עברתי את זה...../images/Emo3.gif
האמת היא שלמרות שהפעם "קפצתי" לאסותא לעשות MRI, לא באישפוז, לא באמצע התקף, סתם ככה באמצע היום, בין קפה בשכונתי שלי לארוחת צהריים באורנה ואלה, ולמרות שלא הייתי בשום התקף חרדה - שלא כמו בפעם הראשונה- בכל זאת הצטערתי שלא דאגתי לי לוליום... ההתחלה קצת הלחיצה אותי. רק המחשבה שאסור לזוז ואי אפשר לצאת וכאלה. ו- לא, אני לא קלסטרופובי. טוב, אחרי דקה נרגעתי ואני חייב להודות ששאר הזמן עבר בנינוחות יחסית. חלמתי לי על העוף בקארי שאוכל לי באורנה ואלה, ודימיינתי לי את החיוך של הבן המקסים שלי שהלכתי לקחת שעתיים מאוחר יותר מהמשפחתון. זה עבד. עכשיו נותר לקוות לפיענוח ידידותי בלי מיני האדרות... חוץ מזה - ההתרגשות גואה ומתגברת- מחר הארוויזיון!!!
שבת שלום - וכמובן: תודה למעודדות יאסון
האמת היא שלמרות שהפעם "קפצתי" לאסותא לעשות MRI, לא באישפוז, לא באמצע התקף, סתם ככה באמצע היום, בין קפה בשכונתי שלי לארוחת צהריים באורנה ואלה, ולמרות שלא הייתי בשום התקף חרדה - שלא כמו בפעם הראשונה- בכל זאת הצטערתי שלא דאגתי לי לוליום... ההתחלה קצת הלחיצה אותי. רק המחשבה שאסור לזוז ואי אפשר לצאת וכאלה. ו- לא, אני לא קלסטרופובי. טוב, אחרי דקה נרגעתי ואני חייב להודות ששאר הזמן עבר בנינוחות יחסית. חלמתי לי על העוף בקארי שאוכל לי באורנה ואלה, ודימיינתי לי את החיוך של הבן המקסים שלי שהלכתי לקחת שעתיים מאוחר יותר מהמשפחתון. זה עבד. עכשיו נותר לקוות לפיענוח ידידותי בלי מיני האדרות... חוץ מזה - ההתרגשות גואה ומתגברת- מחר הארוויזיון!!!
