עברנו את הסדר בשלום.

[ronnyw]

עברנו את הסדר בשלום.

והינה הסדר כבר אחרינו. כל ההתלבטויות, כל החששות, כל חוסר הוודאויות - הכל נגמר. חוץ מההורים - הכל דפק מצוין, והדורות הצעירים (אנחנו וילדינו) שרו, קראו בהגדה, אכלו ונהנו. כפי שחששתי, אבא שלי התיישב ליד השולחן, ביקש לאכול,לא היה מוכן לחכות לקריאה בהגדה או לשירים. אז קיבל מנה ראשונה לפני תחילת הצרמוניה - וביקש ללכת לישון. יותר לא רצה לחזור לשולחן הסדר. אימא ישבה איתנו עד הסוף, למרות שראינו עליה שמתמוטטת מעייפות. כל נסיונות השכנוע שלנו שתלך לנוח ותחזור אחר כך נענו ב- "אני כבר אשן בבית שלי" (כמובן שהסדר היה בבית שלה). גם התמרמרה על כך שאבי הלך לישון בבית לא לו, ואחר כך יהיה קשה להעיר אותו ולקחת אותו הביתה. אבל חוץ מזה היא שרה, קראה בהגדה ונראה לי שדי נהנתה. אגב, המרק עם הקניידאלעך בנוסח מנילה היו מצוינים ושתי הפיליפיניות תיפקדו 10, כמו תמיד. חג שמח לכולנו !!

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif גם אצלנו עבר בשלום

נראה לי שבעלי לא ממש הבין על מה כל ה"שמחה" ושזה סדר פסח, למרות שדיברנו על זה לא פעם אתמול, אבל זה לא משנה לו, הוא תמיד מוכן לאכול, אז זה שימח אותו. הוא היה ממש בסדר וגם אכל יפה ובנימוס. לא התלונן על שום הפרעה, למרות שהילדים קצת הרעישו אחרי האוכל. הסדר הסתיים, מצאו את האפיקומן, ואז כשהוא התעייף הוא ביקש כבר ללכת הביתה. השעה היתה 22:30 שזה די מאוחר בשבילו. אני הייתי מרוצה כי לא קרו קטעים מביכים איתו, לא הייתי צריכה לפרוש איתו מוקדם וללכת הביתה, והיינו בחברת המשפחה והנכדים. היה נעים ומהנה. חג שמייח לכ-ו-ל-ם.

 

[ענתי44]

גם אצלנו עבר בשלום

הסדר היה אצלנו, אחותי ואחייני הגדול , שהוא מבשל מעולה, הגיעו יום לפני לקניות והבישולים.ביום הסדר אמא היתה עצובה ובכתה וקוננה באוזניי שכולם עובדים כל כך קשה והיא מתבטלת ו"כבר לא שווה כלום" אז לקחתי אותה למטבח, ונתנו לה לקלף את תפוחי האדמה המבושלים, והיא קילפה, לאט אבל עבדה עד שהידיים כאבו לה. הסתכלתי עליה ונזכרתי בתסכול שלה בבית חולים בריפוי ועיסוק כשנתנו לה להשחיל חוטים ללא תכלית. ופה, כשהיתה לה מטרה חשובה היא עשתה פיזיותרפיה ליד בכיף. לא הסכימה לישון כו ולנוח קרוב ל20 שעות, והיתה עירנית ומאושרת בסדר. היא אומנם חשבה שאנחנו בירושלים ולכן הבגדים שלה במזוודה והיא תחליף רק כשנחזור הביתה, אבל ממש תיפקדה מצויין. היה קטע מצחיק עם האפיקומן כשגיסי נתן לה לשמור עליו ואני שיכנעתי אותה שנחביא אותו. כשאחיינית שלי גנבה אותו היא נזפה בה והתרגזה שהיא לוקחת את האפיקומן. האחיינית שלי צחקה ואמרה שזה תפקידה. ואמא נרגעה. חג שמייח לכולם.

 

[justme007]

אמא שלי זכרה את כל ה"אחד מי יודע"

רוב ההגדה היא די השתעממה, נתתי לה אגדה של פסח של ילדים עם ציורים אז היא צחקה כי זה היה מצחיק. אחכ התחילו עם השירים אז היא מאוד שמחה ושרה איתנו. ובסוף שרו את ה"אחד מי יודע" אז היא זכרה את הכל ושרה עד הסוף - אז היה לנו חג "שמייח" עם "י" היה עצוב לי לקרוא על המצב של שלמה, כי אני מפחדת שיום אחד זה יגיע לאמא - אבל אני לא רוצה לחשוב על זה. רוצה לחשוב על עכשיו, על הרגע, על כל הדברים השמחים שיש לנו עם אמא. המשך חג שמח לכולם

 

[ליאורלילי]

היה שמח עצוב

מועדים לשמחה לכולם , הייתי כל כך עסוקה בערב החג שלא הצלחתי לגשת למחשב. כנראה שגם המתח לקראת ליל הסדר הוציא אותי מהאיפוס ומזל שהילדים עזרו בבית. הילדים ערכו את השולחן יפה וקישטו אותו והבנים הלכו עם בעלי לתפילה. דודי כמעט בן 89 הגיע בעצמו מתל אביב. אני הייתי בלחץ יותר בגלל אמי שעדיין בגבס ובכסא גלגלים. שני הורי די בדכאון בגלל המצב שלה וכל הזמן מתלוננים זה על זו. כך שזה בנוסף לבעלי. חששתי מאד מה יהיה מיד בהתחלה בקידוש ושאלתי אותו אם הוא רוצה שהבן הגדול יעשה קידוש אך הוא סרב. כך נכנסנו לקצת "בוץ", כי הוא לא הצליח להגיד את הקידוש ואחרי שנתקע בפעם השנייה , אבי ודודי הצילו את המצב ואמרו שנאמר ביחד וכך היה. ראיתי כמה הוא נבוך ונפגע וקם והלך לחדר אך חזר תוך דקה והמשיך לקרוא בהגדה ביחד עם כולם. את הסדר ניהל הבן אך באופן לא כל כך בולט כדי לא לפגוע באביו. בסך הכל היה די בסדר וכל פעם הראתי לו איפה אנחנו והוא קרא וגם שר. נרגעתי גם שאמי הצליחה להחזיק מעמד עד 11 אחרי הארוחה ואז בני עזר להם לחזור לביתם. גם הופתעתי שבעלי החזיק מעמד עד 12:30 ורק אז הלך לישון. דודי שיהיה בריא ,יכול לדבר בלי סוף ולפעמים בעלי מתעצבן ממנו , אך למרבה הפלא , היום הם ניהלו שיחה אחר הצהריים ובעלי כל כך נהנה שאמר לי זאת ובקש שהוא יבוא שוב. דודי יודע על מחלתו(הורי לא יודעים) וגם אשתו היתה חולה באלצהיימר ונפטרה לפני 20 שנה ולכן יש לו סבלנות לדבר איתו. כך שבסך הכל היה לנו נחמד בחג גם עם האורח ששבר את השיגרה. הורי היום כמובן קצת שאלו מה קורה עם בעלי אחרי החוויה של הסדר , אך הצלחתי להתחמק כי מצבם הנוכחי די רעוע ולא מאפשר להתמודד עם עוד מכה. מאחלת לכולכם בילויים מעניינים בחג עם המשפחה והחברים. מה שבטוח שבעלי יהיה מאושר שאני כל הזמן איתו בבית. טובה

 

[zs1957]

היה שמח וצובט בלב

חג שמח לכולם, הייתי עסוקה בהכנות לפסח ולא כתבתי הרבה.אנחנו חגננו את הסדר בביתו של אחיה הצעיר של אמי עם אחותי ואחות של אשתו ומשפחתה. הסדר היה נהדר שרו, שמחו, קראו בהגדה, אכלו, שוחחו. האוכל היה מצויין. הרגשנו בחסרונה של אמי. לצערי בגלל מצבה הקשה החלטנו להשאירה בבית עם המטפלת ולא לטלטל אותה. היה עצוב כי היא הייתה חסרה אבל לא היתה ברירה.בקרנו את אמא לפני הסדר ונבקר גם היום. מאחלת לכולכם בילוי נעים עם המשפחה והחברים. זהבה שחם.

 

[ענתי44]

לחגים יש טעם מריר מתוק

ממה שהיה אצלנו בבית וממה שכתבו כולם, נראה כי החגים קיבלו ציביון שונה מעט. תמהיל של שמחה ועצב, צחוק ובכי, ביחד ובדידות. בסדר אכלנו מרור וחרוסת, ויש המהדרין שהיו כורכים זה בזה חרוסת ומרור ( אריאלה אפס שתיים או האחרים יוכלו לומר לי מי זה שנהג לכרוך ביחד).... ממש בדיוק כמו לחגוג בצל האלצהיימר, אבל, איך אומרים? " עברנו את פרעה.... נעבור גם את זה" המשך חג שמח לכולנו

 

[ariela המקורי]

../images/Emo155.gif../images/Emo157.gifמרור וחרוסת-ענתי

סיפור על המרור והחרוסת ומזה נבין שאחרי המר בא המתוק, רבי נחמן מברסלב זצ"ל סיפר סיפור ,2 עניים היו נודדים האחד יהודי השני גרמני. שפת הדיבור הייתה דומה אידש וגרמנית. היה זה בערב פסח, בעודם עוברים ברחובות היהודים הריחו את המאכלים המיוחדים שמבשלים היהודים,שאלו את העוברים ושבים האם היום יש משהו מיוחד משאר ימות השנה, ענו להם בחיוב, שהיום עורכים היהודים ליל הסדר, ערב החג בו מזמינים היהודים אורחים ,אמר היהודי לחברו הגרמני: בא איתי לבית הכנסת ואדאג לך לאירוח טוב. אבל מה העשה אם אתפס בקלקלתי?-טען הגוי הגרמני- הלא איני מתמצא בכל המנהגים בליל הסדר, הרגיעו היהודי ואמר לו:אני אלמד אותך את כל המנהגים, תיאר לפניו את ליל הסדר בדיוק נמרץ, אך שכח לומר לו, שלפני שסועדים את סעודת החג , אוכלים מרור שטעמו כלענה...פנה היהודי לגבאי בית הכנסת ואמר:זרים אנו ומבקשים להסב לסדר, אמר הגבאי: "אין בודקים למזונות", אתה תהיה אורחו של פלוני וחברך לאלמוני, אמר העני לחברו הגרמני אחרי התפילה יפרידו בנינו ולאחר האוכל ניפגש פה. רעב היה הגוי,ציפה בקוצר רוח לסעודה הדשנה, אולם לדאבון ליבו ראה שאין מגישים ממאכלי הדגים והבשר כלום. בעל הבית אמר כמה פסוקים וכולם שותים יין,ויין מגביר את התיאבון, אח"כ נטלו ידיים והושיטו לו גבעול של כרפס טבול במי מלח, והוא רעב, ולא די בכך אלא שהילדים שואלים שאלות, כל ילד מוסיף פרוש , וביטנו של הנוכרי....סוף סוף נשאו את הכוס השניה ונגשו ליטול ידיים,למה? שאל הגרמני "לסעודה" ענה הילד, כמה שמח הגרמני הגיע הקץ לעינוי,הינה בא הפיצוי לסבל המתמשך, נטל ידיו וישב ליד השולחן,בעל הבית ביצע את המצותהמשונים ונתן לכל אחד כזית, תוך כדי לעיסה, שאל את עצמו מה זאת?אך ניחם את עצמו לא נורא, והנה מגישים מאכל שלא ראה מימיו את החזרת-מרור , הכניס מנה הגונה לפיו ונכווה לשונו מהחריפות , נשמתו נעתקה ועיניו מלאו דמעות, כבר לא יכל להתאפק, צרח:התביישו לכם, כך מענים אצלכם אורחים? וברח מהמקום,רץ לבית הכנסת לחקות לחברו, רעב צמא וקופא מקור נח הגרמני על הספסל.עברו כמה שעות עד שהיהודי הגיע, פנה לחברו ושאל איך היה הסדר? סיפר הגרמני בכסע כל מה שקרה, אמר היהודי: הוי גרמני שוטה, אילו היית מחקה עוד מעט, היית אוכל מכל טוב כמוני... אמר ר' נחמן זצ"ל שכך אנו מצווים להתייחס לכל"המרו" שאנו טועמים ממנו יום יום. מי שחכםיודע שזהו השלב האחרון בערימת היסורים שבאים על כלל עם ישראל, עלינו להתאזר בסבלנות ולדעת שאחרי החושך באה הגאולה,כדאי לסבול יסורים, העיקר שנזכה לסעודה הדשנהואכן זהו כוחו של היהודי לקוות אל ה' ולחזור ולקוות מבלי ליפול ברוחו מכל מיני מכשולים העומדים לפניו.

 

[ענתי44]

אריאלה סיפור מרגש וכל כך נכון

תודה לך