עד שנרדמתי

[שירה כמים 1959]

עד שנרדמתי
עד שנרדמתי
כמעט שהתעוררתי
בבית האסורים
ששמו החיים

 

[שירה כמים 1959]

בסדר
יצא לך אם אם חדש
אבל מי יחבק אותך
מי יחבק אותך עכשיו

 

[שירה כמים 1959]

פעמונים אווריריים מנשבים ברחובות אפלוליים
זיכרון של ריח ביצה מקושקשת שהאפרולח נרצח עבורה
לילדה חמודה בקוקיות או קשת לשיער, היא שבה והוגה הברות
צלילים ועיצורים מתפזרים בחלל כמו נהרות
מאיימים להרוות

 

[שירה כמים 1959]

אמרו לי
תשימי צמחים
ויהיו הם שמחים
והשמיים ואלוהים ואני
עשיתי מה שאמרו לי צייתנית ותוקפנית חליפות

 

[שירה כמים 1959]

מישהו בכיסא גלגלים דיבר בחצר
כמו תמיד פחדתי לישון והפחד לא עובר
מישהו בכיסא גלגלים דיבר בחצר
בקול רם ונתן הנחיות
והפחד לא עובר

 

[שירה כמים 1959]

שוב מרגישה לא אהובה?
פרצוף הילדה הקטנה שוב על פנייך?
שוב אומללה?
גיברת זקנה, תלבישי את השיניים התותבות ותצלעי למיטה, גיברת זקנה

 

[שירה כמים 1959]

בשינה עושים בך דברים
ילדה אומללה
הגשם יורדת הברק ממטירה האש שורף
ואתה שואף להיות איש
אתה הילדה

 

[שירה כמים 1959]

קומי
תזרקי תנערי מעלייך
את מה שהיה
תזרקי
תנערי
קומי
את עכשיו גיברת חדשה

 

[שירה כמים 1959]

כואב לי אחות, פרידה, פרידה,
כואב לי אחות, אינטואיציה, אינטואיציה
הפעם לא שירתה, כואב לי, אחות מאומצת,
דומה כל כך לאחות ההיא
מלפני ארבעים שנה

 

[שירה כמים 1959]

הפחד
הזה
המה
אם הייתה גיברת אדמה

 

[שירה כמים 1959]

שלא תעזוב אותי אמא שוב
אבל אמא תינוקת
עושה בחיתולים
מפנפנת ברגליים הקדמיות
אמא
אמרת שתאהבי אותי
אולי בכל אני יכולה להתכרבל קצת בבטן החמימה שלך
לםני שתיעלמי

 

[שירה כמים 1959]

אני עוד אלמד אותך להגיד לי תודה בבקשה סליחה
ואני אכופף את ידך אחרי שתצרחי עלי ותטרקי לי טלםפוניפ
אחרי שתשפילי אותי ותקחי מה שתרצי מהמקרר שלי
אחרי שתדברי אלי בגסות אני עוד אכו]ך את ידך
אני עוד אלמד אותם להגיד לי בבקשה תטדה סליחה