עד כמה כל זה חשוב לכם?

[Neta558]

עד כמה כל זה חשוב לכם?

כלומר, איזה מקום בחייכם תופסת הדאגה לבע"ח, ההתעסקות בטבעונות וכו´. כל אלה שמעידים על עצמם כאקטיביסטים-כמה אתם מתעסקים עם נושא זב"ח וכמה עם נושאים אחרים? איזה זה בסדר העדיפויות שלכם? איזה מקום אתם נותנים לטבעונות בחייכם? זה רק אורח חיים? זה עיסוק מתמשך? ואיזה מקום אתם חשובים שצריך להיות לזה? מצד אחד, ככל שנתעסק בנושא יותר נוכל להגביר מודעות, הרי זה נושא שיש הרבה מה לשפר.. מצד שני, כל כך הרבה התעסקות כאילו הופכת את הענין למעמסנ על אורח החיים, בניגוד לטענות שלנו שטבעונות היא פשוטה ונכונה... מה אתם חושבים? איך זה אצלכם? נטע (מזהירה מראש-הודעות על מהות המילה "התעסקות" יעלמו מהשטח! בההה. אוריארדים שכמותכם!)

 

[Veggie John]

הפעילות שלי היא אני

זב"ח ומצבן כיום ובעתיד תופסות נתח עצום מחיי היום יום שלי. זה חלק חשוב בהגדרת העצמי, ואני לא אבלבל ביצים אם אומר שאני חשה שזה הייעוד שלי. טבעונות, הרבה יותר מצמחונות היא דרך חיים. גם בצורך לדקדק בפרטים וגם ובעיקר בהעמקת הידע והחשיבה שהגישה הזו יוצרת - עשה מה שאתה רוצה כל עוד זה לא מפריע לאחרים. המצב כמו שהוא היום, נטע´לה, הוא רחוק להיות משביע רצון, או "בסדר", או אפילו רע. אפשר לומר שזו בדיוק האנטיתזה של מה שאני חושבת שאמור להיות תחת הסיסמה שהזכרתי, משהו שצריך להיות קיים רק בסיוטים מבעיתים במיוחד. אני מודעת לזה כל רגע, והמודעות הזו היא מה שמניע אותי להמשיך ולפעול- תחושת שליחות מקודשת (אל תצחקו- הרפו מהציניות וזה מתברר כנכון). ואסור לנוח על זרי הדפנה! לומר "הנה, אני טבעוני וחי בשלום עם הכדור" או "אני טבעוני ופעיל וסחתיין עלי", אלא תמיד לחשוב ביחס ישיר עם המצב הכללי. אני מעוניינת לעשות הסטוריה...

לא בשביל פרסום, חלילה, אלא משום שאני באמת ובתמים חשה שרק אז אוכל להרגע. * אני מתנצלת על הניסוח הפומפוזי משהו.. ישנם עוד שרידים של חום ממכת השפעת האחרונה שניחתה עלי.. נטע עדה *

 

[xenocide]

אז ככה

אני לא משתייכת לשום תנועה למאבק או משהו כזה. אף פעם לא הייתי שייכת לשום תנועה שכזו. אבל זב"ח הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי-כלומר אני משתדלת להביא למודעות של החברים ושל אנשים שמסביבי. מעבר לזה אני משתדלת ללכת לפעולות שנעשות ואני שומעת עליהן. צמחונות וטבעונות, גם כן, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי וגם אם הייתי מנסה הכי שבעולם לא לדבר על זה לא הייתי מצליחה כי שואלים אותי על זה לעיתים לא רחוקות. מעבר לזה ששואלים אותי אני גם שמה לב כשמורה למשל אומרת משפט כמו "אלוהים ברא את האדם כנזר הבריאה כדי שנשלוט בהכל גם אם זה אומר לשלוח דולפין למצוא מטענים תת ימיים, גם אם הם יתפוצצו" (דבריי המורה להבעה..), או כשבביולוגיה אנחנו לומדים איך למה הפרייה מלאכותית בפרות היא טובה לנו.. אני לא מסוגלת פשוט להתעלם ולעבור על זה אז המורה להבעה חטפה ממני צעקות והמורה לביולוגיה הבינה אותי כשהבהרתי שאני לא מתכוונת להביע שום התעניינות בעניין ולא מתכוונת להקשיב לשטויות כאלו (המורה לביולוגיה באמת סבבה של מורה). אבל זה לא משתלט לי על החיים ככה שאני לא יכולה לדבר על שום דבר אחר ושאני לא עושה דבר חוץ מלחשוב מה הפעולה הבאה שאפשר לעשות למען זב"ח. הדר (עדיין עצבנית על המורה להבעה-אישה טיפשה!)

 

[Nightwinds Lullaby]

כנ"ל... בדיוק מה שאמרת.

 

[rastotman]

תהיות

הייתה לנו פעולה שקצת הזכירה את השאלה הזאת, דיברנו על בחירות (בחירות בחיים, לא ה-בחירות), כמה בחירות מודעות ולא מודעות אנחנו עושים, והשאלה שחשבתי שהיא הכי מעניינת- אם ככל שאנחנו בוחרים יותר בחירות עצמאיות אנחנו נעשים יותר ביקורתיים כלפי אחרים- שלדעתי זה מאוד נכון. עד כמה חשוב לי כל עניין הטיבעונות וכמה זה חלק בילתי ניפרד מהחיים שלי- בעיקרון זה בכלל לא. אם לא היה כל כך מסובך להיות טיבעונית בחֵברה הרבה פחות אנשים היו צריכים לדעת מזה, ובטח שלא לזכור את זה כל הזמן כמו שאפרת עושה למשל. אבל לעומת זאת (וזה הקשר לפעולה) זה כן חלק בילתי ניפרד ממה שאני מאמינה בו, וזאת אחת הדרכים היחידות (ואולי גם הקלות) ביותר בשבילי לשמור על קשר בין החצאי ערכים שספגתי במשך הזמן לחיים שאני חיה. ועוד משהו, למרות שזאת לא הייתה הכוונה ההתחלתית, כל העניין הזה עזר לי לגבש הרבה יותר בקלות את מה שאני מאמינה בו- מספיק לי לקרוא שני מאמרים פה בפורום ולהפסיק להכין חביתות ואני כבר יכולה להתחיל להעריץ את עצמי ולהרגיש חכמה ומוסרית. שזה בטח לא טוב, שוב פעם בהקשר של הפעולה, אני טיבעונית רק כדי לבחור את הבחירות העצמאיות שלא הרגשתי שבחרתי קודם, רק שמה שאני עושה באמת זה ללכת במסלול המוסרי הכי קיצוני וקל (באותו זמן) שמצאתי בפורומים של תפוז. איבדתי את ההודעה? בקיצור, אני רוצה להאמין שאני לא נותנת לטבעונות לקחת חלק גדול מדי בחיים שלי, כי זה רק חלק וזה לא הכלל, אבל האמת היא שהיא לוקחת חלק בהחלט מכובד. חוץ מהעניין הפיזי של לאכול טיבעוני ולדבר על טופו מדי פעם, טיבעונות כן הפכה להיות חלק מהחיים שלי כמו שרייצ´ל ביקשה שנצייר אותם- "ממה מורכבים החיים שלכם?", אני אולי נאבקת בלהגדיר את עצמי כטיבעונית או לא, אבל ברמה יותר עמוקה מזה אני מישתמשת באוכל הזה כדי להיתקרב למי שאני רוצה להיות, או כמו שרייצ´ל אומרת- עיצוב עצמי מודע. רק שהיא היתכוונה לזה בצורה חיובית כמו שגם אני היתכוונתי לפני הפעולה הזאת, אבל עכשיו זה ניראה לי שיטחי מדי ולא מספיק- זה בסך הכל אוכל(!). .....אולי קצת ניסחפתי

.