ויקטור החתול
New member
עדכון הפלה 6
אז אחרי כל החשש לחוץ רחמי (שעדיין לא הופרך סופית), היה המשך עליה של בטא לרמות שכבר ראו עובר, אח"כ כבר ראו דופק ואני הרשיתי לעצמי במסגרת הספקנות והציניות הרגילות שלי ושריון פלדה אימתני, טיפה להקשיב לפליאה של כל הרופאים המעורבים (והיו רבים הפעם) לפלא של ההריון שמתפתח לו בלי ערכי בטא תקינים....
רק כדי שיום וחצי אח"כ, ערב לפני יום כיפור יתחיל פתאום כאב בטן נוראי ובדיקה בשירותים תאשר שהתחיל דימום אימתני.
לא היה לי כוח למיון ומנסיוני גם לא היה צורך, נאלץ לחכות ולראות מה יביא יום, ממילא אין מה לעשות בשלב כזה....
יום כיפור והימים שאחריו עברו עם דימומים נוראיים וכאבים די קשים ורותקתי שוב למיטה (הבן בן ה3 שלי כבר מספר לכל העולם על אמא שחולה ונחה במיטה שוב ושוב ושוב... ועצוב לי שככה הוא כבר מתייג אותי וחווה אותי).
עם כל החגים, לא היתה אפשרות לבטא או אולטרסאונד בשום מקום שאינו מיון עם שעות של המתנה, ולא יכולתי לשאת את זה כבר. אז לא הלכתי.
אתמול הלכתי לאולטרסאונד פרטי (כי בקופה יש תור לעוד חודש. הגיוני סה"כ) ואישרו ש"העובר נפלט" (חייבת להודות שההגדרה והדימוי הצחיקו אותי ממש, דמיינתי אותו נמלט על נפשו), אבל העלו חשש עדיין לכימי שצריך לשלול בודאות ולהמשיך מעקב בטא עד לאיפוס או לברור מלא.
אח"כ המליצו להפסיק לבזבז את הזמן ולהתחיל טיפולים.
כולם מאד דעתניים על הגוף שלי ועל הדרך שאני צריכה בעיניהם לעשות.
האמת ?
אני כבר לא מצליחה לגבש דיעה על מה ואיך הלאה ומרגישה שאני יורה לכל החזיתות ומתנהלת שלא מתוך שיקול דעת כבר, כי הוא באמת אבד לי כבר.
אף אחת מהדרכים כבר לא נראית לי "העדיפה".
זהו. אין פואנטה. סתם רציתי לעדכן, כי מרגיש שפה אפשר תמיד ופה מבינות ותכלס ? פה מתעניינות ושואלות, איפה שבחוץ בעולם האמיתי כבר לא שואלים.
אז אחרי כל החשש לחוץ רחמי (שעדיין לא הופרך סופית), היה המשך עליה של בטא לרמות שכבר ראו עובר, אח"כ כבר ראו דופק ואני הרשיתי לעצמי במסגרת הספקנות והציניות הרגילות שלי ושריון פלדה אימתני, טיפה להקשיב לפליאה של כל הרופאים המעורבים (והיו רבים הפעם) לפלא של ההריון שמתפתח לו בלי ערכי בטא תקינים....
רק כדי שיום וחצי אח"כ, ערב לפני יום כיפור יתחיל פתאום כאב בטן נוראי ובדיקה בשירותים תאשר שהתחיל דימום אימתני.
לא היה לי כוח למיון ומנסיוני גם לא היה צורך, נאלץ לחכות ולראות מה יביא יום, ממילא אין מה לעשות בשלב כזה....
יום כיפור והימים שאחריו עברו עם דימומים נוראיים וכאבים די קשים ורותקתי שוב למיטה (הבן בן ה3 שלי כבר מספר לכל העולם על אמא שחולה ונחה במיטה שוב ושוב ושוב... ועצוב לי שככה הוא כבר מתייג אותי וחווה אותי).
עם כל החגים, לא היתה אפשרות לבטא או אולטרסאונד בשום מקום שאינו מיון עם שעות של המתנה, ולא יכולתי לשאת את זה כבר. אז לא הלכתי.
אתמול הלכתי לאולטרסאונד פרטי (כי בקופה יש תור לעוד חודש. הגיוני סה"כ) ואישרו ש"העובר נפלט" (חייבת להודות שההגדרה והדימוי הצחיקו אותי ממש, דמיינתי אותו נמלט על נפשו), אבל העלו חשש עדיין לכימי שצריך לשלול בודאות ולהמשיך מעקב בטא עד לאיפוס או לברור מלא.
אח"כ המליצו להפסיק לבזבז את הזמן ולהתחיל טיפולים.
כולם מאד דעתניים על הגוף שלי ועל הדרך שאני צריכה בעיניהם לעשות.
האמת ?
אני כבר לא מצליחה לגבש דיעה על מה ואיך הלאה ומרגישה שאני יורה לכל החזיתות ומתנהלת שלא מתוך שיקול דעת כבר, כי הוא באמת אבד לי כבר.
אף אחת מהדרכים כבר לא נראית לי "העדיפה".
זהו. אין פואנטה. סתם רציתי לעדכן, כי מרגיש שפה אפשר תמיד ופה מבינות ותכלס ? פה מתעניינות ושואלות, איפה שבחוץ בעולם האמיתי כבר לא שואלים.
