עד עכשיו רק קראתי

רותי ב.

New member
עד עכשיו רק קראתי

והיום רוצה להביא שיר חדש לשיפוטכם, ולוקחת בחשבון שאולי תגידו לי: ``תמשיכי רק לקרוא``, ובהודעה שמתחת, שני שירים של פעם, מזמן. שיר חדש: איך נעקרו שמותינו חרוטים על גזע, לבבותינו שניים נגדעו גם הם וקופידון יורה חיציו ולא פוגע איך ימצאם כעת? איך ימצאם? זרעינו שבגיר ההר נספג, נחצב הובל, עורבב, הפך למלט על קירות בתים גבוהי קומה ואל האדמה לא שב, ובה דוממת וכבושה, רק עשבים שוטים עכשיו לשווא יכו פה שורש. מחלונות ביתי כמו אז ניבט, כחול ממערב, תקוות ימים גוועת ומסביבי, צפונה נגבה ומזרח, רואה איך נעורינו, מחפשים עצמם לדעת.
 

רותי ב.

New member
שני שירים של פעם

א. תמונה בתערוכה הרבה קופים כושיים ישבו על העץ הענפים והעלים והשמש והאור עזרו להם לפצח אגוזים לאלפי צבעים. כולם פחדו שהאנשים המסתתרים בכל עגול של צבע יצאו מכיליהם, ויכונו למסע הרדיפות נגד עצמם ואחרים. ב. צלום באלבום היא מאד שחוחה כי הטוב אינו גאווה, השדים של בפנים הם מכל הצבעים כי נאספו מכל העולמות אולי בגלל זה חדלתי להאמין בתפלות. עוד מעט אתחיל מחדש והיא תגמור מישן. רותי.
 

the writer

New member
אל תפסיקי רותי

רותי אל תפסיקי לכתוב - יש לך את זה. בשביל לברוא עולם בתוך מילים צריך גרעין התבוננות חופשית ויש לך אותו, ואת משתמשת בו אז אל תפסיקי.
 
מסכימה עם כל מילה :)

רותי, מאושרת אני לראותך כאן ועוד יותר לקרוא שיריך יש בהם עומק והם נפלאים תודה לך יקירה :) ענבל
 

רותי ב.

New member
רוצה להודות לכם על

התגובות. לך מלאכית, הרבה יסורים חוויתי בתוכי עד שהעזתי, ותודה על התמיכה, על הבית החם שיצרת פה, ולך כותב, על המילים החמות שכתבת, לך רוזבד, המון תודה. חשובות לי המילים שלכם, נוסכות אומץ. ואני באמת מרגישה שקטונתי, לאחר כל הדברים הנפלאים שאתם יוצרים פה, ומעריצה אתכם, למרות שלא כותבת. מעריצה אילמת, כל הזמן. ושוב תודה (-:
 
יקירתי...

הנך ראויה ! ובבקשה... הניחי ליסורים בצד אין להם מקום במעוננו :) ענבל
 
למעלה