עדכון קצר למוקירות זכרי:

עדכון קצר למוקירות זכרי:

הנה אני שופכת, ככה, בלי לטרוח יותר מדי על ניסוח:
אתמול היה לי יום חראגיל. מה היה טוב בו? דיברתי 20 דקות בטלפון עם חבר טוב אך מופרע (ששקוע בבעיות קשות משלו) וסוף סוף הצלחתי לעשות קצת שעווה בבתי שחי וממש טיפה ברגל אחת. איזה הישג!!! בראוו לי!!! היום הוא היום הקשה ביותר בשבוע - הלא הוא יום הפסיכולוגית. שעתיים נסיעה לכל כיוון - בגלל שאני גרה היום ביפו, והתחלתי ללכת אליה כשגרתי במושב ליד רעננה (היא מקבלת ברעננה). ללוש ולדוש במשך שעה שלמה בסיבות שבגללן חרבתי את חיי במו ידיי המסוקסות. (כפי שהעוקבות אחרי יודעות, נחשבתי פעם לתלמידה מצטיינת ולילדה מחוננת והיום אני כשלון רב תחומי). וגם בזמן האחרון אני מתחילה להציף כל מיני דברים לא נעימים ביני לבינה. וחוץ מזה יש לי התנהגויות חצי -פסיכוטיות. ואפילו ה-mp3 שאמור להפוך את הנסיעות הארוכות ליותר נסבלות לא פועל משום מה (כשחיברתי אותו למחשב כדי להטעין אותו הוא כמובן פעל והתגלה שהוא טעון לגמרי). בקיצור הכל איכסה פיכסה. מצטערת שאני לא מתייחסת לבעיות של שאר הכותבות פה- אני פשוט שקועה מדי בבעיות שלי.
 
מותר לך להקדיש את עצמך לעצמך

ולא תמיד חייבת לתת מענה לאחרות.
קחי לך את כל הזמן שאת צריכה לעצמך, כי מגיע לך!

צורם לי לשמוע איך שאת תמיד מציינת שאת חירבת לעצמך את החיים.
בעיקר כי לא בטוח שזה ככה באמת.
החיים מתחילים בנתיב מסוים אבל היופי שמגיע יום ובו אנחנו מספיק בוגרים בשביל למצוא לבדנו את הנתיב שלנו.
גם אני לפני שנים הייתי התלמידה המצטיינת והיום לא מצליחה לגרור את התואר שלי וזה למרות שאני לגמרי מחוברת לתחום.

מותר לך ואף רצוי שתכבדי את עצמך על החיים שאת מנהלת היום.
כן, גם אלו שאת משווה לחייך הקודמים ובגללם מגדירה ככשלון רב תחומי את עצמך.
בטח ובטח כשכל מיני צרות אחרות צצות בדרך, כמו הMP שהתקלקל, שלך אין שום קשר אליהן.

והנה, מצאת לך הישגים קטנים.
את לא צריכה להשיג את הבלתי אפשרי, אלא את האפשרי והשימושי:
דיברת עם חבר, עשית שעווה. כל זה בשביל עצמך!
כן, כן, בשביל עצמך! כי פשוט מגיע לך להרגיש טוב!
 
מסכימה עם הקופיפונת

חוץ מזה שאני רואה שאת תמיד משתדלת להגיב לכולם, גם אם רק לשים אייקון מחבק או לומר שאת כאן.

מותק, אני מוכרחה לשאול כי אני רואה שזה חוזר ועולה תמיד בהודעות שלך - יש גם התקדמות חיובית בפגישות עם הפסיכולוגית? זה נשמע כאילו אתן רק עסוקות ב"חירוב חייך" ולא ב"שיקום חייך".
 
ג'יזס קרייסט


אני מתחלחלת בכל פעם שאת כותבת "מוקירי זכרי". זה משהו שלגמרי כותבים על מישהו שמת!!!

 
זה סה"כ הומור

הומור סרקסטי אולי - אבל הומור. אני בכלל (כפי שוודאי שמתם לב) סרקסטית - הסרקזם עזר לי מן הסתם לשרוד עד היום
 
למעלה