מבחינת הכינויים החבורים. זה נכון במידה רבה לכינויי הקניין בעברית המדוברת (כידוע, המילה "של" עוד לא ממש הייתה במקרא) וזה נכון אף יותר לכינויי המושא ("אהבתיה") שנדירים אפילו בכתיבה במשלב גבוה (למעט כתיבה מליצית / פרוזה / שירה).
מה זה לא היה של? אז מה אמרו במקום? הרי קניין ברור שהיה, וברור שמישהו ביטא שמשהו "שלו". אז השתמשו בחבורים במקום? במקום הכיסא שלך, כיסאך? - כיסאי
ואגב יש דבר כזה מקו? מקף ־ וקו מפריד - אני יודע.
תודה