עד כמה אנחנו ערים למה קורה סביבנו?

[צליליתה1]

ונתחיל באזהרת ספויילר, לו. היו ציונים על התוצאות, ולו המורה היה רחמן גדול, אולי, ואני מדגישה אולי, הייתי. מקבלת מספיק בקושי. פלוס.

מומלץ לצפות בסדר הזה:

צפו בסרטון. ההנחיה היא: אתם רואים חדר המתנה של מעבדה למדע. האם תוכלו לזהות חפצים שהם לא מתאימים למקום

הסרטון הזה כבר מסתובב שנים ברשת
מתוך ניסוי של סימון וצאבריס, 1999
כמה פעמים השחקנים שלבושים לבן מוסרים את הכדור

סרטון המשך לסרטון הקודם, שהחוקרים יצרו כאשור. אחרכך
ושוב, כמה פעמים השחקנים בלבן מוסרים את הכדור

 

[אבח"י]

לא משעמם לי אבל תודה ♥

 

[דקל נור*]

הכרתי את הסרטון האמצעי. נפלתי בכולם.
כשאני נוהגת, אני לפעמים ככ שקועה בשיחה בדיבורית, או האזנה לרדיו,פודקאסט שאני לא רואה בכלל את הכביש. נוהגת על אוטומט. לא הייתי מזהה גורילות בדרך. כאילו שמלאך כבישים שומר עליי שאגיע בשלום.

 

[קלייטון.ש]

לא יודע אתם אבל הקשב שלי מאד צר ומצומצם. גם הזכרון שלי קצר ואני שוכח דברים שאמרו לי אפילו לפני שניות. מה ששם אותי בעמדת נחיתות משמעותית במיוחד מול הפולניה שלי, לה גם יש זכרון אבסולוטי (תכונה מסוכנת מאד אצל נשים בכלל, ואצל פולניות בפרט), וגם אין לה שום נקיפות מצפון לנצל בציניות את העובדה שאני לא זוכר, ויודע שלא זוכר, ולכן בכיף היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, וכשאני מתלונן למה היא לא התייעצה בי, בעלה החוקי, לטעון שדיברנו על זה, אמרת שאתה מסכים, אבל כרגיל שכחת. עכשיו לך תדע, אולי היא צודקת.

בכל אופן בגלל שהקשב שלי צר, כשאני צופה בסרט אני מפספס את רוב הפרטים, ולכן צריך לחזור שוב ושוב על אותה סצינה. לראות מה עשה כל שחקן, לראות מי הולך ברקע, לסקור את הניצבים, את הנוף. יכול לחזור על הסצינה אפילו 5-6 פעמים. זה מסביר למה לוקח לי לפעמים שבוע לראות סרט של שעה וחצי.

 

[דקל נור*]

לא יודע אתם אבל הקשב שלי מאד צר ומצומצם. גם הזכרון שלי קצר ואני שוכח דברים שאמרו לי אפילו לפני שניות. מה ששם אותי בעמדת נחיתות משמעותית במיוחד מול הפולניה שלי, לה גם יש זכרון אבסולוטי (תכונה מסוכנת מאד אצל נשים בכלל, ואצל פולניות בפרט), וגם אין לה שום נקיפות מצפון לנצל בציניות את העובדה שאני לא זוכר, ויודע שלא זוכר, ולכן בכיף היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, וכשאני מתלונן למה היא לא התייעצה בי, בעלה החוקי, לטעון שדיברנו על זה, אמרת שאתה מסכים, אבל כרגיל שכחת. עכשיו לך תדע, אולי היא צודקת.

בכל אופן בגלל שהקשב שלי צר, כשאני צופה בסרט אני מפספס את רוב הפרטים, ולכן צריך לחזור שוב ושוב על אותה סצינה. לראות מה עשה כל שחקן, לראות מי הולך ברקע, לסקור את הניצבים, את הנוף. יכול לחזור על הסצינה אפילו 5-6 פעמים. זה מסביר למה לוקח לי לפעמים שבוע לראות סרט של שעה וחצי.

אני לא מהאנשים ששמים לב למוזיקת רקע,למשל. זה מתבזבז עליי.
בצפייה חוזרת אני תמיד מתפלאת על כל הפרטים שלא ראיתי קודם.
זה מתחדד כשאני צופה עם הבן שלי, ששם לב לכל מה שהבמאי התכוון שנראה.