עד עצם היום הזה והקרב על הג'ולי רוג'ר
בסך הכל פרק טוב. להנרי יש זכרון מאד סלקטיבי, נכון? זו לא הפעם הראשונה שיש לו בעיות אמון עם אמו. הוא כעס עליה בגלל שהסתירה ממנו שאביו חי. רואים שהוא הבן של רג'ינה בפרק הזה - חוסר יכולת מוחלטת לראות את הגיבנת של עצמו. אני מבין מאיפה האנגסט הזה בא אבל הנרי צריך לזכור שזו לא הפעם הראשונה איתה. לפחות הרצון שלו להיות גיבור עשה אותו מועיל.
לגבי הוק, לתסביכי נחיתות כאלו אני מצפה מעוץ לי גוץ לי, לא ממנו. כן, אחת הבעיות של להכריז מסע נקמה מול אל היא שאתה מתמודד איתו מעמדת נחיתות. רואים שהוא נהנה להיות האל הפעם. הוא די צודק לגבי טבע מערכת היחסים שלו עם אמה. הוא אמר גם קודם שהיא הסיבה שהוא חוזר מדרכיו כנבל (הגם שלא היו מאד משתלמות.)
לגבי בל, האהבה של בל לעוץ לי גוץ לי באה מהעובדה שהוא היה שונה מארוסה הנסיך גסטון המשעמם. היא רצתה לשקם אותו אבל היא ציפתה שהתוצאה הסופית תדמה לנסיך מקסים במיטבו ולא לגבר שקט ועדין בגיל העמידה. הוא אכזב אותה.
ובכלליות, מצאתי שהעובדה שקסם שעוצב כדי לחסום את כוחותיה של זלינה מסוגל לחסום את כוחותיה של האפלה קצת מוזר. אם רג'ינה יכלה לקחת מאמה את כוחותיה הרי שהיא יכלה לעשות את זה לעוץ לי גוץ לי. הם יכלו להבהיר שהוק חיזק את הקסם.
אהבתי בסופו של דבר את הטוויסט לגבי הקורבן. גם המראה על פניהם של ארתור וגוויניבר כשהם רואים את הענן הסגול היה שווה ביותר. גם ברור שהם אף פעם לא ראו אותו קודם.
ולבסוף, ברור שהאפלה משפיעה גם על אמה. היא הפכה את ההירואיות שלה לרצון לשלוט באחרים גם במחיר לפגוע בהם מתוך אמונה שכך היא תגן עליהם. העובדה שכוונותיה נאצלות לא מקדשת את האמצעים. והיא האפלה רק זמן קצר.
בסך הכל פרק טוב. להנרי יש זכרון מאד סלקטיבי, נכון? זו לא הפעם הראשונה שיש לו בעיות אמון עם אמו. הוא כעס עליה בגלל שהסתירה ממנו שאביו חי. רואים שהוא הבן של רג'ינה בפרק הזה - חוסר יכולת מוחלטת לראות את הגיבנת של עצמו. אני מבין מאיפה האנגסט הזה בא אבל הנרי צריך לזכור שזו לא הפעם הראשונה איתה. לפחות הרצון שלו להיות גיבור עשה אותו מועיל.
לגבי הוק, לתסביכי נחיתות כאלו אני מצפה מעוץ לי גוץ לי, לא ממנו. כן, אחת הבעיות של להכריז מסע נקמה מול אל היא שאתה מתמודד איתו מעמדת נחיתות. רואים שהוא נהנה להיות האל הפעם. הוא די צודק לגבי טבע מערכת היחסים שלו עם אמה. הוא אמר גם קודם שהיא הסיבה שהוא חוזר מדרכיו כנבל (הגם שלא היו מאד משתלמות.)
לגבי בל, האהבה של בל לעוץ לי גוץ לי באה מהעובדה שהוא היה שונה מארוסה הנסיך גסטון המשעמם. היא רצתה לשקם אותו אבל היא ציפתה שהתוצאה הסופית תדמה לנסיך מקסים במיטבו ולא לגבר שקט ועדין בגיל העמידה. הוא אכזב אותה.
ובכלליות, מצאתי שהעובדה שקסם שעוצב כדי לחסום את כוחותיה של זלינה מסוגל לחסום את כוחותיה של האפלה קצת מוזר. אם רג'ינה יכלה לקחת מאמה את כוחותיה הרי שהיא יכלה לעשות את זה לעוץ לי גוץ לי. הם יכלו להבהיר שהוק חיזק את הקסם.
אהבתי בסופו של דבר את הטוויסט לגבי הקורבן. גם המראה על פניהם של ארתור וגוויניבר כשהם רואים את הענן הסגול היה שווה ביותר. גם ברור שהם אף פעם לא ראו אותו קודם.
ולבסוף, ברור שהאפלה משפיעה גם על אמה. היא הפכה את ההירואיות שלה לרצון לשלוט באחרים גם במחיר לפגוע בהם מתוך אמונה שכך היא תגן עליהם. העובדה שכוונותיה נאצלות לא מקדשת את האמצעים. והיא האפלה רק זמן קצר.
