עדין לא מעקלת...

[שירז 221]

עדין לא מעקלת...

אני מנסה כבר שלוששנים להתגבר על האובד הזה . מנסה לקבל את זה כרצון אלוהי. אך זה חזק ממני אני מנסה לפענח את הסיבות כי אני לא מצליחה להבין. האם יש דרך לדוק זאת או פשוט להתייסר במחשבות. אולי כאן המקום שכולם חוו אתהחויה שאני חויתי יכולים להבין ואף להזדהות עימי

 

[shlish2004]

אין דרך להבין

אבל יש את הדרך לקבל. את תמיד מוזמנת לחלוק כאן את הקשיים שלך, כי כולנו כאן עברנו את אותה חוויה בעוצמה זו או אחרת. המחשבה שיש עם מי לחלוק את הקשיים בדרך כלל מקלה. שבוע טוב עמית

 

[שמות זהים]

אבא שלי "אח שכול" בן 82 .....

מצבו לא השתפר גם לאחר הולדת ילדיו נכדיו וניניו

 

[שירז 221]

מצער לשמוע .

זאת חוויה שקשה להם לקבל אותה. אני לא חושבת שאפשר להתגבבר על זה אך נידרש מאיתנו לחיות איתה ןךהשאיר לה פינה קטנה בלב. אפילו שזה כואב. יש לי כ"כ הרבה מה לומר לך . המשבר הזה היה אחד הדברים ששינו את חיי מהרגע הזה לא ידעתי מה זה לשמוח באמת. הרגשתי ועודני מרגישה שחלק ממני מת וכך זה ישאר עד הרגע שיגיע גם זמני לנוח על משכבי

 

[שמות זהים]

ונשוי לאחות שכולה .......

לדעתי - כנראה במסגרת ניסוי בשכול - גורם מדעי כלשהו אחראי להיכרות בין הורי - היא אחות שכולה לאחר ששכלה את אחיה ברוסיה באיזור דנייפרופטרובסק (( חייל בצבא הרוסי )) והוא אח שכול שאיבד מידע על אחיו בתקופת השואה ועד היום לא נודע לו דבר על גורלם - ואת אחיו היחיד שעבר איתו את תלאות השואה - איבד במלחמת העצמאות . אני חוששת שמדובר היה בניסוי פסיכולוגי כלשהו - שקשור לניסויים הפסיכולוגיים של תקופת השואה . " ניסויים בשכול " = לא מכירים את "הפסיכולוגיה של האובדן" - אז זה היה ניסוי ..... שכנראה עלה יפה .... (( התיאוריה שלי מתקדמת עוד צעד - אבל חוששתני שהתיאוריה קשה לעיכול ואני אחסוך אותה מכם בינתיים - לגבי "תיכנון השכול" )).

 

[elipol]

לחיות חיים מלאים לצד הכאב.

אני אב שקול ומאמן אישי במצבי אבדן. אני יכול להבין את כאבך ואת כאבם של רבים אחרים. הכאב והגעגוע לא יעזבו אותנו והזמן לא יעשה את שלו, כפי שנאמר בקלישאה. אבל אפשר לחזור לחיים מלאים ומספקים, ואפילו משמחים, בלי לוותר על הזיכרון הכואב. אני עובד עם אנשים שרוצים לצאת מהמשבר שפקד אותם בעקבות האסון. אשמח לעזור גם לך וגם לאחרים, אם זה מתאים כמובן. אלי שרפשטיין http://imun.maaganm.co.il

 

[שירז 221]

חייה מבחוץ אך מתה מבפנים

השאלה היא אם אכן זה מה שאני זקוקה לו. או אולי אני צריכה יותר מזה..פסיכולוג? כי בעצם מה שדירדר והרס את שארית חיי התחיל מרגע האובדן. לא רק שחיי השתנו בתחילה אניאלא והאישיות היציבה שהיתה לי כבר לא נישארה כשהיתה..לכן אני שוב שואלת ותוהה ביני לבין עצמי אולי אני צריכה לפרוק ולהתחיל את הכול מהתחלה ולראות מה היה לא יציב ואיתן בי עוד לפני שהאסון הזה קרה.האמת היא שיש לי כ"כ הרבה בעות אני מוצפת בדאגות. חששות. זכרונות מרים. טראומות מהעבר.לחץ נפשי מהווה . וכמובן לא פחות גם מהלימודים. אני מרגישה אבודה. מנותקת . לא מחוברת. נטושה ונכזבת.

 

[elipol]

מה טוב לך

אני לא יכול לדעת מה מתאים לך יותר, טיפול או אימון. ההבדל בין שניהם הוא לא קטן, למרות שיש נקודות השקה רבות. הטיפול מטפל בנפש ומתרכז בסיבות שהביאו את המטופל למקום בו הוא נמצא. האימון עוסק בהווה ובעתיד. האימון מתקיים רק אם המתאמן רוצה לשנות את מצבו ומוכן לעשות למען זה. אשמח לשוחח איתך בטלפון או להיפגש ללא כל התחייבות, פשוט להקשיב לך. מאחל לך רק טוב. אלי שרפשטיין מאמן אישי מסוג אחר imun.maaganm.co.il

 

[שירז 221]

מוכנות לחיים

אני לא יודעת אם אני מוכנה להתחיל מחדש את הווה אם אין בידי את הכלים הנכונים להתמודד עם העבר ולזה אני זקוקה כרגע.. ואז אולי אפשר במקביל "להחיות" את ההווה שלי

 

[elipol]

אכן קשה

היי קשה לדעת מה טוב ומה נכון. אני אישית מעולם לא עברתי טיפול פסיכולוגי מסודר, למרות שמפעם לפעם אני הולך לפסיכולוג. בני משפחתי האחרים כן טופלו על ידי פסיכולוג. לכל אחד התאים משהו אחר. כעבר זמן מה מאז האסון, אני עברתי תהליך עם עצמי ללא עזרה חיצונית. היום אני יודע שזה בעצם היה מין אימון אישי, בלי שידעתי את ההגדרות ואת המילים הנכונות. היום אני באמת במקום אחר בחיים שלי. האם זה פחות כואב ? האם אני מתגעגע פחות? ממש לא. אבל אני מתפקד, חי וממלא את החיים שלי בשמחה. אני אוהב את החיים, למרות שבעיסוקי אני עוסק הרבה במוות ובכאב. אלי שרפשטיין

 

[alonhu]

שירז שלום

אני מתמודד עם השכול כבר כ5 שנים .השלוש שנים הראשונות היו לי מאוד קשות אבל לא ויתרתי וזאת למרות שהמשבר השפיע על תיפקודי בעבודה ואף על הזוגיות שלי .טופלתי גם על ידי עובדת סוציאלית של ביטוח לאומי וגם עברתי מספר פסיכולוגים עד שהגעתי לפסיכולוג שהכי התחברתי אליו ונתן לי את הכלים הכי טובים להתמודד עם המשבר הזה.תראי שירז זה לא קל, זאת התמודדות שמצד אחד דורשת עבודה קשה וסבלנות ומצד שני זאת התמודדות שנותנת לך את האפשרות להתאבל שזה אומר לא לפחד מנפילות ומבכי כשכואב וכשמגיעות הנפילות שהרי זה חלק מתהליך ועיבוד האבל .אני השתמשתי ונעזרתי בכל אמצעי שעמד לרשותי בהתמודדות עם האובדן כולל הפורום הזה שהיה ועודנו עזר רב בשבילי.