דעתי
אתייחס לשני נושאים בנפרד - ערך חינוכי של הפעלות חד-פעמיות וסבל של בעלי חיים בנסיעות ובכלל (גם בנוגע להפעלות קבועות דוגמת חוגי טבע בגני ילדים) הפעלות חד פעמיות אין ספק שערכן החינוכי של הפעלות מן הסוג הזה מוטל בספק, כפי שתיארתי. אבל (וזה אבל גדול) לעיתים חשוב לקיים פעילויות כאלה, ולהלן דוגמא: בכל תחילת שנה מתקיימים ירידי חוגים בכל המתנ"סים והקהילות. ביריד כל מדריך מציג את החוג שלו בתחנת הפעלה במטרה לפרסום החוג והרשמה. באוירת ההפנינג, משפחות עוברות בין התחנות ומתרשמות מהחוגים. תחנת הפעלה כזאת נועדה לכישלון חינוכי מראש, אך בלעדיה לא תהיה הרשמה לחוגים ולא תתאפשר עבודה חינוכית חשובה לאורך השנה. השאלה היא, כיצד, בנתונים הקיימים, מפיקים את המירב וממזערים את הנזק? התשובה תלויה בסוג הארוע. בארוע מהסוג שציינתי קודם לכן חשוב, לדעתי, להפעיל צוות מדריכים מיומן ולא רק מדריך אחד. המדריכים יפקחו על המגע והליטופים, אך בנוסף יספרו לילדים אודות בעלי החיים ויפתחו בפניהם, בטעימה קטנה, עולם עשיר ומגוון הרבה יותר מליטוף ארנבון. סבל של בעלי חיים בפעילויות חינוכיות בעניין זה אני מסכים עם מרבית דבריה של דנה. במשפטים מסויימים "לקחת לי את המילים מהמקלדת..."
קל מאד להרים דגל ולומר - כל פעולה שיש בה סבל כלשהו לבעלי חיים - אסורה! תרשו לי לענות לטענה הזאת בסיפור (רואים שאני מורה...) היה היה ילד נחמד ומוכשר ושמו יואב. יואב גר במרכז ת"א וכל בוקר הלך לגן. בגן לא פעל חוג טבע שכן הגננת טענה, ובצדק, שהחוג גורם סבל לבעלי החיים - לארנבונים חם באוטו, לשרקנים צפוף בכלוב והנחש לא נהנה מהליטופים. יואב גדל, התפתח והגיע לכיתה א'. בביה"ס של יואב פעלה, בשנים עברו, פינת חי. אולם פינת החי נסגרה. המנהלת טענה, ובצדק, שבעלי החיים בפינת החי סובלים. לאוגרים לא מחליפים נסורת בזמן, לאיגואנה אין מים טריים תמיד וההמולה בפינת החי מפריעה לתורים. אמא של יואב חשבה לאמץ כלב. ואולם היא ידעה שהכלב יסבול. הם גרים בדירה במרכז העיר שלא מתאימה לכלבים. לא תמיד יש זמן וכח לקחת אותו לטיולים. יואב היה ילד טוב, חכם ומוכשר אך הוא גדל ללא בעלי חיים כלל, לא בגן הילדים, לא בביה"ס, לא חיות מחמד בבית ולא צופיות בחצר. לימים, נבחר לראשות עיריית ת"א. ביום בו נכנס ללשכתו חתם על צו להזרים ביוב לנחל, להרוס גבעה פורחת ולהשמיד את כל אוכלוסיית חתולי הרחוב בת"א. את טענות הירוקים הוא פשוט לא הבין. הפתרון הקל הוא, כאמור, לשלול כל פעילות שכזו. קשה הרבה יותר להכנס בעובי הקורה ולנסות לקבוע כללים וגבולות לפעילות עם בעלי חיים. אפרט, בקצרה, כמה נקודות חשובות: א. כפי שנאמר, חשוב שהמדריך יהיה מודע ומחוייב למצב בעלי החיים שברשותו, בזמן הפעילות ובזמן מנוחה. חשוב שהמדריך יהיה מקצועי וידע את צרכיהם של בעלי החיים. לצערי קיימת בורות רבה בדבר גידול בעלי חיים, ובמיוחד בדבר בעלי חיים "אקזוטים". ב. חשוב לשמור על רמה חינוכית גבוהה ולהעביר מסר של אהבה ואיכפתיות. ג. צריך להפריד בין סבל חמור לבין הפרעה קלה. כאשר המטרה ראוייה, יש לאפשר, לדעתי, הטרדה מוגבלת לבעלי החיים כגון ליטוף או נסיעה. גם אותי, אגב, "מטרידים". גם אני חוזר הביתה מוטש לאחר יום עבודה. חשוב לוודא שלא עוברים את הגבול ולא נגרם סבל של ממש לבעלי החיים. אגב, לכל אלה שמשווים את מצב בעלי החיים שברשותנו למצבם בטבע, החיים בטבע קשים הרבה יותר. רבים מבעלי החיים בטבע לא מגיעים לבגרות, הם נטרפים, מתים ממחלות וכתוצאה מעימותים עם בני מינם. זהו, בינתיים. יצא ארוך... מקווה שלא התעייפתם.
