עדכון פסימי...

[קופידונית]

עדכון פסימי... ../images/Emo10.gif

עדכנתי... מכתב שכתבתי ולעולם לא שלחתי (או אשלח) לאדם היחיד אותו אהבתי אי פעם. כנסו...

 

[קופידונית]

לבקשת שלי, תרגום המכתב לעברית../images/Emo26.gif

בעיקרון כתבתי את המכתב במקור בעברית, אז הנה הוא: לאהבת חיי... נכון שהיינו ביחד רק 3 שבועות אבל בזמן הקצר הזה פיתחתי אליך רגש כל כך חזק, רגש שמעולם לא הרגשתי כלפי אף אחד, ולשמחתי זה היה דו צדדי. מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שאתה האחד בשבילי, מצד אחד הייתי הבן אדם המאושר עלי אדמות אבל מצד שני התעצבתי, כי ידעתי שתוך 3 שבועות זה ייגמר... וזה היה חייב להיגמר- אני חזרתי לישראל ואתה חזרת לגרמניה. בחיים לא חשבתי שאני אתאהב ככה במישהו, ובטח שלא כל כך מהר, אני כל כך טיפשה שנתתי לזה בכלל להתחיל... ניסיתי ככל יכולתי למנוע את ההתאהבות שלי בך, אבל זה היה בלתי אפשרי, לשנינו... נועדנו להיות ביחד ושנינו הרגשנו ככה. כשהתנשקנו בפעם האחרונה, נשיקה מלוחה מדמעות, לפני שעליתי על האוטובוס לשדה התעופה הרגשתי את ההרגשה הכי נוראה בעולם, לא בגלל שידעתי שכנראה לא נתראה עוד, אלא בעיקר בגלל שידעתי שאהבה כזאת טהורה ומיוחדת אני לא אמצא לעולם. מצד אחד אני משתוקקת לפגוש אותך שוב, כי ככה אולי אני אשתחרר מההרגשה המעיקה הזאת, אבל מצד שני אני מפחדת שהרגשות שלי כלפיך יציפו אותי שוב... עברו כבר שנתיים מאז נפרדנו, לך הייתה חברה למשך תקופה ארוכה, לי היו כמה חברים, אבל עם אף אחד מהם לא הרגשתי את מה שהרגשתי איתך. וכל פעם שאני רואה סרטים או קוראת ספרים שטוענים שלכל אחת יש את האחד שלה (כמו בשיר הישראלי ששרתי לך...) התחושה שחשתי בזמן הפרידה מציפה אותי שוב, תחושה של פספוס, ידע שלעולם לא נוכל להיות ביחד, ובעיקר פחד מהעתיד. שנתיים עברו ועדיין אני לא מפסיקה לחשוב עליך, על שלושת השבועות הקסומים שלנו יחד באנגליה... אולי אם היינו נשארים יחד זה לא היה מצליח, זה מה שאני תמיד אומרת לעצמי כדי להשתחרר מהתחושה הנוראה... אבל עמוק בפנים אני יודעת שאני טועה... אתה היית ותהיה האהבה של חיי... ממני האוהבת תמיד, הדר

 

[איה@]

למה../images/Emo35.gif ../images/Emo23.gif

כל כך הרבה "למה" עלו לי לראש כשקראתי את המכתב הנוגע כל כך שלך. למה - נפרדתם? למה - אתם לא יכולים להיות יחד? למה - עברו שנתיים בלי שעשית כלום? למה - לא נסעת השנה לגרמניה במטרה להציל את האהבה הזו? למה - את נותנת לזה להתפספס - ולא נלחמת להשיג אותו. אבל גם עלו לי לראש הרבה "ככה"... אחד מהם הוא "מים גנובים ימתקו" השני הוא "פרי אסור - הוא המתוק מכולם" וההצעה שלי היא - שבדרך זו או אחרת - את חייבת להשתחרר מזה ולחיות את חייך. כי לחיות עם השאלה "מה היה קורה אילו.....?" - זו הדרך הקשה.

איה.

 

[קופידונית]

למה? התשובות...

למה נפרדנו? היינו ביחד בסאמר סקול 3 שבועות וכל אחד חזר לביתו, האמת שבמשך חודש היינו כביכול ביחד, אבל אז החלטנו שזה לא ריאלי להיות "חברים" כשלא גרים אפילו באותה יבשת... למה אנחנו לא יכולים להיות יחד? כי אנחנו גרים בארצות שונות... ושוב, זה לא ריאלי... במידה והייתי מכירה מישהו היו לי רגשות אשם... למה עברו שנתיים בלי שעשיתי כלום? תראי, אני עדיין בקשר איתו, אימיילים פה ושם, גלויות ופעם ב- גם טלפונים (ימי הולדת וארועים חשובים). למה לא נסעתי לגרמניה? בעיקרון תכננתי לטוס כבר שנה שעברה, אבל מפחידה אותי המחשבה שברגע שאני אראה אותו הכל יחזור אלי ובחזרה לארץ שוב תעבור עלי תקופה קשה של געגועים ובכי כמו שקרה אחרי שחזרתי מהסאמר סקול. ובקשר לככה- אני מסכימה שפרי אסור הוא המתוק מכולם ואולי בגלל זה קשה לי כל כך להשתחרר מזה... ואולי אם היינו יכולים להיות ביחד הקשר בינינו לא היה מצליח... לעולם אין לדעת ואני לא רוצה לחיות עם השאלה "מה היה קורה אילו...? כי זה באמת הכי קשה... תודה על התגובה! הדר

 

[שלינקה]

תודה על התרגום../images/Emo70.gif ../images/Emo26.gif

באמת מכתב עצוב...

אבל את יודעת מה?! - אני מאמינה שבכל מקרה לא היה לזה סיכוי של ממש... סתם רציתי לשאול - האם גם הוא מרגיש ככה כלפייך עד היום? אני מאחלת לך שתמצאי את האהבה האמיתית והיחידה שלך מהר מהר...

שלי.

 

[קופידונית]

תודה... ../images/Emo70.gif

יצא לנו לדבר ככה כמה פעמים, וכן, הוא מרגיש אותו הדבר. למרות שהייתה לו חברה והוא אהב אותה... הוא לא אהב אותה כמו שהוא אהב אותי, זה מה שהוא אמר לי...

 

[שלינקה]

קופידונית... יש לי משאלה כמוסה...

רוצה לשמוע? שתתרגמי קבוע את הבלוג שלך!

אני כל כך עצלנית לפעמים שזה נורא

... שלי.

 

[קופידונית]

../images/Emo3.gif נראה לך שיש לי כוח לזה?!

אבל יכול להיות שאני אחשוב על בלוג נוסף, בעברית...

הדר

 

[שלינקה]

את חושבת על זה כבר חצי שנה... ../images/Emo6.gif