עד מתי וכמה?

עד מתי וכמה?

הסיבה שפתחתי הודעה חדשה היא כי אני באמת צריכה עזרה ומפחדת שההודעה תיעלם. (שרשרו אותי אם טעיתי).

אני במשבר הנקה, לא בטוחה אם זמני או לא.

בתי בת שנה ושבעה חודשים, יונקת שלוש פעמים ביום + פעם בלילה (לפעמים כשאני עייפה מכדי לסרב גם יותר). אני לא צריכה לתאר לכן את תגובות הסביבה. עד היום הן לא הפריעו לי, אבל לאחרונה זה מתחיל להשתנות. אולי זה קשור לעובדה שהיא למדה לומר "ציצי" והיא עושה לי "בושות" - מושכת לי בחולצה וצעקת ציצי בכל מקום אפשרי. אני מאוד נהנית להניק וממש לא תכננתי להפסיק, אבל בימים האחרונים פתאום התחלתי להרגיש מוזר בזמן ההנקה, כאילו היא באמת גדולה מדי בשביל זה (כמו שכולם טורחים לומר לי כל הזמן).

אני תוהה מה לעשות. האם אני מניקה יותר מדי? האם זה מפריע לה לישון? (הולכת לישון בלילה רק עם ציצי). האם אני צריכה להניק פחות? האם אני צריכה להפסיק? בשעות של הציצי (בוקר, אחרי הגן, לפני שינה) היא מתנפלת עלי ומתנהגת ממש כמו נרקומנית כשזה קצת מתעכב. כשהיא מתעוררת בלילה ואני לא נותנת היא צורחת צרחות אימים זמן ממושך, מנסה בכוח להסיר ממני את החולצה, בועטת... זה נורמלי? מה אני אמורה לעשות?? אני די במצוקה מכל מה שקורה וממה שאני מרגישה פתאום...
 
שלי בת שנה ו9 והסוף לא נראה באופק


אני חושבת שאת צריכה להפריד בין התגובות של הסביבה והנוחות שלך. מבחינת הסביבה - אני רואה את זה כך - בזה שאת מניקה עד גיל מאוחר, את מראה לסביבה שזה אפשרי ונכון. את בעצם שליחה של ההנקה. אולי אם תקחי את זה כך תרגישי פחות לא בנוח. את מניקה יותר מדי רק אם זה יותר מדי בשבילך. אין בעיה מבחינתה עם כמות ההנקות אלא רק להיפך.
לגבי ההתנהגות שלה סביב ההנקה - נשמע שהיא צריכה גבולות ברורים יותר סביב ההנקה. אני אספר לך מה קורה אצלנו: לאחרונה ירדנו לפעמיים ביום - אחה"צ ולפני השינה. גם אצלנו היו דרמות וצעקות אם לא היה ציצי בזמן ובמקום שהיא רוצה. אז מה שאנחנו עושים זה כך - קודם כל, ציצי יש רק בבית, וזאת המנטרה שהיא שומעת בכל פעם שהיא רוצה ציצי במקום אחר (אגב, אני מניקה גם בבתים של קרובים, אבל לא במקום שאני לא מרגישה בו נוח). ציצי רק בבית. כשנגיע הביתה - תקבלי ציצי. שנית, אם היא מבקשת ציצי בזמן שהוא לא "של ציצי" היא מקבלת מבט מחויך ואני אומרת לה "ציצי?! עכשיו??" ואז היא צוחקת ומוותרת. והכי חשוב - כל עוד היא בוכה, אין ציצי. היא צריכה לבקש יפה ואז היא מקבלת. היו כמה ימים שבהם היא בכתה כמה דקות, ואז ניסיתי להרגיע אותה בדרכים אחרות ולהסיח את דעתה, ואז ברגע שהשתתקה לשניה - נתתי ציצי. היום היא כבר יודעת לחכות בסבלנות עד שאני מתיישבת על הספה ושתינו מורידות נעליים, ואז היא מקבלת.
לגבי הלילה זאת בחירה שלך - אם את רוצה לגמו"ל, זה אפשרי, אבל צריך נחישות. את יכולה לנסות להתחיל מלנתק אותה מהציצי קצת לפני שהיא נרדמת, ולהרדים אותה בדרך אחרת, אבל זה לא חובה.
מקווה שעזרתי קצת
 
תודה בהחלט עוזרת

אני רוצה לחדד קצת את עניין הקניית הגבולות - גם אני נותנת רק בבית והיא יודעת את זה (כמובן שממשיכה לדרוש בחוץ ולנסות לדחוף לי ידיים לחולצה). היא גם יודעת מה השעות ולרוב מקבלת כשאני אומרת לא אם השעה לא מתאימה. לגבי הבכי - זה רעיון מצוין לא לתת לה כשהיא בוכה, אבל איך ליישם את זה? היא צורחת וצורחת, פשוט להגיד לה "כשתפסיקי לבכות תקבלי ציצי?" היא לא שומעת כלום כשהיא צורחת. כשהיא נעלבת היא הולכת למסדרון לבכות שם. לחכות שהיא תרגע ואז להזמין אותה?

מה שבעיקר מפריע לי זה לא ההנקות הרבות אלא ה"בעלות" שהיא תוספת עליהם. היא בטוחה שהציצי שלה, שולחת ידיים, דורשת בתוקף, כועסת כשלא... ואת זה אני לא יודעת איך לשנות וזה מאוד מאוד מפריע לי
 
כן, אני אומרת לה בדיוק כך

אני לא משאירה אותה לבכות אלא מנחמת אותה ומנסה להסיח את דעתה (הם כל כך מצחיקים בגיל הזה, כל דבר מסיח את דעתם בשניות...) ואז מנצלת רגע אחד של רגיעה כדי להגיד - הנה, עכשיו ציצי.
לגבי הבעלות - אני התחלתי לשנן לה גם את זה - ציצי של אמא ואמא מחליטה. בהתחלה כשהייתי שואלת אותה של מי הציצי, היא היתה אומרת שהוא שלה (
) היום היא כבר יודעת שזה של אמא.
והרבה סבלנות, לא להתעצבן מהמשיכות וההצקות אלא להסביר שוב ושוב - עכשיו אין, בבית יהיה. אצלנו אחרי כמה שבועות טובים, המנטרה עזרה והיא הפסיקה לבקש כבר מהגן (אגב, שלא תחשבי שהיה קל, היו שבועות שנורא רציתי שרק אבא ייקח אותה מהגן, כי הסצנות שם היו מאד לא נעימות).
 
עוד לא ב"פז"ם" שלכן

הבת שלי בת שנה וחודשיים.
האמת שההנקה היא פשוט לא עניין שאני משתפת בו את הסביבה כי היא מתרחשת בעיקר בבית (אז חוץ מבני משפחה קרובים אף אחד לא ממש צריך לדעת ואת התמיכה שלהם השגתי מזמן...)
מבחינתי, כל עוד אין לי סיבה להפסיק אני ממשיכה. עכשיו השאלה היא, מהי סיבה להפסיק?
-שינה? לא רלוונטי. תקראי קצת בפורום הורים לתינוקות, לא חסרים ילדים שלא יונקים ועדיין מתעוררים בלילה לבקבוק תמ"ל או מים או מוצץ.
-דעה של הסביבה - זאת בעיה של הסביבה, לא שלך או של הבת שלך.
-התנהגות שלה: פה כנראה "קבור הכלב" וזה משהו שאפשר לעבוד עליו.
-"כבר גדולה" : זה אצלך בראש כי אחרים דחפו לך את זה לראש. גם לי יש ימים כאלה שאני קצת מתעצבנת ואומרת לעצמי "אולי היא כבר גדולה" אבל אז זה נהיה יותר קשה. אז אני מעדיפה לשנן לעצמי בזמן ההנקה כמו מנטרה "קטנה שלי, תינוקת שלי" וזה עוזר לי לשחרר את המחשבות המציקות.

ו...אם בכל זאת הספיק לך ולא נעים לך... אז אפשר גם להחליט שזהו ולגמול בהדרגה, אבל אין לי מושג איך עושים את זה... מה שבטוח לא בפתאומיות כי זה לא טוב לתינוקת ולא טוב לשדיים שלך.

בהצלחה!
 
אכן שם קבור הכלב..

באמת ההתנהגות שלה היא שמפריעה לי וגורמת לחשוב שאולי זה לא מתאים. אגב, גם אני לא משתפת את הסביבה אבל הילדה למדה להגיד ציצי, וזהו. זה פתח את זה לכולם.

תודה על התמיכה ובהצלחה גם לך
 
טוב, יש לי מזל

אחותי הגדולה לימדה אותי טריק, לא להגיד ליד הילדה "ציצי" אלא מילה אחרת שקצת יותר נעים לשמוע בציבור. אז הילדה שלי מבקשת "חלב"

אני זוכרת את הגדולה של אחותי בסביבות גיל שנתיים כבר מבקשת "אמא חלב בבקשה"... אפשר לסרב לכזה דבר???
 
למעלה