עדכון מהסאגה שלי
טוב, כמו שאולי שמתם לב, קצת נעלמתי בשבוע וחצי האחרונים. הגבתי מדי פעם אבל בעיקר - שמרתי לא להתעצן, ולכן גם לא כתבתי כאן מה נגמר (או לא נגמר) בעניין גניבת הנושא שלי. אז... עכשיו אני כבר יכולה (רגשית) לכתוב על זה, בלי להתעצבן יותר.. ולמי אספר ראשונים אם לא לכם? אז... כמו שהיה ברור ממה שאתם כולכם כמעט הצעתם - אכן יזמתי פגישה עם המנחה היה לא פשוט בכלל חשבתי מיליוני פעמים - מה בדיוק אומר לו, ואודה שהניסוחים וההדגשים שנתתם כאן היו כל הזמן מנקרים בראשי. אז.. לפני כשבועיים היתה הפגישה (או אולי שלושה, כב רלא מאופסת). ההתחלה היתה לא פשוטה. הוא מאוד כעס על המשפט הראשון שאמרתי הוא הגיב בהרמת קול ובטונים, שהיה לי ברור מהם שהוא כועס מאוד (בד"כ אין בינינו טונים כאלה). נסיתי לומ רלו שאי לי כוונה שיכעס או יתעצבן, והסבתרי שוב את הקושי שלי - עם זה ש"שמוליק" עובד על אותו הנושא הוא אמר שמבחינתו אין שום בעיה, ושמה ששמוליק עושה הוא רק חלק קטן מאוד של מחקר וכשביקשתי שיערוב לכך, הוא אמר שאינו מתחייב, אבל אמר גם שאינו מבין למה אני כל כך בלחץ, ושבעצם - גם אם שמוליק יעבוד בדיוק על אותו הנושא, הוא הרי חוקר אותו מכיוון אחד ואני - מן הסתם אגע בו מכיוון אחר. הוא כמובן התעקש להביא לי דוגמה של דוקטורנט אחר שעושה את הדקטורט אצלו, וגם הוא חלק במשימההמשותפת שלנו, והסביר לי שבעצם גם דברים ממה שאני עושה משיקים למה שההוא עושה אז שבתי והבהרתי שיש הבדל בין "משיקים" לבין "חופפים" (לא מאמינה שאמרתי את זה, המורה שלי למתמטיקה היתה בטח כל כך גאה לשמוע את זה מפי)... בקיצור - אמרתי לו שאני רוצה לשמוע מפיו התחייבות לכך שאין לי מה לדאוג, הוא די סירב להתחייב בטענה של "את בכל מקרה לא מאמינה לי או לא תאמיני לי". אמרתי - שאני לא רק מאמינה, אלא אפילו מטילה עליו את האחריות בסופו של דבר נראה לי שהיה ברור לשנינו שהוא הבין שאני הולכת כאן על הגבול, ושאני גם די נחרצת בתחושה שלי. שיתפתי עוד מישוה מהחוג. היו שני סוגים של המלצות - אחת מסוג אלה של טולקין (ונדמה לי) והקוסם, של - להגיע עד לועדת אתיקה, והיו תגובות של - אל תהיי אגרסיבית מדיי., רק תוודאי שהוא מבין ת המסר אינ חושבת שהוא הבין את המסר.. אני לפחות מקווה מה שבטוח - אני אכן אתחיל לרוץ בקצב ההתקדמות.. נראה לי שזו הדרך היחידה. וחוצמזה, אחרי הנושא הזה, היתה לנו כבר פגישה ממש ממש טובה ומוצלחת, ויצאתי ממנה בתחושה טובה. עכישו - זה לא חוכמה גדולה, כי בד"כ אני מאוד נהנית מהפגישות איתו, הוא מצליח לגרום למוח שלי לפעול בדרכם לא שגרתיות, שלאהייתי מפעילה אותן לבדי, ובכל זאת.. אני חושבת שלאור סיפור המסגרת - זו היתה אחת הפגישות הכי טובות שהיו לנו (אולי כי היא גלשה גם לפסים שאינם רק תחום המחקר) זהו, בינתיים, הייתי בהיסטריה של הכנת ההרצאה, אז.. הנחתי לכל הסוגיה. נראה מה יילד יום. בכל מקרה
ו
לכל אחד מכם כאן , שהצליח להבין אותי, לחזק ואתי ולהציע הצעות. בלעדיכם אני מניחה שהייתי "מנהלת" את המשבר הזה אחרת לגמרי.
טוב, כמו שאולי שמתם לב, קצת נעלמתי בשבוע וחצי האחרונים. הגבתי מדי פעם אבל בעיקר - שמרתי לא להתעצן, ולכן גם לא כתבתי כאן מה נגמר (או לא נגמר) בעניין גניבת הנושא שלי. אז... עכשיו אני כבר יכולה (רגשית) לכתוב על זה, בלי להתעצבן יותר.. ולמי אספר ראשונים אם לא לכם? אז... כמו שהיה ברור ממה שאתם כולכם כמעט הצעתם - אכן יזמתי פגישה עם המנחה היה לא פשוט בכלל חשבתי מיליוני פעמים - מה בדיוק אומר לו, ואודה שהניסוחים וההדגשים שנתתם כאן היו כל הזמן מנקרים בראשי. אז.. לפני כשבועיים היתה הפגישה (או אולי שלושה, כב רלא מאופסת). ההתחלה היתה לא פשוטה. הוא מאוד כעס על המשפט הראשון שאמרתי הוא הגיב בהרמת קול ובטונים, שהיה לי ברור מהם שהוא כועס מאוד (בד"כ אין בינינו טונים כאלה). נסיתי לומ רלו שאי לי כוונה שיכעס או יתעצבן, והסבתרי שוב את הקושי שלי - עם זה ש"שמוליק" עובד על אותו הנושא הוא אמר שמבחינתו אין שום בעיה, ושמה ששמוליק עושה הוא רק חלק קטן מאוד של מחקר וכשביקשתי שיערוב לכך, הוא אמר שאינו מתחייב, אבל אמר גם שאינו מבין למה אני כל כך בלחץ, ושבעצם - גם אם שמוליק יעבוד בדיוק על אותו הנושא, הוא הרי חוקר אותו מכיוון אחד ואני - מן הסתם אגע בו מכיוון אחר. הוא כמובן התעקש להביא לי דוגמה של דוקטורנט אחר שעושה את הדקטורט אצלו, וגם הוא חלק במשימההמשותפת שלנו, והסביר לי שבעצם גם דברים ממה שאני עושה משיקים למה שההוא עושה אז שבתי והבהרתי שיש הבדל בין "משיקים" לבין "חופפים" (לא מאמינה שאמרתי את זה, המורה שלי למתמטיקה היתה בטח כל כך גאה לשמוע את זה מפי)... בקיצור - אמרתי לו שאני רוצה לשמוע מפיו התחייבות לכך שאין לי מה לדאוג, הוא די סירב להתחייב בטענה של "את בכל מקרה לא מאמינה לי או לא תאמיני לי". אמרתי - שאני לא רק מאמינה, אלא אפילו מטילה עליו את האחריות בסופו של דבר נראה לי שהיה ברור לשנינו שהוא הבין שאני הולכת כאן על הגבול, ושאני גם די נחרצת בתחושה שלי. שיתפתי עוד מישוה מהחוג. היו שני סוגים של המלצות - אחת מסוג אלה של טולקין (ונדמה לי) והקוסם, של - להגיע עד לועדת אתיקה, והיו תגובות של - אל תהיי אגרסיבית מדיי., רק תוודאי שהוא מבין ת המסר אינ חושבת שהוא הבין את המסר.. אני לפחות מקווה מה שבטוח - אני אכן אתחיל לרוץ בקצב ההתקדמות.. נראה לי שזו הדרך היחידה. וחוצמזה, אחרי הנושא הזה, היתה לנו כבר פגישה ממש ממש טובה ומוצלחת, ויצאתי ממנה בתחושה טובה. עכישו - זה לא חוכמה גדולה, כי בד"כ אני מאוד נהנית מהפגישות איתו, הוא מצליח לגרום למוח שלי לפעול בדרכם לא שגרתיות, שלאהייתי מפעילה אותן לבדי, ובכל זאת.. אני חושבת שלאור סיפור המסגרת - זו היתה אחת הפגישות הכי טובות שהיו לנו (אולי כי היא גלשה גם לפסים שאינם רק תחום המחקר) זהו, בינתיים, הייתי בהיסטריה של הכנת ההרצאה, אז.. הנחתי לכל הסוגיה. נראה מה יילד יום. בכל מקרה
