Esmerallda
New member
עדית המילטון- "מיתולוגיה": ביקורת
הספר "מיתולוגיה", שנכתב ע"י עדית המילטון, יצא לאור לראשונה בשנת 1982, ע"י "מסדה". את התרגום לעברית עשתה ידה הנאמנה של אלה אמיתן, שעשתה עבודה לא רעה, אולי אף ראויה לתואר "טובה", אבל המקור טוב בהרבה, כמעט כמו תמיד. בהקדמה, אומרת עדית המילטון את אחד מדבריה החכמים ביותר, העושים את הספר איכותי ואמיתי. "החלטתי מלכתחילה להתעלם מכל רעיון של קביעת מסגרת אחידה לסיפורים. שאלמלא כן היה עלי להתאים, כביכול, את "המלך ליר" לרמה הנמוכה של "סינדרלה"- שהרי ברור כי תהליך הפוך הוא בלתי אפשרי." עדית השכילה לעשות את מה שרבים לפניה פספסו- היא לא שומרת על רצף כלשהו, אלא לוקחת כל סיפור, מנתחת אותו לפרקיו, ומציגה אותו בדרכה הייחודית. כך היא מונעת שתי שגיאות עיקריות- הראשונה, היא שהיא לא מספרת את הסיפורים כאילו היו סיפורים שלה, דבר שהיה שולל מהם את ייחודם המיתולוגי (ולצערי קיים בכמה וכמה ספרים). השנייה, היא לא התחייבה לסדר רצוף שיכלול הכל, מה שהיה גורם לספר לגדול למימדים שלא היו מאפשרים עקביות כלל. לכאורה, מדובר בספר מעולה, הכתיבה רצופה ומבוססת היטב, והטקסטים כובשים ברהיטותם ויופיים המיתולוגי המוצג בדרך יפה כ"כ. אבל ישנה בעיה אחת רצינית בספר, שמונעת ממנו להיות באמת ובתמים ספר המיתולוגיה האידיאלי- עדית, שהתחייבה לא לשמור על סדר ועל רצף, גם עושה זאת, ומשאירה חורים רבים בסיפוריה. סיפוריה נוטים לקפוץ מנושא לנושא, לפעמים היא אף מחסירה נושאים שלמים וחשובים, והקורא צריך לקשר נושא בנושא קודם. המצב הזה נותן הרגשה כי משהו בספר התפספס, וכי הוא מאבד את הקסם שהכתיבה המדהימה של עדית נותנת. אנשים בקיאים במיתולוגיה, ירגישו חיסרון זה בצורה בולטת יותר, מאשר כאלה שרק מתחילים להתנסות במיתולוגיה. אז בשורה התחתונה: ספר מדהים, מומלץ מאד לאלו הרוצים להתחיל להתעמק במיתולוגיה, אולם הוא בעל חסרון אחד עיקרי ומציק הנובע מחוסר העקביות. אלו המתחילים עשויים להרגיש בו פחות, אבל לאלו הרוצים להתעמק באמת, מדובר בספר שרק טקסטים מועטים מתוכו ידברו אליהם, מאחר ורבים מהסיפורים עדיין רק בצורתם המקורית והפשוטה (גם אם מלאת החן, תודות לכתיבתה של עדית), שיכולה להימצא ברוב ספרי המיתולוגיה.
מתוך חמישה. -הצוענייה.
הספר "מיתולוגיה", שנכתב ע"י עדית המילטון, יצא לאור לראשונה בשנת 1982, ע"י "מסדה". את התרגום לעברית עשתה ידה הנאמנה של אלה אמיתן, שעשתה עבודה לא רעה, אולי אף ראויה לתואר "טובה", אבל המקור טוב בהרבה, כמעט כמו תמיד. בהקדמה, אומרת עדית המילטון את אחד מדבריה החכמים ביותר, העושים את הספר איכותי ואמיתי. "החלטתי מלכתחילה להתעלם מכל רעיון של קביעת מסגרת אחידה לסיפורים. שאלמלא כן היה עלי להתאים, כביכול, את "המלך ליר" לרמה הנמוכה של "סינדרלה"- שהרי ברור כי תהליך הפוך הוא בלתי אפשרי." עדית השכילה לעשות את מה שרבים לפניה פספסו- היא לא שומרת על רצף כלשהו, אלא לוקחת כל סיפור, מנתחת אותו לפרקיו, ומציגה אותו בדרכה הייחודית. כך היא מונעת שתי שגיאות עיקריות- הראשונה, היא שהיא לא מספרת את הסיפורים כאילו היו סיפורים שלה, דבר שהיה שולל מהם את ייחודם המיתולוגי (ולצערי קיים בכמה וכמה ספרים). השנייה, היא לא התחייבה לסדר רצוף שיכלול הכל, מה שהיה גורם לספר לגדול למימדים שלא היו מאפשרים עקביות כלל. לכאורה, מדובר בספר מעולה, הכתיבה רצופה ומבוססת היטב, והטקסטים כובשים ברהיטותם ויופיים המיתולוגי המוצג בדרך יפה כ"כ. אבל ישנה בעיה אחת רצינית בספר, שמונעת ממנו להיות באמת ובתמים ספר המיתולוגיה האידיאלי- עדית, שהתחייבה לא לשמור על סדר ועל רצף, גם עושה זאת, ומשאירה חורים רבים בסיפוריה. סיפוריה נוטים לקפוץ מנושא לנושא, לפעמים היא אף מחסירה נושאים שלמים וחשובים, והקורא צריך לקשר נושא בנושא קודם. המצב הזה נותן הרגשה כי משהו בספר התפספס, וכי הוא מאבד את הקסם שהכתיבה המדהימה של עדית נותנת. אנשים בקיאים במיתולוגיה, ירגישו חיסרון זה בצורה בולטת יותר, מאשר כאלה שרק מתחילים להתנסות במיתולוגיה. אז בשורה התחתונה: ספר מדהים, מומלץ מאד לאלו הרוצים להתחיל להתעמק במיתולוגיה, אולם הוא בעל חסרון אחד עיקרי ומציק הנובע מחוסר העקביות. אלו המתחילים עשויים להרגיש בו פחות, אבל לאלו הרוצים להתעמק באמת, מדובר בספר שרק טקסטים מועטים מתוכו ידברו אליהם, מאחר ורבים מהסיפורים עדיין רק בצורתם המקורית והפשוטה (גם אם מלאת החן, תודות לכתיבתה של עדית), שיכולה להימצא ברוב ספרי המיתולוגיה.