מי שאינו אובססיבי בהכרח חי על ג'אנק?
כי בדיוק על צורת מחשבה כזאת הכתבה הזאת מדברת. אני יכולה לומר מהניסיון שלי כמה זה נכון, מה שהכתבה הזאת אומרת. מודה ומתוודה, גם לי הייתה תקופה כזאת של אובססיה לאוכל בריאות וכל מה שמתואר בכתבה נכון: רגשות אשמה, חרדות, התעסקות בלתי פוסקת במזון. למזלי זה עבר לי די מהר אחרי שהבנתי שזה לא עושה אותי בריאה יותר אלא ההיפך הוא הנכון. כפי שמתואר בכתבה, אני זוכרת איך פעם בסעודות שבת הייתי מסתפקת בלאכול לחם עם טחינה כי כל השאר היו בצקים מקמח לבן, בורקסים ו/או דברים אחרים שנחשבו בעיניי לא בריאים. עכשיו אני מרשה לעצמי גם לאכול איזה בורקס או ג'חנון ולהנות בלי רגשות אשם או פחד. ומרגישה הרבה יותר טוב.
יש הבדל בין להשתדל לאכול מאוזן ובריא לבין להתעסק באופן אובססיבי במזון עד לרמה של לחפש איזה מרכיב חשוד בעדשים שהצבע שלהן קצת שונה או בלחשוש מלשים קקאו בחלב... החרדות שהאובססיה הזאת יוצרת מזיקות לבריאות לא פחות מכל ג'אנק פוד שאפשר להעלות על הדעת. ואגב, הכתבה הזאת היא בסך הכל חומר למחשבה. לא צריך להתגונן כל כך או להרגיש מאויימת בגללה...