עד מתי הכנסו לדיון

[ROCKET J]

עד מתי

הכנסו לדיון

שלום לכולן/ם ! אני קוראת סמויה בפורום שלכם ומאוד נהנית מהתמונות ומהמידע. השבוע קניתי את המגפיים האלה http://styleriver.mako.co.il/Pages/...53320&bu=/Pages/Search/Categories.aspx?cid=41 שאני חושבת שהם כליל השלמות, אבל עלתה בי פתאום מחשבה שאולי לאנשים אחרים זה לא מובן מאליו שאשה בת 37 עדיין שומעת מטאל, מורחת לקים בצבעים לא "מקובלים" ונועלת מגפיים דמויי נעלי-צבא.. לפעמים בא לי להתפרע ולעשות פסים כחולים בשיער, לשלוף ממעמקיי הארון את הג'ינס המשופץ מהתיכון (הוא עדיין עולה עלי?

לא יודעת) ולהיות לגמרי אני. מצד שני - אנשים שופטים לפי המראה וגם ככה אני קצת (ורק קצת!) שונה, אז להקצין כאוות נפשי? מה תחזוב הגננת של הילד? והשכנות? וחמותי?... מה דעתכן/ם - האם זה לגטימי בעיני אנשים, או שעדיין קשה לאנשים לקבל? והאם זה תלוי באיזו עיר גרים? ועד איזה גיל אתן/ם חושבות/ים שתתלבשו כמו שאתם מתלבשים?

 

[ROCKET J]

צ"ל "תחשוב הגננת"

פרדון

 

[ZombifiedArbok]

הממממ...

לגבי מה אנשים אחרים יחשבו עלייך, יש מצב שיחשבו שזה לא לגיטימי [יכול להיות אפילו שיחשבו שאת עוברת איזהשהו סוג של "משבר"]. מניסיון אישי, לחברה יותר קל לקבל אלטרנטיביות אצל בני נוער, כי אז אפשר לשלוף את ה'תירוץ' הנודע: "זה רק גיל ההתבגרות, זה יעבור". כשאת מעבר לגילאי העשרה ונשארת [או הופכת ל] אלטרנטיבית, אז הסביבה עשויה להיות פחות סובלנית [וחבל]. אני לא יודעת אם זה תלוי באיזו עיר גרים [יכול להיות]; אני חושבת שזה יותר תלוי באיך אנשים מכירים אותך. לדוגמא, אני התחלתי ללבוש סגנונות אלטרנטיביים מגיל 16; היום אני בת 21 וכל מי שמכיר אותי, מכיר אותי כאחת שמתלבשת באופן מיוחד [ו\או חריג.

]. עד כדי כך שאם יום אחד אלבש משהו יותר 'רגיל', ישאלו אותי אם קרה משהו.

הכוונה היא שאם חמותך, השכנות שלך וכו' מכירות אותך כמישהי שמשהו כזה "מתאים לה" [מבחינת אישיות], יכול להיות שלא יהיו לך *יותר מידיי* בעיות. רק זכרי, אנשים בד"כ שופטים לפי מראה. את יכולה להיות אדם מדהים, אבל אם את נראית שונה, אנשים עלולים להסיק מסקנות שליליות עלייך לעיתים קרובות, עוד לפני שיכירו אותך. זה עצוב, אבל זה קורה. :\ אני רק חייבת לציין שלדעתי, אין לאלטרנטיביות גיל. אם זה משמח אותך [וזה לא פוגע או מפריע לאספקטים אחרים בחייך, כמו עבודה וכו'], לכי על זה. D:

 

[Blue Emptiness]

מסכימה, פלוס -

גם אם קיצוניות זה יותר מדי, תמיד אפשר למצוא פרטים לשלב בלבוש היומיומי ולתת לו (ללבוש) גוון מיוחד משלך, זה תמיד עובד! כי מה לעשות... לא תמיד הכל מתאים לכל מקום, ולא כולם יראו את זה בעין יפה, אבל בעיני תמיד אפשר למצוא איך לשלב פרטים 'אלטרנטיביים' בפרטים יותר סולידיים, וככה לאנשםי קל יורת לקבל את זה בלי שנאבד לגמרי את הסגנון האישי שלנו ומה שאנחנו אוהבים.

 

[ROCKET J]

זה מה שאני עושה -

משלבת פריטים ייחודיים עם הלבוש הכי סולידי ויומיומי. ובכל זאת - לפעמים גורמים לי להרגיש חריגה. קעקועים זה בכלל "מוקצה". כשהלכתי לראיונות עבודה, או בפעם הראשונה לחמים שלי, לבשתי בגדים שמכסים את הקעקועים כדי שלא ישפטו אותי עוד לפני שהכירו אותי. זה מרגיז שאני צריכה "להחביא" את עצמי, אבל יותר חשוב לי שלא יחשבו שאני איזו מתיילדת פתטית. תודה על התייחסותך

 

[Blue Emptiness]

כן, אני מבינה את זה מאד

כרגע אני רק בת 18, וכל השיער שלי צבוע בטורקיז וסגול - כך שאין לי לאן לברוח ממבטים

אני מאמינה אבל שבמקום מסוים אנשים סביבי עוד מצפים שיום אחד "אפסיק עם השטויות האלה" כמו שסבתא אומרת. אני לא רואה את זה קורה בשנםי הקרובות לפחות, אף על פי שאני בטח אתמתן עם הזמן. (בכל זאת, השיער שלי צריך מנוחה מצבעים וחימצונים!)

 

[ROCKET J]

אני הולכת על זה,

אבל בקנה מידה קטן. הקטע הוא שגם מי שמכיר אותי מרים גבה לפעמים, גם כשזה בקטנה. בעלי, שמכיר אותי היטב ותומך ב"שגעונות" שלי, ראה אתמול את המגפיים החדשים ושאל אם אני חוזרת אחורה בזמן..

אז מה אם לא היו לי כאלה 10 שנים? זה עדיין הטעם שלי. את צודקת שאנשים עלולים לחשוב שאני במשבר, וכנראה זה מה שהכי מטריד אותי, כי אני מזה לא! תודה על התייחסותך

 

[ZombifiedArbok]

אין בעד מה. D:

להתחיל לאט ובקטן זה רעיון מעולה, דרך אגב. זה יתן גם לך וגם לאנשים סביבך הזדמנות להתרגל! אני חושבת שהשאלה של בעלך לא הייתה בהכרח רצינית [תלוי באיזה טון זה נאמר, אבל אני דיי בטוחה שהוא לא התכוון לכך כביקורת. ]. כשההורים שלי רואים אותי עם אחת מקשתות השיער שלי, לפעמים הם לא מתאפקים ואומרים לי כמה שזה מזכיר להם אותי כשהייתי בת שנה.

[תגובה לגיטימית, במובן מסוים, כי אני מודה שזה כן מזכיר מעט.

] שאלות והערות כאלה יכולות להיות מציקות מעט, אבל אפשר ומומלץ לזרום עם זה ולצחוק.

בכל מקרה, אני מחזיקה אצבעות עבורך ומקווה שתצליחי להחזיר לחייך את הדברים שאת אוהבת, בלי יותר מידיי ביקורת מסביבתך!

 

[ROCKET J]

ברור! הוא הסתלבט עלי באהבה.

תודה על התמיכה ואני אבוא לבקר אתכן בפורום ולקבל השראה

 

[Blue Emptiness]

בהחלט נשמח אם תשארי בסביבה!

 

[MacabreDoll]

עד הקץ!

לרוב אחרי סביבות גיל ה20 אנשים מוצאים את האיזון בלבוש אלטרנטיבי ללבוש מקובל למקומות ד"פותחים עלינו עיניים" אין בעיה להתחפש לכאורה, למשל לעבודה. טבעת אחת או פס בשיער לא כאלה הורסים, רוב האנשים לא שמים לב

 

[ROCKET J]

תודה על התגובה

(והצצתי בעיצובים שלך, והם יפהפים!)

 

[dEad BunNy]

שירבו נשים שכמותך..

שלא מפחדות להוציא את האני שלהן לא משנה באיזה גיל - ככה בדיוק אני רוצה להיות . אני כמעט בת 23 והשיער שלי כבר לא ורוד, כי זה לא מקובל .. כן.. בגלל העבודה, באמת הלוואי ויותר אנשים היו מרגישים חופשים, יותר יצירתיים.. ללבוש ולקבל דברים מעבר לפאקינג סוודר וג'ינס. אני מאחלת לעצמי שגם בגילך וגם הרבה מעבר עדיין ישאר לי הטאץ' ה"מוזר" ואני לא אבלע ואדהה ברקע עם כולם..

 

[ROCKET J]

וואו! תודה

 

[היויו]

בדרך כלל לא מגיב פה

למרות שיש מי שמכירים אותי.... אז ככה - אני בערך בגילך, שומע מטאל (וכולם בעבודה - חברת הייטק מהגדולות בארץ) יודעים את זה, לא חושש לחשוף את הקעקועים שלי (חצי שרוול) ולבוא עם ניו רוק לעבודה (בחורף. בקיץ הם פשוט חמים מדי

). נכון שזה לא בא עם "גרדרובה" שלמה של מטאליסטים, שיער ארוך ופירסים אבל זה פשוט כי זה לא מתאים לי. ונכון שכשאני נוסע ללקוח בחו"ל אני מתאים את עצמי ומגיע מחוייט (דהיינו מכנסיים מחוייטים וחולצה מכופתרת במינימום) אבל זה כי התפקיד מחייב. ברגע שאני חוזר למלון אני "יורד ממדים" וחוזר להתלבש איך שנוח לי ובא לי, וכך אני גם מסתובב בערים שאליהן שולחים אותי. אז אני חושב שהתשובה הסופית שלי לשאלתך היא - עד מתי שבא לך. ושבעבודה יחנקו. בגילנו אפשר

 

[Blue Emptiness]

אתה מגניב!

 

[ROCKET J]

משמח לקרוא

"העבודה" שלי היא כרגע בבית עם הילדים, כך שאין לי ממש למי לדפוק חשבון, אני חושבת שאנחנו די דומים בגישה.

ROCK ON

 

[Blue Emptiness]

אז בכלל אין לך מה להסתיר

אפילו אמא שלי לא עד כדי כך מגניבה!

 

[ROCKET J]

אני לא כזאת מגניבה.. סטנדרטית עם הבלחות.

 

[NyaPrawr]

חשבתי עליך ועל החברה מפירסינג וקעקועים!

על זה שתמיד יש אצלכם דיונים על כמה מקבלים את זה בחברה הישראלית וכאלו.