עד כמה באמת אפשר לאהוב ולהכיל ילדים של מישהו אחר?
*הי חברים, משתפת אתכם בקטע ממאמר שכתבתי, ופורסם בבלוג שלי ובעמוד העסקי
שבוע טוב, אני פה לרשותכם.
עד כמה באמת אפשר לאהוב ולהכיל ילדים של מישהו אחר?
כשהחלטתי להקים עם בן זוגי משפחה מורכבת
זה היה נראה לי מאוד פשוט
הלא לאהוב ילדים זה אני.
הם גם היו מאוד חמודים ולא "מאיימים",
הצלחנו בן זוגי ואני לדבר על הכל,
לשתף בקשיים בפחדים
ונראה היה שנוכל להתמודד עם כל מה שיבוא.
הילדים התחברו ביניהם
כבר מהתחלה היתה להם שפה משותפת, במיוחד הבנים,
הם מחכים אחד לשני, גדלים יחד
רבים ומשלימים כמו אחים.
אז מתי זה קרה שהתחלתי להרגיש שזה לא קל לגדל ילדים של מישהו אחר?
זה לא שאת לא אוהבת אותם ולא מקבלת אותם,
ההיפך הוא הנכון,
הם מאד חשובים לך.
את מכבסת את הבגדים שלהם, מבשלת להם את האוכל שהם אוהבים,
לוקחת אותם לחוגים,
כשאת שואלת, הם אפילו מספרים איך היה להם היום,
חוגגים יחד, מבלים יחד
את מבינה שהם לעולם יהיו חלק מחייך.
אבל פתאום יש לך פחות סבלנות.
הם גדלים, כבר לא חמודים ותמימים,
אלא דעתניים ומורדים,
פתאום את רואה את הדברים המעצבנים שיש בהם.
הם מעצבנים לא פחות מהילדים שלך
שמוציאים אותך מדעתך לפעמים,
רק שעל הילדים של את יכולה לכעוס, להתפוצץ,
אבל בסוף הם הילדים שלך
ויש בך חמלה כלפיהם,
ואת הרגש הזה את לא תמיד מצליחה למצוא כשמדובר בהם.
את מאוד משתדלת לנהוג באופן שווה בכולם,
יש חוקים בבית וגבולות (כמו שייעצו לך לעשות),
אבל בסוף הם ירגישו , וגם יגידו לך,
שאת מעדיפה את הילדים שלך.
הם לא תמיד צודקים, זו מניפולציה שלהם
אבל בסוף יש בזה משהו
אי אפשר לברוח מכך.
אלא שאת יודעת באותה נשימה דבר אחד:
את בחרת לחיות עם אבא שלהם,
כי זה מי שאת רוצה להזדקן איתו
כי את סומכת עליו,
כי יש ביניכם חברות ואהבה,
כי הוא כל מה שלא היה לך בסיבוב הראשון,
כי יש לכם חלומות משותפים יחד
כי כשאין ילדים, הכי טוב לכם יחד.
אז את מבינה שאין לך אופציה לוותר
אין שום אפשרות כזו!
ולכן, מחוייבת לעצמך ולחיים שבחרת,
את תרימי את הראש,
ותשאלי את עצמך: מה את יכולה לעשות היום
כדי להיות הכי טובה שאת יכולה עבורך, עבור הילדים שלך,
עבור הילדים שלו, עבור הזוגיות שלך?
ואז את תעשי צעד אחד קטן, שונה
"הצעד של אותו יום "אני קוראת לו.
מילה, אמירה, התייחסות, פעולה,
משהו אחד קטן שונה ממה שעשית יום קודם
מול הילדים שלו, מול הילדים שלך, בתוך המערכת המשפחתית שלכם.
החיים מורכבים מצעדים קטנים
תעשי כל יום אחד קטנטן, ותגלי מהר מאוד
איך המלא קטנים האילו
יוצרים שינוי גדול.
לפני הכל בתחושה הפנימית שלך,
בסיפוק שהנה לקחת אחריות על מה שחשוב לך באמת,
ולא רק דיברת אלא עשית,
השינוי מסביב, בחיים שלך, במשפחה שלך, יקרה לבד,
הוא יבוא כתוצאה מכך.
אילו החיים ואילו הנסיבות,
את מאוד אוהבת את בן זוגך,
את ילדיו, אבל את לעולם לא תהיי אמא שלהם
ואי אפשר לצפות שתאהבי אותם כמו את ילדייך,
אבל יש לך תפקיד מאוד חשוב בחייהם
ולהם יש תפקיד בחייך.
קחי את האחריות על מה שאת יכולה
במיקרוקוסמוס הפרטי שלך
ועשי בכל יום משהו אחד קטן שיקדם אותך
להתחבר אליהם והם אלייך.
הצעד הזה יאפשר לך, ולבן זוגך,
להגשים את החלום שלכם
לחיים מאושרים יחד.
איך דרך לנצח זאת, ובכלל כל אתגר בפרק ב',
אלא לשאול את עצמינו שאלה אחת בלבד, כל יום מחדש:
(וזה נכון גם לגברים שבנינו, למרות שהפוסט כתוב בלשון נקבה):
מה היום אני יכול/ה לעשות אחרת מאתמול,
שיקדם אותי להשגת המטרה ששמתי לנגד עיניי?
ןגם אם לא הצלחתי במה שהצבתי לעצמי לאותו יום,
אז לשאול למחרת שוב, ולתת לעצמי הזדמנות נוספת,
ולמחרת היום שוב,
ובכל יום מחדש,לקחת אחריות על מה אני יכול/ה לעשות,
שהוא באחריותי ובשליטתי.
למאמרים נוספים:
https://b-way-life.com