עדותו של אוסקר פרגר מ"ליל הבדולח" - א'
אוסקר העביר אלי את עדותו שהתפרסמה בספר "ליל הבדולח" של מרטין מילברט, בפרק "עדי ראייה בכל פינות הרייך", עמ' 68 - 69: "אוסקר פּרָגר היה בן תשע וחצי בליל הבדולח, וחי בפוּרת. "בלילה, בסביבות שתיים לפנות בוקר," שחזר אוסקר, "העיר אותי בגסות אדם במדים חומים שזהיתי כאיש ס"א. הוא צעק עלי לקום ולהתלבש מיד. הייתי המום מטון דיבורו. בזמן שהתלבשתי ראיתי אותו משליך על הרצפה את שעון היד שלי, שקיבלתי לייום הולדתי התשיעי, ורומס אותו בכוח בעקב נעלו. אחר כך לקח את ספרַי, קרע אותם והשליך אותם לכל עבר. אלה לא היו ספרים בעברית, אלא ספרי קריאה רגילים בגרמנית שהיו לכל ילד באותם הימים. "הורי התרוצצו בדירה מחדר לחדר להעיר את שלוש אחיותי, ששתיים מהן היו תאומות בנות כשנה וחצי, והשלישית בת ארבע לערך. כמה אנשי ס"א הסתובבו בדירה, וכעבור זמן קצר הובילו אותנו למטה לכניסה לבניין, ביציאה מהדירה ראיתי שדלת הכניסה מנופצת, ושבריה פזורים על כל רצפת המבואה והמסדרון. איש מאיתנו לא הורשה להשתמש בשירותים לפני שיצאנו." ברחוב בחוץ "היה קר מאוד וערפילי. האויר היה מלא ריח שרפה והשמים היו אדמדמים. בגלל הערפל לא יכולתי לראות בבירור אם משהו בוער, כי זה היה במרחק מה משם. ארבעה אנשי ס"א הובילו אותנו, שניים מהצדדים ושניים מאחור. אמי דחפה את עגלת התאומות, שבכו או צרחו. אבי החזיק בבידי ובידה של אחותי. כך הגענו לאזור גדול, שהיה למעשה מסוף חשמלית במרכז העיר. השאלות הבלתי-פוסקות שהפנתי לאבי נענו ב'אל תדבר' חד ומתוח, לכן נשארנו שותקים".
אוסקר העביר אלי את עדותו שהתפרסמה בספר "ליל הבדולח" של מרטין מילברט, בפרק "עדי ראייה בכל פינות הרייך", עמ' 68 - 69: "אוסקר פּרָגר היה בן תשע וחצי בליל הבדולח, וחי בפוּרת. "בלילה, בסביבות שתיים לפנות בוקר," שחזר אוסקר, "העיר אותי בגסות אדם במדים חומים שזהיתי כאיש ס"א. הוא צעק עלי לקום ולהתלבש מיד. הייתי המום מטון דיבורו. בזמן שהתלבשתי ראיתי אותו משליך על הרצפה את שעון היד שלי, שקיבלתי לייום הולדתי התשיעי, ורומס אותו בכוח בעקב נעלו. אחר כך לקח את ספרַי, קרע אותם והשליך אותם לכל עבר. אלה לא היו ספרים בעברית, אלא ספרי קריאה רגילים בגרמנית שהיו לכל ילד באותם הימים. "הורי התרוצצו בדירה מחדר לחדר להעיר את שלוש אחיותי, ששתיים מהן היו תאומות בנות כשנה וחצי, והשלישית בת ארבע לערך. כמה אנשי ס"א הסתובבו בדירה, וכעבור זמן קצר הובילו אותנו למטה לכניסה לבניין, ביציאה מהדירה ראיתי שדלת הכניסה מנופצת, ושבריה פזורים על כל רצפת המבואה והמסדרון. איש מאיתנו לא הורשה להשתמש בשירותים לפני שיצאנו." ברחוב בחוץ "היה קר מאוד וערפילי. האויר היה מלא ריח שרפה והשמים היו אדמדמים. בגלל הערפל לא יכולתי לראות בבירור אם משהו בוער, כי זה היה במרחק מה משם. ארבעה אנשי ס"א הובילו אותנו, שניים מהצדדים ושניים מאחור. אמי דחפה את עגלת התאומות, שבכו או צרחו. אבי החזיק בבידי ובידה של אחותי. כך הגענו לאזור גדול, שהיה למעשה מסוף חשמלית במרכז העיר. השאלות הבלתי-פוסקות שהפנתי לאבי נענו ב'אל תדבר' חד ומתוח, לכן נשארנו שותקים".