עדכון לגבי האבחון...

[מלאת תקוות]

ומה גרם לכם לחשוב אחרת?

 

[פרח לי יפה ורוד]

בשלבים

לקחנו אותה לנוירולוגית ילדים כי הגננת בגן 3 חשבה שיש לה הפרעת קשב וריכוז,
הנוירולוגית שמה לב שהיא קצת תבניתית ושלא פנתה אלינו כשקיבלה מכה.
היא חשדה אבל אמרה שגבולי וארגנה אבחון פסיכולוגי שגם לא היה ברור כי היה קשה לדעת מה נובע מלקות אמיתית ומה השפעה סביבתית מהבית.
התחלנו טיפול במכון שלא ממש הועיל, ואחרי 10 חודשים חזרנו שם על האבחון ששוב היה גבולי, אבל פסיכולוגית שהלכה לתצפת בגן (פרטית בתיאום עם המכון-כי הם לא עושים תצפיות בגן) אמרה שכשרואים אותה בגן זה ברור. עם מבוגרים התקשורת שלה קרובה לתקין.

 

[הפתעה מוחלטת]

עדכון לגבי האבחון...

אז היינו בפגישת סיכום.
מבחינת הפסיכולוגית היא כן מאבחנת אותו.
היא אמרה שבשריטריונים היבשים ולפי הados הוא נכלל בספקטרום.
ושבנוסף צריך לחשוב
א. האם זה גורם להפרעה משמעותית בתפקוד היומיומי
ב. האם האבחון יוכל לקדם אותו ולשפר את הטיפול בילד.

לגבי א-אמרה שהיא התרשמה גם מהדיווחים שלנו וגם מדיווחי המורה וגם מהתצפית ומהפגישה איתו שאכן יש הפרעה בתפקוד
ב. היא חושבת שמתן כותרת במקרה שלו בהחלט תשפר טיפול ותעזור לו להתקדם.

לפחות עכשיו אנחנו יודעים מול מה אנחנו עומדים.
חשבתי שפעם שניה יהיה יותר קל-אז ממש לא!

מכיוון שהוא יחסית על הקצה התחושה הכי קשה שלי כרגע היא שאני כאילו אמא שבמקום להתמודד עם הקשיים של הילדים אני מעדיפה להדביק להם תוויות... שזה כאילו יקל עלי.
אני מניחה שלא נכון לחשוב ככה אבל זה מה שאני מרגישה כרגע.

 

[מלאת תקוות]

אנחנו גם רצינו לארגן תצפית בגן

אבל גננת אמרה שמפקחת לא אישרה את התצפית...
לא מבינה למה לא מאשרים... הרי זה הכי מדויק לראות בגן...

 

[yuliyuli1]

גם אצלנו הפסיכולוגית שינתה את דעתה לכיוון הספקטרום רק בעקבות

התצפית בגן.

 

[מלאת תקוות]

מצד שני אם ילד ביישן

אז הוא פשוט יהיה סגור בגן.
ולא ייראה את כל היכולות התקשורתיות שלו...
המאבחנים צריכים להיות ממש טובים כדי לדעת להבדיל בין ביישנות לקושי תקשורתי ולא להתבלבל.

אני זוכרת שאת פעם כתבת, שיש חוק שמאפשר 3 תצפיות בגן לשנה. זה נכון?
אם כן, יש לך לינק לאתר?
תודה!

 

[yuliyuli1]

אין לי לינק לאתר

המידע שלי הוא רק משיחות עם המתי"א בתל אביב...

לגבי בישנות - זה בכלל לא היה רלבנטי במקרה שלי, כי הילד שלי לא ביישן וזה לא שהפסיכולוגית ראתה שאין לו אינטראקציות עם הילדים בגן, אלא שבאינטראקציות שהיא ראתה הבן שלי לא תמיד ידע איך להתמודד עם מצבים מאתגרים.

 

[פרח לי יפה ורוד]

דוגמאות שלא קשורות לבישנות:

ילד שכאילו משחק עם ילד אחר, אבל בכלל לא מגיב לאמירות/רצונות של השני אלה ממשיך במה שהוא רוצה.
ילד שיש לו טקסים קבועים בגן.

 

[מלאת תקוות]

ואם ילד מגיב בשלילה למה שילד אחר אומר. כלומר מתעקש על שלו

ורוצה לעשות איך שבא לו. וכאשר ילד שני לא מותר אז מתחיל לבכות ולצרוח? זה גם נחשב?

 

[פרח לי יפה ורוד]

נראה לי שתלוי בגיל ובעוצמה...

זה לאו דווקא סימן לאוטיזם.

 

[אמא חמסה]

אני מתארת לעצמי שהרגשות שלך עכשיו מבולבלים.

האמת, שלפי מה שספרת הייתי בטוחה שזה מה שהיא תכתוב ושהיא תתן משקל למה שאת והמורים מספרים.

אני חושבת שהאבחון יכול לעזור לכם להבין את הילד ולחשוב מה טוב בשבילו עכשיו. האבחון הוא כלי כדי לעזור, ואני בטוחה שאתם תדעו איך לעזור לו.

אני שולחת לך חיבוק, שכן זה לא קל גם בפעם השניה.
ואני יודעת את זה, כי הייתי שם.
וגם כשיודעים בלב את התשובה, ואני בטוחה שאת ידעת את התשובה בלב - זה בכל זאת קצת מכה ובא בהפתעה, למרות שחשבת שאת מוכנה.

אני חושבת שאת אמא שמתמודדת עם הקשיים בעזרת האבחון
כי בלי למפות קשיים וחוזקות אי אפשר לעזור.
כשלא קוראים לקושי בשם בדרך כלל גם לא מתייחסי אליו ולא מטפלים בו.
יש סיכוי גבוה שעם טיפול מתאים = הילד שלך יגיע רחוק.
ולפחות תדעי שעשית מה שאת יכולה בשבילו.


האם היו לה המלצות לטיפול?
האם היא חושבת שהמסגרת טובה לו?
איך הילדים מתייחסים אליו כרגע לאור התנהגותו? (אולי כתבת, אבל אני לא זוכרת, רק זוכרת שכתבת שהוא זוחל ביציאה מהכיתה).

שולחת לך חיבוק, ומבטיחה לך שיהיה בסדר.

האם האבחון הזה היה פסיכולוגי?
האם אתם הולכים עכשיו גם לאבחון רפואי?

 

[הפתעה מוחלטת]

זה היה פסיכולוגי

עכשיו צריך ללכת לרופאה. נלך לזו שאיבחנה את הראשון.
בנוסף הפסיכולוגית אמרה שלא עשתה אבחון דידקטי והיא חושבת שצריך להוכיח איכשהו שאין פיגור. הוא עשה מבחני מחוננים והיא אמרה שייתכן שזה מספיק. אני מעדיפה לעשות אבחון מסודר וזהו.
מבחינת הילדים-לדעתי סוג של לא מזיק לא מועיל. הוא לא בדיוק מחפש את קירבתם מצד שני לא מפאיע להם. שקוע בעצמו...
לגבי ההמלצות- היו הרבה ...

גם טיפול רגשי חברתי כולל גם קבוצתי וגם פרטני
ריפוי בעיסוק עם דגש על ...
הדרכת הורים...
מבחינת מסגרת- היא ממלליצה שיישאר בבית ספר שלו ויקבל שילוב. היועצת כבר דאגה לתור בועדת השמה
בינתיים זהו. צריכים להתאפס לסיים את האבחון ואז להתחיל בטיפולים.
צריך גם להחליט במה נתחיל את מה נעדיף לדחות טיפה כי אי אפשר הכל בו זמנית

 

[אמא חמסה]

אני חושבת שלא כדאי ולא אפשרי את כל הטיפולים ביחד

צריך להחליט עם מה להתחיל ומה להשאיר לאחר כך.

לגבי אבחון פסיכודידקטי שמעתי שזו דרישה חדשה עכשיו.

[URL]http://www.health.gov.il/hozer/mk15_2013.pdf[/URL]

זה מה שכתוב עכשיו בדרישות שלהם.

קחו נשימה עמוקה, זה לא קל להתחיל בפעם השנייה
אבל מצד שני, כבר יש לכם נסיון.

תעשו דבר אחד אחרי השני ואין צורך למהר, כל עוד הוא יקבל את כל מה שצריך.
רק לא להרוג את עצמכם.
לנשום עמוק, ולעבוד לאט ובזהירות.
להחליט לאט לאט מה עושים קודם ומה אחר כך.
עכשיו למשל תעבדו על הזמנת תור לאבחון רפואי
וכדאי לבדוק איך עובד הקטע עם סייעת אצלכם.
וכן כדאי לדעתי הנחיית הורים, זה חשוב במיוחד כשיש שניים על הספקטרום ובמיוחד עוד יותר, אם יש לכם עוד ילדים. גם להם לא קל.
אבל בלי לחץ. לאט לאט. הקשיים לא בורחים וגם לא האתגרים.

 

[SMADAR55]

לפחות אתם יודעים עם מה אתם מתמודדים. הספקטרום אינו זר לכם.

מה פירוש להישאר בבית ספר ולקבל שילוב? האם הכוונה שיישאר באותה כתה וישקבל שעות סייעת אישית?

 

[הפתעה מוחלטת]

לגבי הסייעת

הבנת נכון...
אגב-שניהם כל כך שונים.
באמת-למרות שהאבחנה אותה אבחנה הם ממש לא אותו דבר...

 

[אמא חמסה]

זה בדיוק מה שהיה אצלנו

בגלל שהם ממש שונים אז גם כשאנשים אמרו לי שנראה שגם הוא על הספקטרום אמרתי לא יכול להיות, שהם ממש שונים!

כבר בגן אמרו לי לבדוק את זה וגם בבית הספר, אבל כל הזמן אמרתי שזה פשוט לא ייתכן כי אני כבר מכירה אוטיזם ויש לי אוטיסט אחד בבית והם ממש שונים...

כך שאני מאוד מבינה אותך...

אבל מתרגלים. לדעתי, ככל שתגידי את זה אפילו לעצמך יותר פעמים, את פשוט תתרגלי. זה הילד וזהו. אין מה לעשות.
רק אפשר לחשוב איך לקדם אותו ואיך להפוך אותו ליותר מאושר.

לדעתי.

 

[alphadelta]

אני יחסית חדשה בפורום, אבל רוצה לחלוק איתך מה אני חושבת. זה לא שבמקום להתמודד עם הקשיים את מדביקה תוית. להפך. כדי לעזור לילדייך להתמודד עם אתגרים את נותנת שם לאתגר כדי לדעת איך לעזור ולסייע. אם זו היתה בעיית שמיעה למשל, משקפיים לא היו עוזרות. נכון? צריך לאתר את האתגר המסויים כדי לתת מענה נכון. והעזר בעדי תמיד מזכיר לי שהאיבחון לא שינה לנו את הילד. הילד אותו ילד. רק היכולת שלנו לעזור השתנתה.