אוקיי, אז כמה דברים
קראתי, ונראה מעניין בסה"כ, למרות שקשה להבין לאן זה הולך בלי כל הפרק. כמה הערות טכניות: נדמה שאתה משתמש בפורום של "1. חוץ. מקום - זמן" בתור משהו שמחלק בין סיקוונסים (רצף או "אירוע קולנוע" כפי שמגדיר קובי ניב בספרו "תסריטאות"), במקום שזה יחלק בין סצנות. כלומר: בסיקוונס הראשון כשאתה עובר בין הסצנה שמתרחשת ב"מחוץ לבניין בחלקת הדשא" ובין הסצנה שמתרחשת ב"רחוב, חניית מכוניות מול השיכון", היית אמור להשתמש בפורמט הזה לכל אחת מהכותרת שסימנת בbold. כנ"ל לגבי המעברים בין ארה"ב לישראל, למרות שאני חושב שאולי אפשר היה פשוט לציין שמדובר בסוג שוט מתחלף שכזה. בהתחלה אתה קורא לאודי הילד אהוד, בטעות, אני מניח. זה מבלבל. אם לילד קוראים אודי, אז בכותרת הדיאלוגים שלו צריך להיות כתוב אך ורק אודי. גילאים: ילד הוא לא כבן שש, הוא פשוט בן שש. או שאודי ובר בני שבע, או שהם בני תשע. אתה מוכרח להיות ספציפי. יש הבדל גדול בין ילד בן 7 ובין ילד בן 9. כנ"ל לגבי אהוד, או שהוא בן 35, או שהוא בן 40, או שהוא בן 37. בהתחלה יש כל מיני דיאלוגים שבהם אותה הדמות אומרת משפט אחר משפט, ומשום מה זה קטוע ואז כתוב שהדמות ממשיכה. זה מיותר, אלא אם כן קורה משהו בין משפט אחד לשני, אחרת זה סתם בזבוז של מקום. למשל - הוא אומר משפט, נכוון דקה קלה, משליך גוגו אחד, ואז חוזר לדבר. אני לא בטוח לגבי זה, אבל לא נראה לי שצריך לכתוב את המילים של השיר שאתה רוצה להשמיע ברקע. שימוש מוגזים בנקודות................................... בשיחה של אהוד בסלולרי! יש רק שלוש נקודות, לא פחות ולא יותר. בכל מקרה, השימוש כאן בשלוש נקודות נראה מיותר וחסר תוחלת. שלוש נקודות באות לסמן שהמשפט נקטע מסיבה כלשהי שלא תהיה. כל שימוש אחר בהן מודיע שאתה מנסה לביים את השחקנים, וזה לא משהו שאתה אמור לעשות. אם הוא עוצר כי הוא מקשיב לצד השני שאנחנו לא שומעים מדבר, צריך לציין את זה. שלוש נקודות לא מבהירות את זה. מעברים בשנים בכותרת הסצנה: זה לא מתרגם את עצמו לתסריט. בכל מקרה, אתה כן מתאר את זה באמצעיים גרפיים, בשנות השבעים עם הערסים עם הפאות הארוכות, ובשנות האלפיים - בנאדם שמדבר בטלפון סלולרי, אז זה בסדר. אלא אם כן אתה רוצה שתהיה כתובית של באיזו שנה מדובר. את זה אתה יודע איך לעשות. השיחה הזאת באנגלית ממש ממש עילגת, ואני משער שלא התכוונת לכך. אמנם מדובר בשני ישראלים, אבל אחד מהם לפחות מעמיד פני אמריקאי. ככה זה לא יכול לעלות למסך. לדוגמה: Michael, לא Mickel I can't TELL how much over the PHONE WITHOUT... I can send you estimate men ( estimate men???) I can tell you how much IT WEIGHS Pounds, לא Pounde IS that a problem? very mAd YOUR wife זהו, בעצם, אני חושב. אגב שגיאות, יש לך בעיה רצינית של יודים. אין יוד במילים כמו לתפוס, לראות, משרד, מתכוון, מתעורר, משפחה, מזרון, מתנפח ובטח שלא ב "ממה". המילה יכולתם באה תמיד עם ו', ולידע כללי, אין מילה כזאת "יכל" (לא שכתבת אותה, אבל זה משהו שאני חושב שכדאי לדעת. לא ברור למה אין מילה כזאת, אבל אין). אתה צריך לבדוק את העניין הזה לעומק, כי זה חשוב בשביל שקריאת התסריט שלך תלך באופן החלק ביותר שאפשר. גם כתבת איפשהו עם במקום אם, אבל ניחא. גם איפה שכתוב "הכנס - קטע קצר של בר בועל אישה כבת ארבעים בתנוחת דוגי סטייל..." אתה צריך להכניס כותרת סצנה חדשה לגמרי, ואולי להכניס דיאלוגים בV.O (אם לזה התכוונת). אכן, קשים הם חייו של התסריטאי. סיזיפיות!!! כשחנוך מדבר בטלפון ולא רואים אותו זה אמור להיות O.S ולא V.O, כי הוא לא מקריין, הוא חלק מהסצנה רק שלא רואים אותו פיזית. את סצנת החלום צריך להציג באופן ויזואלי ולא בכותרת הסצנה. כאשר אנחנו רואים את טל מתעורר מהחלום בבהלה בסצנה הבאה, אנחנו מבינים שהסצנה הקודמת הייתה למעשה חלום, כך שכל דבר מעבר לזה מיותר. "טל משמש בחברת היי-טק כסיסטם מנג'ר". זאת אינפורמציה שצריך להציג, אחרת הצופים לא יידעו את זה. לכתוב את זה כהערת אגב לא עוזר לסרט. בעיה לוגית די חמורה: מישהו שעובד כסיסטם מנג'ר לתקופה של כמעט כשנה לא מפטרים בכזאת קלות, ובטח לא בהתראה של שעתיים. באופן כללי, אם ניסית לבסס שהאיפיון של טל הוא כזה של מעין זרקן חסר אחריות שלא מסוגל להחזיק בעבודה הרבה זמן, אתה לא יכול לעשות אותו סיסטם מנג'ר. בשביל להגיע להיות סיסטם מנג'ר הוא צריך להיות אחראי ומחויב לעבודה, והוא צריך להיות מסוגל לדחוף את עצמו על מנת שיגיע למשרה הזאת - לא מגיעים אליה סתם ככה. כמו כן, מנהל סיסטם הוא לא ממש מתכנת. כנראה שהתכוונת למשהו אחר. בסה"כ, יש פה זרעים נחמדים. שוב, רק מחצי פרק קשה להבין באמת את הדמויות, ואני אשמח לקרוא את החצי השני, כי בינתיים לא קורה כאן הרבה. אגב, אם הפיטורין של טל הם האירוע המחולל שלו, הייתי מכניס לזה קצת יותר דרמה. כלומר, טל צריך להשתולל ולקלל את כולם ולהפוך שולחנות, לעשות מזה Spectacle, מה שנקרא. להכניס לזה קצת הומור אפילו, אם אפשר. בכל אופן, זה לא הגיוני שסתם ככה יפטרו אותו, ומצד שני צריך להיות איכפת לו מזה. הוא צריך לעבור איזושהי התגלות שגורמת לו לעשות את מה שעשה ופשוט לברוח מהמקום, מבלי לחכות לתוצאות, מבלי לקבל את הtwo week notice שלו. האירוע הזה (אני מנחש כי לא זכיתי לראות את שאר התסריט) אמור לשנות את החיים שלו, וכרגע זה לא נראה קיצוני מספיק. לדעתי, טל צריך להיות מישהו שדווקא כן מחויב לעבודה שלו מאוד, וכשהוא מאבד את העבודה שלו (למה פיטרו אותו, בעצם? אולי כדאי להמציא סיבה, משהו שיפגע בטל עוד יותר, למשל: מישהו אחר עשה טעות, והוא צריך לשלם על הטעויות של מישהו אחר למרות שהוא לא אשם. או - מישהי מאשימה את טל בהטרדה מינית, למרות שהוא לא אשם, או שהיא התחילה איתו והוא סירב לה, והבוסים מפטרים אותו על מנת להגן על עצמם מפני תביעה משפטית) זה צריך להרוס אותו, להחריב את עולמו.
