עד החתונה זה יעבור
פעם הייתי שומעת (בעיקר פה בפורום) תלונות על הלחץ חברתי שמופעל בעקבות סטטוס הרווקת. וכל מה שאני הרגשתי זו את המצוקה שלי האישית ואולי את המעגל הקרוב או את הפליאה של מכרים לכך שאני לא בזוגיות אבל אף פעם לא הרגשתי שמופעל עליי לחץ . בטח לא מהסביבה הצעירה והתוססת בה אני עובדת/לומדת ובטח שלא מהמשפחה הקרובה שלי.
והנה זה פוגש גם אותי וזה מתלקח כמו אש! זה התחיל בשבת לפני שבועיים שהתארחתי אצל בני משפחה דתיים. ועבור הילדים הקטנים והדוייסים שלהם הייתי כמו חייזר "למה את לא אמא?" "מתי את מתחתנת?" "נקרא עבורך תהילים השבת" כזה מגיע מעולם התמים של ילדים זה מצחיק ובאותה נשימה העלה לי את החרדה.
זה המשיך בכל נושא שיחה שדיברתי עם אנשים השבוע. דיברתי על חוק מעמ 0 ועל נכס - ענו לי תתחתני כבר ותקני בית עם בעלך. דיברתי על שינוי שם המשפחה- התייחסו לכך בתמיהה . וענו לי שבטווח הקרוב גם כך שם המשפחה שלי ישתנה. וזה המשיך בהטרדות טלפוניות של מישהי שנדמה שלקחה על עצמה "משימה" ומנסה להכיר לי בחורים באופן מעיק(כל יום מטרידה אותי טלפונית בשאלות אם א' דיבר איתי ואם ב' הוסיף אותי בפייסבוק ואם נפגשתי עם ג') וזה גורם לי לא לרצות להכיר אף אחד. כמובן שאמרתי לה שאני מוחמאת מעצם זה שחשבה עליי ושאני אחשוב על זה אבל כרגע ההיצע שלה פחות רלוונטי. וזה לא באמת נכון. אני פשוט נכנסת למגננה טבעית מההסתערות הזו שיש לאנשים פתאום
כאילו תוך פחות משבועיים העולם התהפך ואני מוצר שפג תוקף מחר . פחות משבועיים אני "חוגגת" 27 זה גיל מוזר . נטול הישגים של ממש בתחום הזוגי, רגשי , כאילו אני עדיין בת 19 שרוצה להרגיש נאהבת.
בקיצור לא נעים לי בכלל. בא לי להשאר צעירה לנצח
(רק פה אפשר להתבכיין**באמת נמאס לי**)
פעם הייתי שומעת (בעיקר פה בפורום) תלונות על הלחץ חברתי שמופעל בעקבות סטטוס הרווקת. וכל מה שאני הרגשתי זו את המצוקה שלי האישית ואולי את המעגל הקרוב או את הפליאה של מכרים לכך שאני לא בזוגיות אבל אף פעם לא הרגשתי שמופעל עליי לחץ . בטח לא מהסביבה הצעירה והתוססת בה אני עובדת/לומדת ובטח שלא מהמשפחה הקרובה שלי.
והנה זה פוגש גם אותי וזה מתלקח כמו אש! זה התחיל בשבת לפני שבועיים שהתארחתי אצל בני משפחה דתיים. ועבור הילדים הקטנים והדוייסים שלהם הייתי כמו חייזר "למה את לא אמא?" "מתי את מתחתנת?" "נקרא עבורך תהילים השבת" כזה מגיע מעולם התמים של ילדים זה מצחיק ובאותה נשימה העלה לי את החרדה.
זה המשיך בכל נושא שיחה שדיברתי עם אנשים השבוע. דיברתי על חוק מעמ 0 ועל נכס - ענו לי תתחתני כבר ותקני בית עם בעלך. דיברתי על שינוי שם המשפחה- התייחסו לכך בתמיהה . וענו לי שבטווח הקרוב גם כך שם המשפחה שלי ישתנה. וזה המשיך בהטרדות טלפוניות של מישהי שנדמה שלקחה על עצמה "משימה" ומנסה להכיר לי בחורים באופן מעיק(כל יום מטרידה אותי טלפונית בשאלות אם א' דיבר איתי ואם ב' הוסיף אותי בפייסבוק ואם נפגשתי עם ג') וזה גורם לי לא לרצות להכיר אף אחד. כמובן שאמרתי לה שאני מוחמאת מעצם זה שחשבה עליי ושאני אחשוב על זה אבל כרגע ההיצע שלה פחות רלוונטי. וזה לא באמת נכון. אני פשוט נכנסת למגננה טבעית מההסתערות הזו שיש לאנשים פתאום
כאילו תוך פחות משבועיים העולם התהפך ואני מוצר שפג תוקף מחר . פחות משבועיים אני "חוגגת" 27 זה גיל מוזר . נטול הישגים של ממש בתחום הזוגי, רגשי , כאילו אני עדיין בת 19 שרוצה להרגיש נאהבת.
בקיצור לא נעים לי בכלל. בא לי להשאר צעירה לנצח
(רק פה אפשר להתבכיין**באמת נמאס לי**)
