עד מתי

[בת ירושלים]

עד מתי../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

שלום לכולם, אני קוראת נאמנה אך "אילמת" של הודעות הפורום מאז "גיליתי" את הפורום לפני מספר חודשים. לצערי, אני משתייכת לקהילה כבר כמעט עשור ורציתי לשאול: עד מתי? מתי צריך להגיד די לטיפולים? האם צריך לקבל את הטיפולים בכל מחיר? גם בפעם החמישית שחוזרת המחלה?! מה אתם חושבים?

 

[rubber duck]

../images/Emo24.gif וסיפור

סיפור על שני אנשים סיפור אמיתי על אדם מדהים אדם שחווה את הסרטן בפעם הראשונה בגיל 65 לערך עבר וניצח בפעם השניה כ 5 שנים אח"כ וגם אז ניצח את המחלה והנה מספר שנים אח"כ ושוב זה חזר , הפעם במקום אחר וגידול מסוג אחר והוא לא וויתר וניצח חלפו מפסר שנים ושוב המחלה חזרה והפעם קשה יותר אלימה יותר הטיפולים היו הרבה יותר קשים מבעבר מה גם שגילו של האדם היה כבר מבוגר , כמעט 80 ובכל זאת הוא לא וויתר עד לרגע בו המחלה הכריעה אותו וברגעים שבהם כבר ידע שאלו ימיו האחרונים אמר לקרובים לו רק דבר אחד : "למרות כל הקשיים זה היה שווה את זה " האדם הזה ז"ל היה דודי , הוא נפטר בגיל 80 אחרי כ 15 שנות מאבק איתן והיה אדם מדהים ממנו למדתי המון וקיבלתי כוחות שלא יאומנו לעומתו אני מכיר מישהי הרבה יורת צעירה שכשהמחלה חזרה אמרה בצורה מפורשת אני מסרבת לקבל כל טיפול שהוא , אני מעדיפה למות בגיל צעיר ולצערי היא נפתרה בגיל 35 בדיעה ברורה שהיא לא תהיה מסוגלת לשרוד את הסבל בטיפולים היא העדיפה להנות עד יום מותה מחיים יפים האם מישהו משניהם עשה משהו לא נכון ??? האם מישהו משניהם בחר בדרך נכונה יותר ??? שניהם עשו את מה שטוב להם אין דרך אחת נכונה לכל אדם יש את סף הסבל שלו כולנו רוצים לחיות ולחיות הכי טוב בעולם וזה כואב כשזה אל ניתן לביצוע

לך בת ירושלים

לכבוד הודעתך הראשונה ליבי

כואב את כאבך היי חזקה ועשי את הטוב עבור עצמך באיחולי בריאות שלמה ומדהימה שרון

 

[מלמלה]

בת ירושלים יקרה

אכן חיבוק גדול ותומך וכמו שרון גם אני אוסיף עד מתי? רק את יכולה להגיד כל אחד ועולמו וגופו ונפשו ולאף אחד אין היכולת או הזכות להגיד למישהו אחר עד איפה להאבק ולהלחם העד מתי לדעתי הוא עד הסוף רק שהגדרת הסוף היא משתנה מאדם לאדם והמחיר אינו זהה בין אחד לשני הרבה אהבה

ים ו

ות מכל ה

 

[איילת האביב]

כל כך מסכימה ../images/Emo127.gif

כל כך מסכימה עם שרון ומלמלה, עם כל האהבה והתמיכה מסביב, יש ימים בהם אנו אומרים, די! לא יותר , מה שיהיה יהיה, אבל אחרי יום זה עובר ודוקא שם למטה, איפה שהיינו עם הרגשת האבדון, דוקא שם אוספים את הכוח , לוקחים אויר, אומרים שלוש ארבע ושוב מטפסים, כי בכל זאת יש TIME OUT אחר כך, לעשות את כל מה שאנו אוהבים ואולי דוקא זו תהיה הפעם האחרונה בה נחלה. שולחת לך המון אהבה ואומץ משפת הכנרת למרומי הרי ירושלים. איילת האביב

עעעעעעענק

 

[בת ירושלים]

../images/Emo51.gif לכולם, אבל...

נותרתי עם עוד הרבה

ובעיקר עם משפחה מורחבת תומכת אבל "לוחצת" שאיבדה בעבר חברים ב"שדה הקרב הסרטני" - (צעירים ב"קרב" אלים וחד פעמי) - וגם ספגה לאחרונה אבידות אנושיות אחרות... (שבעיקר בגללה המשכתי ללכת כ"צאן לטבח"...)