עדות מצמררת: קו 165 יום לפני הפיגוע
יום לפני הפיגוע בשפרעם, נסע המחבל עדן נתן זדה באוטובוס של מישל בחות', אותו רצח יום לאחר מכן, בקו 165 מחיפה לשפרעם, וזכה ליחס חם ומחבק מהנהג - כך סיפרו בסוף השבוע חבריו של בחות' ב"אגד". הנהגים מספרים שנתן זדה היה על האוטובוס גם ביום רביעי אחר הצהריים, בנסיעה של 17:05 מ"מרכזית המפרץ" לשפרעם - בדיוק אותו קו ואותה השעה שבה ביצע את הפיגוע יום לאחר מכן. "החייל נרדם, או עשה את עצמו ישן. כנראה רצה לראות מתי האוטובוס עוצר, מי עולה ומי יורד. הוא התכונן לפיגוע שיעשה. האוטובוס כבר הגיע לתוך שפרעם והחייל לא ירד", מספר אמיר סבאח, אחד הנהגים. "מישל, או כמו שאנחנו קוראים לו מיכה, הגיע עם החייל הישן עד לחניון 'אגד' בשפרעם. הוא העיר אותו ואמר לו : 'אתה בשפרעם, אל תדאג, אתה בידיים טובות, נדאג להחזיר אותך לחיפה'". לדברי הנהגים, הדבר לא היה יוצא דופן: "זה קורה לפעמים שחייל נרדם באוטובוס ומגיע בלי שהתכוון לשפרעם". הנהג שאדי חורי, שהיה בחניון האוטובוסים באותה השעה, נזכר כי "מישל ירד מהאוטובוס עם החייל ואמר: 'הוא נרדם לי באוטובוס, תקפיצו אותנו בבקשה לאוטובוס שיוצא ב-18:10 לחיפה, אני בינתיים הולך להביא לו מים קרים". בחות' הלך לכמה דקות ושב עם בקבוק מים קרים שקנה לחייל. לאחר מכן נכנסו בחות', סבאח, חורי ונתן זדה למכונית פרטית של "אגד" שמשמשת להסעות. "אני ושאדי ישבנו מקדימה", נזכר סבאח. "מישל והחייל ישבו אחד ליד השני במושב האחורי. החייל ישב ושתק, לא דיבר. היה לו זקן, כיפה, פאות והוא סחב איתו תיק גב. הוא נראה רגוע, לא מפוחד מזה שהגיע לישוב לא מוכר. הוא גם לא נראה כמו אחד שהולך לעשות משהו נורא". גם שאדי חורי זוכר את החייל "הוא ישב ושתק, נראה לי מסטול, אולי מהשינה. הוא שתק, לא דיבר". הארבעה הגיעו לתחנת המוצא של הקו החוזר משפרעם לחיפה. בחות' ונתן זדה ירדו מהמכונית ועלו לאוטובוס. יום לאחר מכן הם ייפגשו שוב לנסיעתם האחרונה. לדברי חורי, "באותה נסיעה נוראית של יום חמישי למישל זה כבר נראה מוזר, וכשהוא שם לב שהחייל שוב לא יורד לפני שפרעם, הוא קרא לו". (מתוך אתר הארץ)
יום לפני הפיגוע בשפרעם, נסע המחבל עדן נתן זדה באוטובוס של מישל בחות', אותו רצח יום לאחר מכן, בקו 165 מחיפה לשפרעם, וזכה ליחס חם ומחבק מהנהג - כך סיפרו בסוף השבוע חבריו של בחות' ב"אגד". הנהגים מספרים שנתן זדה היה על האוטובוס גם ביום רביעי אחר הצהריים, בנסיעה של 17:05 מ"מרכזית המפרץ" לשפרעם - בדיוק אותו קו ואותה השעה שבה ביצע את הפיגוע יום לאחר מכן. "החייל נרדם, או עשה את עצמו ישן. כנראה רצה לראות מתי האוטובוס עוצר, מי עולה ומי יורד. הוא התכונן לפיגוע שיעשה. האוטובוס כבר הגיע לתוך שפרעם והחייל לא ירד", מספר אמיר סבאח, אחד הנהגים. "מישל, או כמו שאנחנו קוראים לו מיכה, הגיע עם החייל הישן עד לחניון 'אגד' בשפרעם. הוא העיר אותו ואמר לו : 'אתה בשפרעם, אל תדאג, אתה בידיים טובות, נדאג להחזיר אותך לחיפה'". לדברי הנהגים, הדבר לא היה יוצא דופן: "זה קורה לפעמים שחייל נרדם באוטובוס ומגיע בלי שהתכוון לשפרעם". הנהג שאדי חורי, שהיה בחניון האוטובוסים באותה השעה, נזכר כי "מישל ירד מהאוטובוס עם החייל ואמר: 'הוא נרדם לי באוטובוס, תקפיצו אותנו בבקשה לאוטובוס שיוצא ב-18:10 לחיפה, אני בינתיים הולך להביא לו מים קרים". בחות' הלך לכמה דקות ושב עם בקבוק מים קרים שקנה לחייל. לאחר מכן נכנסו בחות', סבאח, חורי ונתן זדה למכונית פרטית של "אגד" שמשמשת להסעות. "אני ושאדי ישבנו מקדימה", נזכר סבאח. "מישל והחייל ישבו אחד ליד השני במושב האחורי. החייל ישב ושתק, לא דיבר. היה לו זקן, כיפה, פאות והוא סחב איתו תיק גב. הוא נראה רגוע, לא מפוחד מזה שהגיע לישוב לא מוכר. הוא גם לא נראה כמו אחד שהולך לעשות משהו נורא". גם שאדי חורי זוכר את החייל "הוא ישב ושתק, נראה לי מסטול, אולי מהשינה. הוא שתק, לא דיבר". הארבעה הגיעו לתחנת המוצא של הקו החוזר משפרעם לחיפה. בחות' ונתן זדה ירדו מהמכונית ועלו לאוטובוס. יום לאחר מכן הם ייפגשו שוב לנסיעתם האחרונה. לדברי חורי, "באותה נסיעה נוראית של יום חמישי למישל זה כבר נראה מוזר, וכשהוא שם לב שהחייל שוב לא יורד לפני שפרעם, הוא קרא לו". (מתוך אתר הארץ)