האמת שלא דובר על בלשנות (חקר שפה)
אלא על לימוד השפה לשם השימוש בה (דיבור, שמיעה, קרוא וכתוב). בכל מקרה, יש בלימוד שפה גם מן הריאלי וגם מן ההומני. הומני - כי יש הרבה חומר מילולי שצריך לזכור בע"פ - אלו הן המילים עצמן. למשל, אם תלמד אנגלית, לא תהיה שום נוסחה שתגיד לך ש-computer הוא מחשב - תצטרך לזכור זאת בע"פ כמו שלמדת בע"פ למבחן בהיסטוריה. אם תלמד עברית, לא יעזרו לך שום תירוצים: תיאלץ לשנן ש-"צומת - זכר, חרב - נקבה, שמש - גם וגם" (לנו בתור דוברי עברית כשפת אם זה נשמע טבעי, אבל דובר האנגלית הממוצע לא מבין איך "מנורה" היא נקבה ו-"שולחן" הוא זכר). ריאלי - חוקי הדקדוק, הפיסוק, ההגייה וכו' שהם "תבניות", או נוסחאות אם תרצו, בדומה למתמטיקה או פיזיקה. לדוגמה, באנגלית ישנם כל הזמנים (tenses) הקובעים באיזו צורה של הפועל יש להשתמש באיזה הקשר (וגם הצורה עצמה נבנית ע"פ תבנית - בדרך כלל). בעברית ישנם הבניינים, שבגדול לכל אחד מהם יש משמעות מסוימת והכנסה של שורשים לתוכם תיצור מילים מסוימות ע"פ משמעות השורש + משמעות הבניין (כמובן שתמיד יש יוצאים מן הכלל).