עדי כספי נסחפת קצת אתה לא חושב ?

[רוני38]

עדי כספי נסחפת קצת אתה לא חושב ?

נראה לי שאתה עושה את ה"יתמות" שלך למקצוע. אם אני מבין נכון אתה מעל גיל 30 ? יש מספיק אנשים שהם לא יתומי צה"ל שאבדו את הוריהם ואחיהם בנסיבות כאלו ואחרות ואין להם מסגרת תומכת. הגיע הזמן שתפסיק לתייג את עצמך כ "יתום צה"ל" ותהיה אדון לעצמך ואחראי לגבי עצמך. אתה לא יכול לסחוב את היתמות הזו לעד. עיקר הבעיה זה הסיוע שקיבלת ממשרד הבטחון עד היום, אם לא היית מקבל אותו עד היום לא היית צריך אותו, אבל זה היה לך ולעוד מספר יתומים איזו נקודת משען והתרגלת אליה. בקיצור הגיע הזמן לצאת לחיים האמיתיים, יש בחוץ מספיק אנשים שאבדו את הוריהם בגיל צעיר ומצליחים בחיים גם בלי העזרה של משרד השיקום עד גיל 30

 

[ארני3]

יתמות

אדון רוני38 האם אתה יכול להשוות את מי שאיבד אב או אח או בן בשמירה והגנה על המדינה למי שנפטר בגיל צעיר או מצא את מותו בדרך אחרת הרי בזכות אותם אלו שנפלו בהגנת המדינה אתה נמצא כאן ויכול לשחק אותה פסיכולוג בגרוש אך האמן לי אני מוכן להתחלף איתך עכשיו מידית רק תן לי לפגוש את אבי שנהרג ב-1956 ועד היום אני לא יודע מה לספר לילדי כי אין לי זכרונות ילדות חוץ מאבל ושכול אז לפני שטוענים משהו נגד מישהו יושבים ובודקים את כל הכוונים

 

[רוני38]

אני לא משווה, לא הבנת את הסייפא

בוא נתחיל מזה שהשכול הוא אותו שכול, אין ליתומי צהל ולאחרים מונופול על השכול. אני מלין על כך שעדי כספי וחבריו נתפסים לנושא השכול כמקור לכל צרותיהם בעולם ומחפשים עזרה מאגף השיקום גם לאחר גיל 30.

 

[No name for now]

תתפלא אבל מרבית צרותינו

באות מהשכול, ודרך אגב עדי כספי לא קיבל כספים עד היום, אביו של עדי נפטר בשנות החמישים כשעדי היה תינוק, אם אתה יודע חשבון תגלה שאת גיל 30 הוא כבר עבר. ותתפלא יש הבדל בין שכול לשכול, יש לי חברים שאיבדו הורים בגלל סרטן בערך בגיל בו איבדתי את אבי, יש הבדל גדול. ולמרות שגם להם יש בעיות שקשורות ביתמות, אני לא גרמתי להורים שלהם לחלות בסרטן, אבל כל אזרח במדינת ישראל נושא באחריות על מותו של אבי כי הוא יצא לשמור עליו. חוץ מזה אנחנו עוד לא בעינייני כסף, קודם שיתייחסו אלינו, צרות העין שלך בטח לא עוזרת.

 

[רוני38]

אני לא צר עין

מצידי שאת ועדי תקבלו עזרה מאגף השיקום עד גיל הפנסיה, אני על מה ש"מגיע לי" ויתרתי כבר מזמן, הבעיה היא במשפט הראשון שלך "מרבית צרותנו באות מהשכול" אם את מאמינה בזה אז פה הבעיה, בשביל חלק מהאנשים השכול נמצא שם בשביל לתלות בו את האשמה לדברים כאלו ואחרים. ולהגיד שמי שהוריו חלו בסרטן אז השכול שלו הוא אחר זה טפשי ונבזי, כי אני יכול לטעון גם שמי שאביו נפתר מתאונת עבודה או מתאונת דרכים או מהתקף לב והיה בצבא זה שכול אחר בואי נשחק בנדמה לי "תחשבי מה עושה אותו אחד שאבא שלו יום אחרי שהחזיר ציוד בבקום קיבל התקף לב - איזה אגף שיקום עוזר לא ? אז מה השכול שלו הוא אחר ? השורה התחתונה היא "מי שמסתכל על עצמו כקרבן ימשיך להיות קרבן"

 

[No name for now]

אתה פשוט לא בקיא בתחום

יש הבדל בין מי שאביו נפל בקרב למי שאביו נפטר ממחלה בעת שירותו, אם תלך לבית הקברות תמצא כתובות כמו: "נפל בקרב" "נפל בעת מילוי תפקידו" "נפל בעת שירותו הצבאי" אבי למשל נפל בעת מילוי תפקידו, כי הוא נפצע בשירות מילואים ו-6 שבועות אחרי כן הוא נפטר כתוצאה מהפציעה (למרות שלכאורה נראה היה שהכל בסדר, ותלונותיו נפטרו בטיפות עיניים ודחיית המשך המילואים). ואם אביו של מישהו נפטר יום אחרי שהוא השתחרר, אז אם הוא חש שיש קשר בין השירות לבין הפטירה הוא צריך לתבוע את אגף השיקום. וכן יש הבדל בין שכול של מי שנפל במלחמה, מי שנהרג בתאונת דרכים, מי שנפטר ממחלה ומי שהלך לעולמו בשבע טובה, זה נקרא מי אחראי כמו בכל תחום אחר בחיים. אני גם לא מבינה למה דווקא אנחנו פרזיטים? אם אנחנו פרזיטים אז גם הורים שכולים, אחים שכולים, אלמנות צה"ל ונכי צה"ל, אבל אתם חכמים על חלשים (יתומי צה"ל), אני רוצה לראות אותך אומר שנכה צה"ל בכיסא גלגלים מפסיק להיות זכאי לטיפולים, הנחות, הטבות, ושיקום פיזי וחברתי בגיל 30 כי זה די והותר. לי דרך אגב יש הרבה חברים נכי צה"ל שיושבים בכסאות גלגלים, ואני רואה כמה השקעה (כספית) יש בטיפול ובשיקום, ועיני אינה צרה בכך כי גם לי מגיע (ואני לא חושבת ש"מגיע לי"), כי אני יודעת שזה נחוץ ואני רואה את ההבדל, ויש אנשים שלא מבינים למה נכי צה"ל מקבלים את הדברים האלה. אז כן, זו צרות עין! ולגבי במה האשמה בבעיות שלי, האם אתה מכיר את הבעיות שלי? האם חקרת מה טיב הבעיות של יתומי צה"ל בגירים? אתה יודע שמעולם לא נעשה מחקר לגבי מצבם של יתומי צה"ל בגירים? אני לא קורבן, אם הייתי קורבן במקום ללמוד ולעבוד הייתי יושבת בבית ומחכה שמשרד הבטחון יציל אותי.

 

[רוני38]

אני בקיא מאוד בתחום

מאוד מאוד מקרוב שכול לא פחות ממך. מכיר את בית הקברות קצת יותר מידי טוב. יש הבדל גדול בין נכי צה"ל לסוגיהם לבין יתומים ואלמנות, לחלק מנכי צה"ל יש בעיות תפקודיות פיזית. וממש לא מעניין אותי מה הבעיות של יתומי צה"ל בגירים כמו שלא מעניין אותי הבעיות של יתומי תאונות דרכים בגירים, יתומי סרטן וכו וכו, אין הבדל בין יתום אחד למשנהו, יש גבול שאליו ניתן להגיע עם התרוץ אני מסכן, אני יתום, וגיל 30 נראה לי מספיק. ואם זכרוני אינו מטעני אזי ניתן לפנות לועדת חריגים גם אחרי גיל 30 למי שהוא מסכן מקצועי.

 

[No name for now]

אתה מאוד משעשע

חוץ מזה גם הלומי קרב הם נכי צה"ל, איזה בעיות תפקודיות פיזיות יש להם? אני לא אומרת את זה כי אני מזלזלת חס וחלילה בנכות שלהם אלא כדי להראות לך שאגף השיקום מכיר בפגיעות נפשיות וזה יחסית חדש לידיעתך, ועצם העובדה שגם הורים שכולים מקבלים קצבה (וגם זה יחסית חדש) היא שוב בגלל הכרה בפגיעה הנפש וביכולת ההשתכרות עקב איבוד ילד. אני לא מבקשת קצבה כשמדובר באנשים מבוגרים המצב שונה, אבל עם ילדים שמאבדים אב בגיל צעיר ניתן לטפל בבעיות על מנת שיכולת ההשתכרות בבגרות לא תיפול מזו של מי שאינו יתום צה"ל (ניתן לבדוק את זה באמצעות מחקרים), אבל אגף השיקום בכלל לא טרח לדאוג לדברים האלה, ובגלל זה אנחנו במצב שיתומי צה"ל אומרים שבגלל 30 הם עוד לא מוכנים לעצמאות, וכשאנחנו אומרים את זה, בארגון האלמנות אומרים שהם לא לשכת התעסוקה, ובאגף השיקום אומרים לנו שארגון האלמנות צריך לטפל בנו, אז מה אתה רוצה שנעשה? אתה מתמקד בגיל 30 ובכסף, זה בכלל לא ה-issue פה.

 

[עובר ולפעמים שב]

קשקושים מקצועיים

מה אתה בדיוק עושה פה ?! "...וממש לא מעניין אותי מה הבעיות של יתומי צה"ל בגירים ..." - זה כן או לא מעניין אותך? אתה בקיא? זה לא נראה ככה ,אתה קורא לזה "מסכן מקצועי" ובאותה נשימה טוען שאתה בקיא. אני טוען שאתה קשקשן מקצועי ואין לך מושג קלוש על היתמות.כמובן שזכותך להביע את דעתך אפילו שמבחינתי היא קשקוש מקצועי. תהיה בריא. חג שמח.