עד כמה מותר למטפל להתערב בתהליך?

[freearth10]

עד כמה מותר למטפל להתערב בתהליך?

אני מוצאת את עצמי לא פעם מתערבת בתהליך של דמיון מודרך ואני תוהה אם זו הדרך הנכונה. כאשר אני עובדת על סמלים ומנסה להדריך את המטופל להשמיד את הסמל המעכב, לא פעם המטופל הופך את הסמל למשהו חסר צורה אותו אי אפשר להשמיד, מקסימום להקטין. עד עכשיו התעקשתי ולא עזבנו את המקום עד שהוא לא היה נקי לגמרי. והשאלה שלי האם עשיתי נכון? יתכן שרק עד לשם היה אותו אדם מוכן להגיע. במקרה אחד הרגיש המטופל בחילה אחרי הטיפול שעברה תוך יום או יומיים. ובחילה היא דחייה של רעיון או חוויה. אנחנו אמורים להוביל את הדמיון של המטופל. האם מותר לנו גם להתערב בו? מאיה

 

[רוח מדבר]

שאלה חשובה מאוד..

היי מאיה רבים התחבטו ומתחבטים עד היום לגבי השאלה שלך.. "האם אני מבין מספיק את מה שעובר על המטופל בכדי שאנחה אותו לפתרון שאני חושב הוא פיתרון טוב?" "האם הפיתרון שלי יהיה טוב למטופל? או עלול לפגוע?" "האם למטופל יש את היכולת להגיע לפיתרונות לבד?" ועוד ועודו ועוד... והכל תלוי באסכולה שבה את דוגלת. לפי רוב שיטות הדמיון המודרך, יש הרבה התערבות של המנחה בתהליך הדמיון של המונחה.. המנחה לא פעם ולא פעמיים מניח הנחות יסוד על פי הבנתו/תפיסתו/אינטואיציתו ועוד תו' אחרים... וכך הוא פועל.. לפעמים זה מניב תוצאות חיוביות יותר ולפעמים תוצאות חיוביות פחות. ישנן שיטות אשר מבוססות על הרעיונות ההומניסטים-אקזיסטנציאליסטים, שעל פיהן אי אפשר להכניס את כל האנשים לתבניות התנהגות וכללים וכל אדם הוא מקרה בפני עצמו. ויותר מזה האדם הוא היחידי אשר יכול להבין את עצמו באמת. הרבה יותר מכל מטפל (ולא משנה עד כמה אותו מטפל מלומד או אינטואיטיבי) לפי השיטה של דויד גרוב (Grovian Metaphor Therapy) המטפל בכלל לא מניח הנחות על דרך המטופל, המטפל לפעמים גם לא בהכרח מבין את מה שעובר על המטופל. על המטפל להצמד לסינטקס מיוחד של שאלות הנקראות שאלות שפה נקיה (Clean Lanugage Questions) אשר אופן שאילתן אינו יוצא משום הנחה כלשהי אלא מאפשר למונחה לכוון את כל מהלך הדברים... לדוגמה בדוגמה שהבאת: שמת הנחה שהמטופל צריך להשמיד את הסמל המעכב |סדגש . אולי הוא לא צריך להשמיד אותו? אולי יש לסמל הזה משהו אחר ללמד את המטופל... בדוגמה שנתת .. שבה "המטופל הופך את הסמל למשהו חסר צורה אותו...מקסימום להקטין" אנו קוראים התבגרות של סמל/דימוי/מטאפורה.. סמלים/דימויים/מטאפורות עוברים שינויים. השינויים הללו נוצרים בעקבות תהליך מסויים שעובר המטופל.. אך מי אנחנו שנקבע מהו התהליך שעל המטופל לעבור? אולי הסמל צריך לקטון? אולי דווקה לגדול? אולי הוא צריך להיות מושמד? אולי דווקה להתפתח למשהו אחר לחלוטין? בתור מטפל בטכניקה הזו, לא רק שאני לא יודע. אני משתדל לא להביא את הרעיונות שלי לתוך הטיפול, אלא לתת למטופל להגיע לאן שהוא צריך להגיע. ולעבור את שהוא צריך לעבור. המאמר הלועזי בפורום על השיטה יתן לך תמונה הרבה יותר ברורה

עכשיו לנקודה נוספת "האם עשיתי נכון?" אין פה נכון ולא נכון. יש פה מקדם ויש מגביל.. אם היא הרגישה שיפור במצבה, התקדמתם אם היא נסוגה, הוגבלתם - כלומר "זה לא עבד - תעשי כל דבר אחר"... בהצלחה מיק.

 

[freearth10]

תודה, נתת לי רעיון../images/Emo62.gif

היי מיק, בתשובה הכל כך לא חד משמעית - מצאתי את התשובה לשאלה שבאמת הציקה לי. אני עובדת הרבה על הפיכת הכאב לסמל והכנסה של סמל חדש לאותו מקום שפעם כה כאב. ולא פעם כאשר המטופל רוצה להפסיק את התהליך עו לפני שהוא הושלם - אני לא הרשיתי לזה לקרה, כמובן לא באלימות, אלא בהדגשה שאם לא ננטרל את המקום לחלוטין מהכאב, הוא שוב יופיע. לאחר מכן - תמיד מגיע המטופל עם רעיונות הכי מטורפים להשמדת הסמל. באחד המקרים סבל המטופל במשך יום או יומיים מבחילה ומבחינתי בחילה זה אי קבלה של החוויה. וזה בעצם מה שהביא אותי לשאלה האם זה היה נכון, אם בין כה וכה היה לו קשה לקבל את החוויה, כי הוא אולי עדיין לא היה מוכן לה. אני חייבת לציין שהוא התהלך הרבה זמן גם עם הסמל החיובי בראש ועם תחושה מאוד נעימה. בעקבות התשובה שלך אני בהחלט אשאל את הגוף , כי הגוף אף פעם לא משקר. ובקשר למקדם והמגביל. ההרגשה לפעמים יכולה מאוד להטעות. לא פעם הנסיגה היא כדי לאגור כוח ולהתעסק עם אותה החוויה. לפעמים דווקא הרגשה של חולשה, אשמה, כעס... יכולה להוביל להארה חדשה, לעשייה חדשה. ואני כבר חוויתי הרגשה של הגבלה שבעקבותיה הופסק הטיפול וחודשיים לאחר מכן הבן אדם החליט לשנות כיוון (אדם שהיה מאוד מבולבל ולא ידע מה להחליט) וכשעשה זאת - כל העולם פתאום נפתח, כל הנושאים עליהם עבדנו והרגשנו תקיעות פתאום בקליק השתחררו. ולכן אני לא כל כך בטוחה אם ההגבלה יכולה להיות משוב להצלחה. מאיה

 

[SideKick]

אתן לך דוגמה אישית...

באחת הפעמים שחוויתי דימיון מודרך בעצמי (כמטופלת), עסקנו במקום מסוים בגוף שלי שבו הרגשתי חוסר תנועה וחוסר נוחות. מצאתי את עצמי אומרת, שאני רואה זוג ידיים שמחזיקות את המקום הזה. והמטפלת שאלה אם אוכל לחתוך את הידיים האלה ולהיפתר מהן. ואני הזדעזעתי וכמעט צעקתי - ללללאאאאא! הידיים הללו היו ידיים בעלות אנרגיה קוסמית ששמרו שלא יקרה למקום הזה משהו עוד יותר גרוע. מדובר במטפלת מעולה ואין לי ספק שהיה לה רעיון, ושהיא רצתה להוביל אותי למקום שאליו היא חשבה. אבל כמטפלים אנחנו אף פעם לא יודעים מה באמת קורה למטופל. ולכן צריך לשמור את כל האופציות פתוחות. אין לי ספק שמטופל פחות מנוסה היה נחסם בסיטואציה כזאת. האם עניתי על השאלה?

 

[freearth10]

../images/Emo127.gif

כן בהחלט, הבנתי את זה כבר גם מהתשובה של מיק, ושאלתי משום שתהיתי אם זו הדרך הנכונה. בכל אופן תודה. דוגמא חייה, תמיד ממחישה יותר מכל דבר אחר. מאיה

 

[הגר שפריר]

אם אני הייתי מטפלת בך...

הייתי פשוט שואלת אותך מה את רואה? ואם היית מתארת לי את הידיים האלה, הייתי תחילה מנסה לברר איתך מה את מרגישה בקשר אליהן ואחר כך אם יש משהו שהיית רוצה לעשות איתן... את ורק את היית מובילה אותי ואותך... מעורבותו של המנחה בתהליך הטיפולי מתחילה ונגמרת ביצירת התפאורה הבסיסית לתחילת התהליך. משם המונחה מביא איתו רק את מה שהוא רוצה להביא. המנחה שואל שאלות פתוחות מנחות לכיוון כללי, אבל לא מתערב בתהליך ולא מוביל (כלומר לא מציע רעיונות). ככה אני רואה את זה. כמנחה בדמיון מודרך ו-NLP אני רואה עצמי רק כצופה מהצד ומנחה כללית של התהליך ולא יותר מזה.... לטעמי, כל מה שהמטפלת שלך הייתה צריכה לעשות, זה לנסח את השאלה באופן טיפה שונה (כשאלה פתוחה) וכך היא הייתה מותירה בפנייך את כל האופציות פתוחות (וגם בפניה).... הגר

 

[freearth10]

הגר את לא יודעת כמה עזרת לי כעת

רק לפני דקה, כשעסקתי באירגון המיילים שלי ראיתי את אחת ההתכתבויות הראשונות שבינינו בנושא מטפל-מטופל ומה שביניהם. אז כשכתב לי הבנתי את הרעיון מבחינת ההבנה. הוא לא תורגם לעשייה. עכשיו לאחר התהייה שלי והתשובות מאירות העיניים שקיבלתי כאן, אני בטוחה שאצליח ליישם אותם גם. עכשיו הבנתי גם דברים אותם לא הבנתי בזמנו. אנחנו קולטים רק מה שאנחנו פנויים לקלוט. החוויה היא שמשנה אותנו, ידע הוא רק הבסיס לה. אז באמת תודה על הפורום הנהדר הזה, על האנשים אליהם כל כך קל להתחבר . אולי עכשיו את מבינה למה התכוונתי כשאמרתי שאני מרגישה שיש שינוי מהותי בפורום, אפילו לא ידעתי להסביר את זה אז. זו היתה רק תחושה. מאיה

 

[רוח מדבר]

תוספת קטנה

בנוסף לשאלות ולכיוון הנפלא של הגר.. הייתי גם שואל "מה הידים רוצות שיקרה? " השאלה הזו מושכת את תשומת הלב אל ה"תפקיד" של הידים בכל המטאפורה.. ואז התגובה לא באה ממערכת אחת של תפיסה. אלא האדם יוצא מההסתכלות הרגילה שלו.. ומקבל יותר מידע מפרספקטיבה אחרת. מיק.