת הדרכים" שהביאו לנו הידידים היחידים שנשארו לנו בעולם. אולי ניתן לזה סיכוי אמיתי וננסה לחזור למו"מ? אולי הפעם מה שנכשל בימי ברק כן יצליח, עם עוד קצת מאמץ? אחרי הכל, מה יש לנו להפסיד - את המשך החיים בגיהנום?