נורה גרינברג
New member
החוק החדש
החוק נקרא Gender Recognition Bill, כלומר חוק ההכרה במגדר. מאז 1970, מנועים אנשים טרנסקסואלים, גם אם חיים באופן קבוע וגלוי בזהות המגדר שלהם, וגם אם עברו ניתוח, מלשנות את מינם בתעודת הלידה, שהיא מסמך הזהות הבסיסי בבריטניה. כתוצאה מכך הם חשופים לקיפוח, ונמנעות מהם זכויות אזרחיות וסוציאליות. עד עכשיו היו בריטניה, אירלנד ואנדורה, שלשת המדינות האחרונות באירופה שאינן מכירות בשינוי מין. כל המדינות האחרות מכירות בשינוי מין, כאשר התנאים לשינוי משתנים מאחת לשניה (על פי רוב נדרש פסק דין הצהרתי על שינוי המין). כמעט בכל המקרים, להוציא את פינלנד ואת גרמניה (כאן רק לגבי FtoM), תנאי לשינוי במסמכים הוא ניתוח SRS. השינוי בבריטניה נבע הן מפעילות מתמשכת של פעילים טרנסקסואלים, ובראשם אנשי ארגון Press for Change, והן מלחצים של הקהילייה האירופית. ממשלת בריטניה הפסידה בשנים האחרונות בכמה עתירות שהגישו אנשים טרנסקסואלים לבית המשפט האירופאי לזכויות האדם, ובכמה הזדמנויות נקבע שהיא מפרה את חוקי הקהילייה האירופית, והיא נדרשת לתקן את המצב. עד 1970 היה מותר לטרנסקסואלים לשנות את מינם במסמכיהם. באותה שנה ניתן םסק הדין במשפט קורבט נגד קורבט, שקבע שמינו של אדם נקבע על ידי הכרומוזומים שלו, ולכן ניתוח SRS איננו משנה את המין באמת. פסק דין זה קיבל כוח של חוק, ומאז ועד היום הוא מנע זכות בסיסית זו של אנשים טרנסקסואלים. לקח כל כך הרבה שנים וכמה סטירות לחי מצד הקהילייה האירופית, כדי להביא לשינוי. על פי החוק החדש, תוקם ועדת מומחים שתכלול גם נציגים של הקהילה הטרנסקסואלית, שתבחן כל בקשה. החוק אינו קובע שנדרש ניתוח לצורך שינוי המין, אלא שהמבקשים יצטרכו להראות שנקטו בפעולות, כולל טיפולים רפואיים, למעבר לזהותם החדשה. בפועל, ההערכה היא ש-MtoF תידרשנה לעבור ניתוח, ואילו לגבי FtoM יסתפקו בניתוח עליון, הורמונים וחיים full-time. פשרה כואבת אשר לה הסכימו תומכי החוק נוגעת לאנשים טרנסקסואלים הנשואים לבני זוג מלפני השינוי. על פי החוק החדש, מי שירצו לקבל הכרה במינם החדש יצטרכו להתגרש מבני זוגם. סעיף זה הוכנס, על פי המדווח בלחץ הכנסיות וחוגים שמרנים, כדי למנוע קיום נישואים של בני אותו מין. נורה
החוק נקרא Gender Recognition Bill, כלומר חוק ההכרה במגדר. מאז 1970, מנועים אנשים טרנסקסואלים, גם אם חיים באופן קבוע וגלוי בזהות המגדר שלהם, וגם אם עברו ניתוח, מלשנות את מינם בתעודת הלידה, שהיא מסמך הזהות הבסיסי בבריטניה. כתוצאה מכך הם חשופים לקיפוח, ונמנעות מהם זכויות אזרחיות וסוציאליות. עד עכשיו היו בריטניה, אירלנד ואנדורה, שלשת המדינות האחרונות באירופה שאינן מכירות בשינוי מין. כל המדינות האחרות מכירות בשינוי מין, כאשר התנאים לשינוי משתנים מאחת לשניה (על פי רוב נדרש פסק דין הצהרתי על שינוי המין). כמעט בכל המקרים, להוציא את פינלנד ואת גרמניה (כאן רק לגבי FtoM), תנאי לשינוי במסמכים הוא ניתוח SRS. השינוי בבריטניה נבע הן מפעילות מתמשכת של פעילים טרנסקסואלים, ובראשם אנשי ארגון Press for Change, והן מלחצים של הקהילייה האירופית. ממשלת בריטניה הפסידה בשנים האחרונות בכמה עתירות שהגישו אנשים טרנסקסואלים לבית המשפט האירופאי לזכויות האדם, ובכמה הזדמנויות נקבע שהיא מפרה את חוקי הקהילייה האירופית, והיא נדרשת לתקן את המצב. עד 1970 היה מותר לטרנסקסואלים לשנות את מינם במסמכיהם. באותה שנה ניתן םסק הדין במשפט קורבט נגד קורבט, שקבע שמינו של אדם נקבע על ידי הכרומוזומים שלו, ולכן ניתוח SRS איננו משנה את המין באמת. פסק דין זה קיבל כוח של חוק, ומאז ועד היום הוא מנע זכות בסיסית זו של אנשים טרנסקסואלים. לקח כל כך הרבה שנים וכמה סטירות לחי מצד הקהילייה האירופית, כדי להביא לשינוי. על פי החוק החדש, תוקם ועדת מומחים שתכלול גם נציגים של הקהילה הטרנסקסואלית, שתבחן כל בקשה. החוק אינו קובע שנדרש ניתוח לצורך שינוי המין, אלא שהמבקשים יצטרכו להראות שנקטו בפעולות, כולל טיפולים רפואיים, למעבר לזהותם החדשה. בפועל, ההערכה היא ש-MtoF תידרשנה לעבור ניתוח, ואילו לגבי FtoM יסתפקו בניתוח עליון, הורמונים וחיים full-time. פשרה כואבת אשר לה הסכימו תומכי החוק נוגעת לאנשים טרנסקסואלים הנשואים לבני זוג מלפני השינוי. על פי החוק החדש, מי שירצו לקבל הכרה במינם החדש יצטרכו להתגרש מבני זוגם. סעיף זה הוכנס, על פי המדווח בלחץ הכנסיות וחוגים שמרנים, כדי למנוע קיום נישואים של בני אותו מין. נורה