עד האליפות הבאה... סיכום נשים
נגמרה אליפות העולם - ואיתה - אם לשפוט רק מהפורום הזה - כמות מרמור שאני לא זוכר כמותה (כולל שלי) - לא על התוצאות, אלא על הספורט עצמו והכיוון אליו הוא הולך.
זה דיון מורכב שנובע כל כולו מהתחושה שמימד התחרות בספורט מאד מאד הצטמצם, והוא הולך לכיוון פחות חביב של אובדן התמימות - דגש על אקרובטיקה שמוביל לאימונים מפרכים, לקיחת סיכון, ריבוי פציעות, ובין החזקות ששורדות את המסע המפרך ומגיעות לתחרות עצמה, כבר כמעט ואין תחרות - כי מעטי מעטות מייצרות דרגות קושי כל כך גבוהות שמאפשרות ניצחון גם עם נפילות, שגיאות גסות ואפילו עם חוסר חן ארטיסטי באופן כללי, בריקוד ובכוריאוגרפיה.
זה מאד פשוט - אם את מצליחה לייצר דרגת קושי אסטרונומית של 6+ נקודות, אז לאבד עשירית על צעד בנחיתה זה זניח... כשהקוד אתחיל לתגמל בניקוד בלתי מוגבל עבור קושי, אך אחד לא לקח בחשבון שעשירית מתוך 10 נקודות זה הרבה יותר משמעותי בהשוואה לעשירית מתוך 15.
באשר להגמוניה -
אני חושב שאצל הנשים אפשר לבשר על השלמת המהפכה האמריקאית. לאחר העידן הסובייטי שראה שליטה בלתי ניתנת לערעור של נבחרת הנשים של ברית המועצה שהשתרשה כבר בסוף שנות ה50 ועד התפרקות המעצמה, ארה"ב הצליחה לפתח לאט לאט פס ייצור למתעמלות שמבטיח שליטה מוחלטת בספורט.
בעוד ברומניה וברוסיה לא הצליחו בכלל ללקט 4 מתעמלות בריאות או ראויות לתחרות, בארה"ב השאירו בבית מתעמלות שהיו יכולות להתמודד בזהב על הקרב רב וגם על רוב המכשירים.
האמריקאיות שלטו בקרב רב עם הזהב והכסף (כמו ב 2009)
מידה מסוימת של תחרות (פחות ממה שקיוינו) הגיע ממוסטפינה, שהיא בערך שלושת רבעי המוסטפינה מ2010, מיורדאקה שנראתה כאילו היא סוחבת מורשת כבדה מדי של אומת התעמלות גוועת על הכתפיים הצנומות שלה, וכמה סיניות שסובלות מקפיצות חלשות ומחוסר יציבות כללית.
על המכשירים היתה יותר תחרות והשליטה האמריקאית אינה מוחלטת - אבל העוקץ והמתח היו קהים כאן - לפחות כך זה נראה לי.
בקרב רב 4, במקרה הטוב 5 בנות התמודדו על מקום על הפודיום, בעוד ה20 הנותרות היוו תפאורה.
בקפיצות רק שלוש בנות התמודדו על מדליה
הרביעית (שטיינגרובר) היתה יכולה לנצל נפילה של מישהי מהשלישיה ואולי לגנוב מדליה
לשאר גם נפילה של המובילות לא היתה עוזרת - מדליה פשוט לא היתה בהישג יד.
דווקא בשאר המכשירים הורגש יותר מתח והיתה תחרות. אבל גם שם מדליות באו והלכו על חודם של שגיאות גסות מאד או נפילות, שעם הקוד החדש הפכו להיות יותר מדי נוכחות ומקובלות בתרגילים.
אני חושב שצריך לסייג כאן ולומר שגם בתחרויות עבר לא כל מי שהגיע לגמר היתה מועמדת למדליה. אז כמובן זה היה בגלל שיפוט מחפיר ולא הוגן ואחווה מזרח אירופאית. היום זה פשוט בנוי לתוך הקוד.
הכוכבות
הכוכבת האמיתי של התחרות היתה ללא ספק סימון ביילס. כבר מזמן לא היתה מתעמלת כל כך דומיננטית שהעפילה לכל חמשת הגמרים ולקחה כזה שלל של מדליות. ביילס עברה את טבילת האש שלה בהצלחה - היא ללא ספק תהיה חביבתה של מרתה שתטפח את היציבות הזאת שאפשרה לה לבצע רצף של איזה 20 תרגילים ללא שגיאות מאז אליפות ארהב ועד אליפות העולם. נקווה שארה"ב תשכיל להרעיף אליה גם שיעורי בלט וריקוד בשביל לנסות להוציא ממנה גם צד יותר רך ואנושי... אני בכל אופן מאד בעדה ומאמין שיש לה לאן להתפתח, ושמח שיש עוד שתי אליפויות עולם ואולימפיאדה להנות ממנה להפני שבכלל תהיה לה האפשרות לצעוד על שטיחים אדומים ולרקוד עם כוכבים למיניהם...
גם מוסטפינה הראתה המון אופי באליפות הזאת - אני בטוח שזה לא קל לרדת ממעמד של כוכבת בלתי מעורערת ב 2010 שקוטפת מדליות ותארים בקלות, לאחת שצריכה להאבק בכח גם על מדליות כסף וארד. סבטלנה חורקינה הראתה בעבר כמה היא נגעלה מעצמה כשלא לא זכתה עם הנבחרת בזהב, או שהזהב חמק ממנה במקבילים, אבל מוסטפינה נראיתה מסופקת וגאה בהישגים שלה. עברו על המתעמלת הזאת הרבה טלטלות - ואין אלא להעריך את הדרך הקשה שהיא עברה וממשיכה לעבור ואת העובדה שהיא לא מרימה ידיים ולוקחת מדליות גם במקומות בלתי צפויים (קורה).
ההופעה האחרונה?
היה משהו עצוב בהופעות של צ'וסוביטינה ושל איזבאשה בגמרים בתחרות.
צ'וסו שוב העפילה לגמר ונראתה מאד מאוכזבת מהקפיצות שלה - אולי מהעובדה שהיא שוב לא נחתה טוב, אולי מהעובדה שגם אם היתה נוחתת מושלם לא היה לה סיכוי למדליה. מתעמלות הדור החדש עם קפיצות כמו אמנאר וצ'נג לא סופרות אותה, וגם השופטים... ואיזבאשה שהגיע הנה עם תרגיל קרקע בודד - והעפילה לגמר הראשון מאז שמעדה בפס האחרון בגמר בלונדון, ושוב מעדה בפס האחרון - והחיוך הזה טמן איזושהי השלמה שאולי זהו - הגיע הזמן לשים את הספורט מאחור ולעבור הלאה. והפרידה מהקהל נראתה מוחלטת, לפחות ככה זה נראה לי.
המפתיעות
ג'וליה שטיינגרובר הפכה ממתמחה בקפיצות למעוררת עניין גם בקרקע וגם בקרב רב. להעפיל לשלושה גמרים מכניס אותה למועדון מאד מצומצם - אבל ההתפתחות שלה כמתעמלת בשנתיים האחרונות גורמת להמון סקרנות לגבי השנתיים הבאות והתכניות לגבי ריו.
גם מאי מורקאמי יכולה לרשום לעצמה הופעת בכורה מוצלחת על הבמה העולמית. זה מעבר די גדול מלהרשים בסרטוני אימון ביו טיוב להרשים מול שופטים וקהל רב באליפות עולם. אני מניח שהיא תנהיג יחד עם טראמוטו וססאדה את נבחרת יפן הדור הבא, לאחר שהנוכחות של צורומי וטנאקה כבר לא מורגשת (אני לא יודע אם הן פרשו או לא...)
הסיניות דווקא הפתיעו לרעה. מהציפיה לסיכוי קלוש למדליה בקרב רב, לדומיננטיות מוחלטת למדליות בקורה ובמקבילים יצאה רק מדלית זהב אחת. שלושת הסיניות הדגימו חוסר יציבות ואי אילו בעיות אחרות. יאו ג'ינאן מטפחת לעצמה תדמית של חוסר יציבות, והיא כנראה המתעמלת המנוסה של הנבחרת הסינית. זה לא נראה טוב - אבל נצטרך לחכות שנה לאליפות עולם עם תחרות קבוצתית בשביל לראות אם לסינים יש תחמושת שתוציא אותם מהבוץ.
גם יורדאקה הפתיעה אותי - אבל לא לטובה. הורגלנו לסדרה של תרגילים טובים שכללו שני סלטות עם ברגים, גם בתחרויות זוטרות. ודווקא באליפות העולם התחיל איזה פקפוק ביכולת לעמוד בזה, ודילול של האלמנטים. זה עלה לה בנפילה באלמנט המדולל בקרב רב - מה שבטח ערער את הבטחון ההוביל לנפילה גם בקרב. היא הולכת הביתה עם ארד על הקרקע, אבל בטח עם תחושה של פספוס - ומשאירה אותנו עם תחושה דומה, כי היא ראויה להרבה יותר.
הבלוף
הונג הצפון קוריאנית רשמה על שמה קפיצת יורצ'נקו טריפל. כשלא ראינו אותה במוקדמות חשבנו שאולי נקבל את ההפתעה המהפכנית בגמר. אבל גם בגמר היא ביצעה "רק" אמנאר - ועוד כזה שלא אפשר עוד עשירית של בורג, ובטח לא עוד חצי
והזוית הישראלית
צריך לציין את אופיר, שהגיע לסביבות המקום ה 13 בקפיצות. לא ראינו סרטון - אבל גם באליפות אירופה וגם כאן היא ממשיכה לבצע שתי קפיצות יפות שמקבלות באופן עקבי ציוני E בסביבות ה 9 נקודות. זה ראוי לשבח. כמובן שקוינו לראות שדרוג וקפיצות קשות יותר מאליפות אירופה באפריל, בשביל שיהיה סיכוי להעפיל לגמר - אבל אולי היא והמאמן עושים בשכל וחושבים שנתיים קדימה על רף שדרוג מתון ובריא יותר, ובינתיים בונים בסיס איתן ויציב עליו ניתן לשדרג. לפחות אנחנו מקויים ומחזיקים אצבעות. ואנחנו מקווים גם לראות תרגיל קרקע ביום מן הימים - אופיר נרשמה לגמר הקרקע אבל הופיע בסוף רק בקפיצות - מה שאומר שהיא מתאמנת גם בקרקע, ונשמח לראות את התוצאות!
נגמרה אליפות העולם - ואיתה - אם לשפוט רק מהפורום הזה - כמות מרמור שאני לא זוכר כמותה (כולל שלי) - לא על התוצאות, אלא על הספורט עצמו והכיוון אליו הוא הולך.
זה דיון מורכב שנובע כל כולו מהתחושה שמימד התחרות בספורט מאד מאד הצטמצם, והוא הולך לכיוון פחות חביב של אובדן התמימות - דגש על אקרובטיקה שמוביל לאימונים מפרכים, לקיחת סיכון, ריבוי פציעות, ובין החזקות ששורדות את המסע המפרך ומגיעות לתחרות עצמה, כבר כמעט ואין תחרות - כי מעטי מעטות מייצרות דרגות קושי כל כך גבוהות שמאפשרות ניצחון גם עם נפילות, שגיאות גסות ואפילו עם חוסר חן ארטיסטי באופן כללי, בריקוד ובכוריאוגרפיה.
זה מאד פשוט - אם את מצליחה לייצר דרגת קושי אסטרונומית של 6+ נקודות, אז לאבד עשירית על צעד בנחיתה זה זניח... כשהקוד אתחיל לתגמל בניקוד בלתי מוגבל עבור קושי, אך אחד לא לקח בחשבון שעשירית מתוך 10 נקודות זה הרבה יותר משמעותי בהשוואה לעשירית מתוך 15.
באשר להגמוניה -
אני חושב שאצל הנשים אפשר לבשר על השלמת המהפכה האמריקאית. לאחר העידן הסובייטי שראה שליטה בלתי ניתנת לערעור של נבחרת הנשים של ברית המועצה שהשתרשה כבר בסוף שנות ה50 ועד התפרקות המעצמה, ארה"ב הצליחה לפתח לאט לאט פס ייצור למתעמלות שמבטיח שליטה מוחלטת בספורט.
בעוד ברומניה וברוסיה לא הצליחו בכלל ללקט 4 מתעמלות בריאות או ראויות לתחרות, בארה"ב השאירו בבית מתעמלות שהיו יכולות להתמודד בזהב על הקרב רב וגם על רוב המכשירים.
האמריקאיות שלטו בקרב רב עם הזהב והכסף (כמו ב 2009)
מידה מסוימת של תחרות (פחות ממה שקיוינו) הגיע ממוסטפינה, שהיא בערך שלושת רבעי המוסטפינה מ2010, מיורדאקה שנראתה כאילו היא סוחבת מורשת כבדה מדי של אומת התעמלות גוועת על הכתפיים הצנומות שלה, וכמה סיניות שסובלות מקפיצות חלשות ומחוסר יציבות כללית.
על המכשירים היתה יותר תחרות והשליטה האמריקאית אינה מוחלטת - אבל העוקץ והמתח היו קהים כאן - לפחות כך זה נראה לי.
בקרב רב 4, במקרה הטוב 5 בנות התמודדו על מקום על הפודיום, בעוד ה20 הנותרות היוו תפאורה.
בקפיצות רק שלוש בנות התמודדו על מדליה
הרביעית (שטיינגרובר) היתה יכולה לנצל נפילה של מישהי מהשלישיה ואולי לגנוב מדליה
לשאר גם נפילה של המובילות לא היתה עוזרת - מדליה פשוט לא היתה בהישג יד.
דווקא בשאר המכשירים הורגש יותר מתח והיתה תחרות. אבל גם שם מדליות באו והלכו על חודם של שגיאות גסות מאד או נפילות, שעם הקוד החדש הפכו להיות יותר מדי נוכחות ומקובלות בתרגילים.
אני חושב שצריך לסייג כאן ולומר שגם בתחרויות עבר לא כל מי שהגיע לגמר היתה מועמדת למדליה. אז כמובן זה היה בגלל שיפוט מחפיר ולא הוגן ואחווה מזרח אירופאית. היום זה פשוט בנוי לתוך הקוד.
הכוכבות
הכוכבת האמיתי של התחרות היתה ללא ספק סימון ביילס. כבר מזמן לא היתה מתעמלת כל כך דומיננטית שהעפילה לכל חמשת הגמרים ולקחה כזה שלל של מדליות. ביילס עברה את טבילת האש שלה בהצלחה - היא ללא ספק תהיה חביבתה של מרתה שתטפח את היציבות הזאת שאפשרה לה לבצע רצף של איזה 20 תרגילים ללא שגיאות מאז אליפות ארהב ועד אליפות העולם. נקווה שארה"ב תשכיל להרעיף אליה גם שיעורי בלט וריקוד בשביל לנסות להוציא ממנה גם צד יותר רך ואנושי... אני בכל אופן מאד בעדה ומאמין שיש לה לאן להתפתח, ושמח שיש עוד שתי אליפויות עולם ואולימפיאדה להנות ממנה להפני שבכלל תהיה לה האפשרות לצעוד על שטיחים אדומים ולרקוד עם כוכבים למיניהם...
גם מוסטפינה הראתה המון אופי באליפות הזאת - אני בטוח שזה לא קל לרדת ממעמד של כוכבת בלתי מעורערת ב 2010 שקוטפת מדליות ותארים בקלות, לאחת שצריכה להאבק בכח גם על מדליות כסף וארד. סבטלנה חורקינה הראתה בעבר כמה היא נגעלה מעצמה כשלא לא זכתה עם הנבחרת בזהב, או שהזהב חמק ממנה במקבילים, אבל מוסטפינה נראיתה מסופקת וגאה בהישגים שלה. עברו על המתעמלת הזאת הרבה טלטלות - ואין אלא להעריך את הדרך הקשה שהיא עברה וממשיכה לעבור ואת העובדה שהיא לא מרימה ידיים ולוקחת מדליות גם במקומות בלתי צפויים (קורה).
ההופעה האחרונה?
היה משהו עצוב בהופעות של צ'וסוביטינה ושל איזבאשה בגמרים בתחרות.
צ'וסו שוב העפילה לגמר ונראתה מאד מאוכזבת מהקפיצות שלה - אולי מהעובדה שהיא שוב לא נחתה טוב, אולי מהעובדה שגם אם היתה נוחתת מושלם לא היה לה סיכוי למדליה. מתעמלות הדור החדש עם קפיצות כמו אמנאר וצ'נג לא סופרות אותה, וגם השופטים... ואיזבאשה שהגיע הנה עם תרגיל קרקע בודד - והעפילה לגמר הראשון מאז שמעדה בפס האחרון בגמר בלונדון, ושוב מעדה בפס האחרון - והחיוך הזה טמן איזושהי השלמה שאולי זהו - הגיע הזמן לשים את הספורט מאחור ולעבור הלאה. והפרידה מהקהל נראתה מוחלטת, לפחות ככה זה נראה לי.
המפתיעות
ג'וליה שטיינגרובר הפכה ממתמחה בקפיצות למעוררת עניין גם בקרקע וגם בקרב רב. להעפיל לשלושה גמרים מכניס אותה למועדון מאד מצומצם - אבל ההתפתחות שלה כמתעמלת בשנתיים האחרונות גורמת להמון סקרנות לגבי השנתיים הבאות והתכניות לגבי ריו.
גם מאי מורקאמי יכולה לרשום לעצמה הופעת בכורה מוצלחת על הבמה העולמית. זה מעבר די גדול מלהרשים בסרטוני אימון ביו טיוב להרשים מול שופטים וקהל רב באליפות עולם. אני מניח שהיא תנהיג יחד עם טראמוטו וססאדה את נבחרת יפן הדור הבא, לאחר שהנוכחות של צורומי וטנאקה כבר לא מורגשת (אני לא יודע אם הן פרשו או לא...)
הסיניות דווקא הפתיעו לרעה. מהציפיה לסיכוי קלוש למדליה בקרב רב, לדומיננטיות מוחלטת למדליות בקורה ובמקבילים יצאה רק מדלית זהב אחת. שלושת הסיניות הדגימו חוסר יציבות ואי אילו בעיות אחרות. יאו ג'ינאן מטפחת לעצמה תדמית של חוסר יציבות, והיא כנראה המתעמלת המנוסה של הנבחרת הסינית. זה לא נראה טוב - אבל נצטרך לחכות שנה לאליפות עולם עם תחרות קבוצתית בשביל לראות אם לסינים יש תחמושת שתוציא אותם מהבוץ.
גם יורדאקה הפתיעה אותי - אבל לא לטובה. הורגלנו לסדרה של תרגילים טובים שכללו שני סלטות עם ברגים, גם בתחרויות זוטרות. ודווקא באליפות העולם התחיל איזה פקפוק ביכולת לעמוד בזה, ודילול של האלמנטים. זה עלה לה בנפילה באלמנט המדולל בקרב רב - מה שבטח ערער את הבטחון ההוביל לנפילה גם בקרב. היא הולכת הביתה עם ארד על הקרקע, אבל בטח עם תחושה של פספוס - ומשאירה אותנו עם תחושה דומה, כי היא ראויה להרבה יותר.
הבלוף
הונג הצפון קוריאנית רשמה על שמה קפיצת יורצ'נקו טריפל. כשלא ראינו אותה במוקדמות חשבנו שאולי נקבל את ההפתעה המהפכנית בגמר. אבל גם בגמר היא ביצעה "רק" אמנאר - ועוד כזה שלא אפשר עוד עשירית של בורג, ובטח לא עוד חצי
והזוית הישראלית
צריך לציין את אופיר, שהגיע לסביבות המקום ה 13 בקפיצות. לא ראינו סרטון - אבל גם באליפות אירופה וגם כאן היא ממשיכה לבצע שתי קפיצות יפות שמקבלות באופן עקבי ציוני E בסביבות ה 9 נקודות. זה ראוי לשבח. כמובן שקוינו לראות שדרוג וקפיצות קשות יותר מאליפות אירופה באפריל, בשביל שיהיה סיכוי להעפיל לגמר - אבל אולי היא והמאמן עושים בשכל וחושבים שנתיים קדימה על רף שדרוג מתון ובריא יותר, ובינתיים בונים בסיס איתן ויציב עליו ניתן לשדרג. לפחות אנחנו מקויים ומחזיקים אצבעות. ואנחנו מקווים גם לראות תרגיל קרקע ביום מן הימים - אופיר נרשמה לגמר הקרקע אבל הופיע בסוף רק בקפיצות - מה שאומר שהיא מתאמנת גם בקרקע, ונשמח לראות את התוצאות!