עד עצם היום הזה והסחטן מארץ לעולם לא

[הלדיל]

עד עצם היום הזה והסחטן מארץ לעולם לא

להיות כן, אני מאמין שרמפליצקין _כן_ השתנה. לא רק שהוא השאיר את הוק בחיים, הוא גם גרם לו לעבוד עבורו. באותו המצב עם אנה, אני באמת מאמין שרמפליצקין היה מוכן להמיט עליה עונש נורא בגלל מה שהיא עשתה. לגבי הוק עצמו, מאז שפגשנו אותו, הוא אף פעם לא מוצג כאדם אלים כשלעצמו - אפילו הוק של העונה השנייה לא מצטייר לי כאדם שיבעוט בשיכור רק משום שהוא עצבן אותו. סביר להניח שחלק ממה שמחבר בינו לבין אמה הוא ששניהם מופנמים וחולי שליטה. וכן, בסצנה ביניהם לפני החזרה הביתה הרגשתי שיש מתח מיני ביניהם. הסצנה עם דייויד ומרי מרגרט היא סבירה; הם לא ממש נכנסו לתפקיד - הם באמת נראו כאילו הם שואלים רק כדי לצאת מידי חובה ולא ממש מתעניינים במה שאמה תגיד (וחוץ מזה, אם הם באמת היו רוצים לדעת, הם לא היו מחכים. הם היו מתקשרים אליה בנייד ומתחילים באינקוויזיציה. לי זה כבר קרה פעם.)
לגבי אנה, עד כמה שהיא מקסימה, כל ההתנהלות שלה מול "האפל" באמת הייתה מוזרה. מותר לציין שרק מתוך הפנייה אליו קל להבין כמה הוריה מסתייגים מהקסם של אלסה. הם יכלו לפנות אל הפיות אבל, כנראה, לפנות ליצורים כה קסומים - שהקסם שלהם נתפס כטוב - הייתה להם לזרא.
הסצנה עם הנרי בסוף הייתה חמודה.