עדכון מארץ המפלצות
נושא המפלצות כיכב בשבועיים האחרונים וסיפרתי לילדים שני סיפורי מפלצות- חנות המפלצות ו- הילד חיים והמפלצת מירושלים, סיפור של מאיר שליו שמצא חן בעיני. בסיפור הראשון הרעיון הוא שאפשר לקנות מפלצות שיעזרו לנו נגד כל מיני פחדים. הילדים יצרו מפלצות דו-מימדיות מתוך החנות. ישראל שהוא הבובה המתווכת שלי סיפר להם ממה הוא מפחד וביקש מכל מפלצת לעזור לו נגד הפחד וכל ילד היה צריך בעזרת המפלצת שלו להמציא פתרון לפחד. זה עבד יפה, אבל הרבה פעמים אין לילדים סבלנות להקשיב לשיחות בין הבובה שלי לבובה אחת והם מאבדים סבלנות. אני רוצה לאפשר להם לעבוד בזוגות באופן חופשי אבל פוחדת שיהיה בלגן. העניין שהוא שבמשחק החופשי הם יותר משוחררים ומעלים את התכנים שלהם. בכל זאת עלו דברים מעניינים והילדים יצרו דיאלוג אמיתי דרך הבובה והבינו מה שהיא דמות סימבולית. אתמול סיפרתי את הסיפור על המפלצת הירושלמית. היא היתה נורא חמודה והילדים אהבו לראות איך היא הטיסה את הילד בכל ירושלים... בניתי מפלצת מגרוטאות והשתמשתי בבובות נוספות שהיו לי לדמויות האחרות בסיפור. הצלחתי להעמיד את הסיפור ועיבדתי אותו בהתאם לרמת הילדים- לשונית, עלילתית, אבל בכל זאת אני מרגישה שאני צריכה ליצור דרך ונוהל עבודה, שיהיה ברור ומקובל עלי ועל הגננות ושגם יאפשר לי להכין את הסיפורים ברמה שאני רוצה כולל אביזרים וכו'. מצד שני גם דברים מינמליסטיים יכולים לעשות עבודה מצוינת. למשל שבשיעור אחד אני מספרת סיפור ובזה שאחריו בונים בובות שמתאימות לו ומציגים איתן. ואז זה אומר להכין סיפור חדש כל שבועיים. לא יודעת כמה זה מעשי, כי לפעמים לכל סיפור יש ים של אפשרויות שאפשר לעבוד איתן תנועתית, משחקית, אמנותית...מצד שני הגננות מצפות לסיפורים חדשים... אשמח לשמוע איך אתן מארגנות את העבודה ומה דעתכן? האם יש לכן פורמט קבוע? תפאורה מוכנה מודולרית? תודה שיר
נושא המפלצות כיכב בשבועיים האחרונים וסיפרתי לילדים שני סיפורי מפלצות- חנות המפלצות ו- הילד חיים והמפלצת מירושלים, סיפור של מאיר שליו שמצא חן בעיני. בסיפור הראשון הרעיון הוא שאפשר לקנות מפלצות שיעזרו לנו נגד כל מיני פחדים. הילדים יצרו מפלצות דו-מימדיות מתוך החנות. ישראל שהוא הבובה המתווכת שלי סיפר להם ממה הוא מפחד וביקש מכל מפלצת לעזור לו נגד הפחד וכל ילד היה צריך בעזרת המפלצת שלו להמציא פתרון לפחד. זה עבד יפה, אבל הרבה פעמים אין לילדים סבלנות להקשיב לשיחות בין הבובה שלי לבובה אחת והם מאבדים סבלנות. אני רוצה לאפשר להם לעבוד בזוגות באופן חופשי אבל פוחדת שיהיה בלגן. העניין שהוא שבמשחק החופשי הם יותר משוחררים ומעלים את התכנים שלהם. בכל זאת עלו דברים מעניינים והילדים יצרו דיאלוג אמיתי דרך הבובה והבינו מה שהיא דמות סימבולית. אתמול סיפרתי את הסיפור על המפלצת הירושלמית. היא היתה נורא חמודה והילדים אהבו לראות איך היא הטיסה את הילד בכל ירושלים... בניתי מפלצת מגרוטאות והשתמשתי בבובות נוספות שהיו לי לדמויות האחרות בסיפור. הצלחתי להעמיד את הסיפור ועיבדתי אותו בהתאם לרמת הילדים- לשונית, עלילתית, אבל בכל זאת אני מרגישה שאני צריכה ליצור דרך ונוהל עבודה, שיהיה ברור ומקובל עלי ועל הגננות ושגם יאפשר לי להכין את הסיפורים ברמה שאני רוצה כולל אביזרים וכו'. מצד שני גם דברים מינמליסטיים יכולים לעשות עבודה מצוינת. למשל שבשיעור אחד אני מספרת סיפור ובזה שאחריו בונים בובות שמתאימות לו ומציגים איתן. ואז זה אומר להכין סיפור חדש כל שבועיים. לא יודעת כמה זה מעשי, כי לפעמים לכל סיפור יש ים של אפשרויות שאפשר לעבוד איתן תנועתית, משחקית, אמנותית...מצד שני הגננות מצפות לסיפורים חדשים... אשמח לשמוע איך אתן מארגנות את העבודה ומה דעתכן? האם יש לכן פורמט קבוע? תפאורה מוכנה מודולרית? תודה שיר
