עדכונים על שחר,,, עם תקוה לעתיד

[גלי של הבנות]

עדכונים על שחר,,, עם תקוה לעתיד

התחלנו בזמן האחרון להוריד את מינון החברים. לעשות הכל לאט יותר, יותר בית, יותר עם אמא, פחות בלגן, חברים. פארקים. מי הולך למי?! אני ושחר יותר מציירות ביחד, היא עושה לי הצגות, מכינות עבודות של תרגול על אותיות, מספרים, אותיות באנגלית (עפ"י בקשתה). ויותר גבולות מצד שני. מתחילה עם הקונצים שלה, חותכים ישר על ההתחלה. אם בלבטל עיסוקים שנקבעו עבורה, כמו ללכת לחברה אחרי הגן וכו'. כל דבר שמתחיל להיות טררם ועל סתם חותכים אותו עוד בהתחלה. משדרים לה שיותר אין כמעט משחקים אלא תכלס. וכל הזמן מעודדים אותה, אומרים לה כמה היא נפלאה, וכמה כיף ונעים להיות איתה בזמן האחרון, וכמה כיף שאפשר לדבר איתה כמו בוגרת ובלי התפרצויות וכו'. יש גם הפתעות קטנות לפעמים כמו ברבי או משהו כזה לעידוד ושיפור המורל. אבל באמת בסה"כ, הדברים ברורים לנו יותר ולכן גם יותר ברורים לשחר. יש ירידות ועליות אבל בסה"כ אפשר לסכם את השבועיים שלושה האחרונים כשיפור משמעותי. יש דברים שאין ויתורים ויש דברים שאני פחות מתעקשת כדי לצמצם את הלאווים שלנו. זהו, אם יש עוד עצות אשמח לשמוע. יום נעים גלי

 

[תרי קלינמן]

גלי ,תגובה לעידכונים:../images/Emo24.gif

ראשית אמרת משפט שהוא מפתח להרבה דברים ביחסים בין הורים לילדים: "כל עוד הדברים ברורים לכם יותר הם גם ברורים יותר לשחר(כמו לכל ילד). איך שחר מרגישה עם הביחד שלכן? במידה ולא שאלת אותה חשוב לישאול, לצד זה חשוב לאפשר לה להיפגש עם חברים. עידוד, לב ליבה של התיאוריה אך חשוב לעודד את המעשה ולא את העושה: לא כמה היא ניפלאה- כי מה יהיה כשהדברים ישתבשו אז היא לא ניפלאה?- אלא כמו שתיארת בהמשך דברייך:" נעים לי מאוד להיות איתך ביחד וכו... קביעת סדר עדיפויות וויתור בהתאמה זה בהחלט שינוי משמעותי. תודה על השיתוף . תרי

 

[גלי של הבנות]

לגבי שאלתך, היא מאד מאד מרוצה

מהביחד שלנו. היא אומרת שכיף יותר לשחק איתי לעומת משחק עם חבריה, למרות שהיא אוהבת לשחק עם החברים. ותוך כדי שאני כותבת, שחר מחפשת שוב את הגבולות ונשלחה לחדר לאחר פרץ כעס ועצבים, קראה לי בכל מיני שמות למינהן, הוזהרה שאם תמשיך בכך תלך להרגע בחדרה. אז מה? תרי, היא מחפשת בכח את העונש, את תשומת הלב, את הגבולות? היא יודעת מה יקרה בסופו של דבר, אז מה ההגיון. אני יודעת שהיא רק ילדה אבל לא תמיד ברור לי מה הענין. אני מעודדת אותה ומנסה לא להיכנס איתה יותר מדי למלכודות של עימות, אבל אי אפשר בלי בכלל, אני גם לא מצפה שלא נריב יותר. אז, מה? היא בודקת כמה אני ברורה לעצמי ולה במעשיה?? סופשבוע נעים ורגוע גלי

 

[גלי של הבנות]

היי תרי, בוקר קשה לכוחותנו,

אין נפגעים. שחר חזרה אתמול מאוחר ולא רצתה לעשות אמבטיה, ויתרנו. הטעות שעשינו לא התעשנו אתמול שהיא תחליף בגדים. היום נשארתי עם חן בבית בשל מחלתה. שחר קמה, לא הסכימה להחליף בגדים, צרחה, התחצפה, תוהו ובבוהו אמיתי. קצת מייאש, ראשית ההתנהגות שמתאימה יותר לגיל 3, שנית , שוב החוסר אונים, זו לא תינוקת, וכל הדיבורים והשכנועים והתקיפות של בעלי מולה, נאדא, היא מתחצפת, קוראת לו חוצפן, שקרן, בעלי שם לה נעליים בכח , היא מורידה, והכל בהיסטריה מצידה, לפחות בעלי נשאר תקיף אך יחסית רגוע. וזה כל כך מעצבן. אז מה עושים? ואל תגידי לי, מדברים איתה וכו' וכו'. חוסר אונים טוטלי. ואז היא באה אלי למיטה ורוצה רק אותי ושאני אקח אותה לגן ואני מלטפת ואומרת שהיום אני לא יכולה והיא מתחילה לצרוח ולהשתולל, בסוף בעלי לקח אותה בכח. מה עושים? רוב תודות גלי

 

[תרי קלינמן]

גלי בואי ננסה למקד../images/Emo24.gif

שחר חוזרת אתמול מאוחר ולא רוצה לעשות אמבטיה. תגובתכם: ויתור בבוקר חן חולה, את נישארת איתה בבית. שחר קולטת, מבינה שחן הולכת לקבל את אמא כל הבוקר ובתת מודע עושה הכל על מנת להעסיק את אמא .שחר בהתנהגות שלה כאילו אומרת:"שימו לב אני כאן ויש לי מקום. זה לא מספיק שאמא מסבירה לי מה לעשות גם אבא צריך להתייחס- וכך גם בעצם קורה. יחד עם זאת, שחר חייבת להבין שבמקרים מסוימים הנך נדרשת לטפל בחן, ואם יש צורך שבעלך יקח אותה לגן היא חייבת לקבל זאת. נראה, ששחר בודקת את הגבול ולצד זה נלחמת על מקומה במשפחה. במקרים כאלה תקיפות אדיבה היא אסטרטגיה נכונה, והצהרת כוונות חשובה גם כן. צריך לומר לשחר שבבוקר הולכים לגן, ניתן ללכת בדרכים נעימות וכך גם רצוי וניתן לעשות זאת בדרכים פחות נעימות ושהבחירה תיהיה בידה. היכולת לתת לה לבחור הנה משמעותית. בנוסף גלי, חשוב להבין שלילדים מותר ואף רצוי לעיתים לבכות. בחיים לא הכל תמיד מסתדר כפי שהם מתכננים, ואם הדבר מוביל לכאב ולבכי זה לא סוף העולם!!! במקרה של בכי ניתן לחבק אותה ולהגיד:" אני מבינה שכרגע את כועסת/עצובה והיית רוצה ש... אבל עכשיו צריך לעשות כך וכך... מתחבר אלייך? תרי

 

[גלי של הבנות]

כן, תרי, מתחבר, אבל...

זה לא כזה פשוט. כי את נותנת לה דרך מילוט. לפני ששחר ידעה בכלל שאני לא הולכת לעבודה היום וחן נשארת איתי היא כבר התחילה עם הסצנות, זה לא פעם ראשונה. גם הערב כשבעלי ניסה לעשות לה אמבטיה, והיא דוחה ודוחה, בסוף כשהוא כועס עליה ומאלץ אותה להיכנס לאמבטיה אז היא רוצה שדווקא אמא תעשה לה אמבטיה. עכשיו, כשאת מדברת על - אפשר בנועם וכו' וזה לא עובד, למה כוונתך בדרכים פחות נעימות. איום בעונש, צעקות, לקחת אותה בכח. פה השאלה שלי, כשהשליטה יוצאת, ואין לי בעיה שהיא בוכה, אחלה דרך לפרוק כעסים. אבל עדיין, את המעשה צריך לעשות, בין אם זה אמבטיה, או ללכת לגן. נתנו לה את כל האופציות בהתחלה, מתחילים גם בשיחה שקטה, עוברים לתקיפות וכו' וכו' ובסוף מה? אם עדיין בסוף, היא נכנסת מתחת לשולחן ואומרת - אני לא מחליפה בגדים, אני לא הולכת לגן, מה אז? השאלה שלי היא - כשכל הדרכים אזלו ופתרונות הקסם, מה אז? ואני בעד לתת בחירה, בין א ל ב, אבל מה קורה כששחר לא מוכנה לבחור באף אופציה והיא נורא נורא את אופציה ג' שלא מקובלת עלינו. מה אז? שוין, עכשיו אני רוצה תשובה. תודה וערב טוב גלי

 

[תרי קלינמן]

גלי , בעינין הבחירה../images/Emo24.gif

חשוב מאוד לתת לבחור, אבל לצד זה חשוב עוד יותר לאפשר את הבחירה באותם מקומות ובאותם דברים בהם ברור לנו שניתן לאפשר וליישם את הבחירה. לכן, אם אופציה ג' אינה אפשרית ואינה מוצעת, עליכם להבהיר לה, שאתם מבינים שזה מה שהיא רוצה אך עליה לבחור בין א ל..ב ואם לא אתם תבחרו בשבילה. בקשר לבגדים : האם את חושבת שתהיי מסוגלת לשלוח את שחר עם אותם בגדים שהיא רוצה ללכת איתם לגן אפילו עם זה פיג'מה? לעיתים חשוב לתת לילדים להתנסות בתוצאות הטבעיות של מעשיהם. תרי

 

[גלי של הבנות]

היי תרי, לצורך ההתנסות, אין לי בעיה

ששחר תלך עם תחתון וגופיה, אבל, שוב, מה אם שום אופציה לא נראית לה והיא מתחילה עם הכאוס שלה. אני משתמשת בשיטת האופציות על מנת לאפשר לה לבחור אבל היא לא טיפשה והיא יודעת כבר לאן אנו חותרים ולכן היא לא בוחרת באף אופציה, והיא יודעת שאף אופציה לא באה בחשבון. אז נקרא לזה חיפוש תשומת לב, אבל עדיין היא עושה דרמה מכל דבר, אני מרגישה שהיא מתנהגת לעיתים כאילו אחותה הקטנה חן נולדה רק לפני שבוע. שוב, יש דברים שאי אפשר אפילו ליישם באיום או בכח. אתמול כשהיה לנו ויכוח, היא פתחה את החגורה, שוב יצאתי מהרכב וסגרתי את החגורה והסברתי לה עד כמה זה חשוב, למרות שהיא מודעת לזה, ושוב היא פתחה, אז מה אז? לא לנסוע? ולתת לה לנסוע בלי חגורה זו לא אופציה אצלי. זו לא תינוקת שאם סוגרים את החגורה אז בזה נגמר הענין, יש לה אפשרות למילוט מהענין. אז מה אז? תודה גלי