כן, בטח שאפשר לשאול-אבל התשובה ארוכה
לא היתה סיבה רפואית לבצע את השניתוח הקיסרי בהריון הראשון שלי.
עברתי ניתוח אלקטיבי, בניגוד לדעות הרופאים, משום שלא האמנתי ביכולת שלי ללדת באופן רגיל...
ולמה זה?-עכשיו מתחילה המורכבות-
1. אני חושבת שמאוד הושפעתי מסיפור הלידה שלי עצמי- אני תאומה, והייתי במנח עכוז. כיום מיד מנתחים את האישה במצב זה, כי הוא מורכב ביותר- גם עכוז וגם תאומים. בימים עברו, היתה פחות הבנה, ואמא שלי ילדה בדרך הרגילה. כמובן גם בלי אפידורל (לא היה אז בארץ), וגם בלידה סיוטית- שנמשכה למעלה מ-24 שעות, בהן כמעט איבדה אותנו ואת רחמה. היא התחננה לניתוח (ועשו אז בארץ), וצרחה שהיא לא רוצה "ילדים כחולים" (ילדים שנפגעו במהלך הלידה עקב חוסר בחמצן), והיתה בחוסר אונים נוראי. אל תשכחי שבעבר האבות לא היו נוכחים בחדר הלידה, ולא היה מי שיעזור לה מול הרופאים.
הלידה הסתבכה מאוד, אמא שלי סבלה מאוד (פיזית ונפשית), ולאחריה- התפתחה אצלה דלקת חריפה ברחם, מה שכמעט גרם לכך שאיבדה אותו...
בסופו של דבר אני ואח שלי יצאנו ממש בנס- בריאים (למרות שבקלות היינו יכולים להפוך להיות עם שיתוק מוחין, ו/או עם פיגור פוגיעות קשות).
אמא שלי ילדה 5 שנים לאחר מכן את אחי הצעיר, כך שהרחם, גם, בדרך נס- לא ניזוקה.
אני חושבת שהטראומה שעברה על אמא שלי, וגם עליי- כתינוקת- השפיעה עליי בבואי להחליט על צורת הלידה.
2. בלי קשר או עם קשר- יש לי מה שנקרא: "תסמונת החלוק הלבן"...זה לא קשור להפלות, אלא אני מכירה את זה מאז ומתמיד. מסיבה זו, אני מאוד סובלת בבדיקות ואגינאליות- השרירים מתכווצים באופן לא רצוני, וכואב לי מאוד. אי אפשר לשלוט על זה. בכל מקרה- אני לא הצלחתי לשלוט על זה. ומשום שאני יודעת שבתהליך לידה כל הזמן מתעסקים "שם", ובודקים ומחטטים- לא רציתי את זה. לא רציתי את הסבל הפיזי הזה.
3. אני מאוד פוחדת מכאב. מאוד. והיה עדיף לי מבחינה רגשית לסבול כאב פיזי, אחרי שהתינוקת כבר בחוץ מאשר כאשר היא עוד בפנים, ויש גם המון מתח נפשי סביב זה.
4. איכשהו- התסריט שרץ לי במוח בזמנו, לפני הלידה הראשונה, זה שאם אבחר ללדת רגיל- מאוד אסבול, התהליך לא יתקדם, העובר יהיה במצוקה או בסכנה למצוקה, ויהיה קיסרי חירום. זה התסריט היחיד שהצלחתי לתסרט לעצמי.
וככה את לא יכולה לבוא ללידה. זה ברור. לכן, בחרתי כבר מראש לחסוך מעצמי ומהעובר את הטראומה, ובחרתי בקיסרי.
זה לא היה פשוט- למצוא רופא/ה שינתחו אותי, כי זה בניגוד למה שהרופאים חושבים ורוצים עבור האישה. ואני אפילו ממש מצדיקה אותם בעניין זה. כי ניתוח קיסרי הוא ניתוח לכל דבר, עם סכנות לסיבוכים וכן הלאה.
הרופאה שלי, שאמנם התנגדה למהלך שלי, הבינה שאני מאוד נחושה בעמדתי, ולכן המליצה לי לפנות לפרופ' דרורית הוכנר בהדסה הר הצופים בירושליים.
ואכן, כך היה. פניתי, שילמתי סכום "זעום" לשר"פ שם- של 12,000 ש"ח, ונטע שלי היתה בחוץ, בצורה שקבעתי ותכננתי עבור עצמי.
מודה-
מוזר?- כן.
רצוי בהיבט הרפואי?- לא.
אבל-
זה מה שהתאים לי, וזה מה שאני רציתי עבור עצמי.
ואני ממש לא מתחרטת. כפי שכתבתי לא פעם- יש לי חוויה טובה מהניתוחים, זה לא הותיר בי טראומה של כאב או כל דבר אחר, והתוצאה- אין כמוה
.
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
אני הייתי מוכנה ללדת ולגדל שוב ושוב תינוקות, חוץ מכמה 'זוטות' שלא תאפשרנה את זה.