עובדות? מבודדות?

[michal@gal]

עובדות? מבודדות?

איך עובר עליכן השבוע?
חוששות שנגיע למצב של איטליה עוד שבועיים?

 

[mykal]

החדשות מלחיצות

מקוה שלא נגיע למצב של איטליה. בכ"ז אנחנו מוזהרים ונזהרים.
שני דברים מעציבים אותי--האחד--תכננו לצאת לפסח לבית מלון,
המלנות סגורים. והקניות וההכנות זה מאמץ לא מבוטל--
מנסה להרגיע ולשמח באלטרנטיבה.
השני---שאינני יכולה לפגוש את הנכדים. הילדים מונעים זאת מדאגה.
אני מתגעגעת. ומקוה שיגמר כמה שיותר מהר.
ונחזור לשגרה הברוכה.

 

[debby12]

עובדת ומצויה במעצר-בית-דה-פקטו (לא בידוד רשמי...)

עובדת מהבית כבר 9 ימים (מרגיש לי כמו 9 שנים). שיחת-עבודה רודפת שיחת-עבודה ככה שזה ממש לא מרגיש כמו חופש. יותר כמו עבדות מסביב לשעון.

היום האחרון בו בתי הספר היו פתוחים היה יום שישי שעבר, ה-13 בחודש. אז גם הילדות בבית וקצת מתחרפנות.... אין פה עוצר רשמי אבל יש הנחיה על ריחוק חברתי עד כמה שאפשר, וממילא אין לאן ללכת (חדרי הכושר סגורים, ומסעדות עושות רק טייק אווי). מנסה ללכת עם הכלבות לטיול ארוך פעם בביום ולעשות פילטס בבית מול איזה אתר שנרשמתי אליו (יש לי מכונת רפורמר משומשת)

המקום היחיד אליו יוצא לי ללכת הרבה מדי זו הוטרינרית, כי החתול כמעט מת השבוע מאיזה זיהום חריף (ברטונלה), ועכשיו הוא על אנטיביוטיקה בטעם וריח טונה לעוד שבועיים. אבל לא מתלוננת - היא בבירור הצילה את חייו. במשך 5 ימים נאלצנו לתקוע לו אינפוזיית נוזלים פעם ביום ולדחוף לו טיפה מזון לפה בעזרת מזרק פלסטיק גדול (בלי מחט כמובן) כי אם הם לא אוכלים כלל נהרס להם הכבד.

סוף סוף החלים החתול, אז כלבת האדירים חטפה דלקת בדרכי השתן ועד שנמצא את האנטיביוטיקה שתחסל אותה תגיעה המשיחה.... בקיצור - עובדת בטירוף מהבית ומנהלת בית חולים לחיות במקביל.

משתדלת לא להילחץ על החשבון מהקורונה - עושים את כל מה שיכולים כדי לא להידבק. מה שיותר מלחיץ זו האפשרות של קבלת הודעה על חל"ת עד להודעה חדשה. לא מעט אנשים סביבנו כבר קיבלו הודעה כזו

. וכל העסק הזה נראה שיכול לקחת שנים. ייאוש.

 

[mykal]

הרבה מאוד אנשים

מעבר לחשש מהדבקות והמחלה,
חוששים לפרנסתם. אין ספק.
גם חל"ת עם כל הכאב שבענין זה בד"כ זמני.
אבל יש גם הרבה מפוטרים.
אכן מדאיג.

 

[עדיקים]

הקורונה אצלנו

אני כבר שבוע עובדת מהבית, זה קשה אבל לא מתלוננת לפחות יש עבודה כי הרבה סביבי בחל"ת או שפוטרו מהעבודה אז באמת מברכים פה בבית על העבודה.
הילדים לא לגמרי משתגעים עדיין עד היום יש למידה מרחוק לא שזה ממש תורם במשהו מעביר שעה עד שעתיים אבל לפחות יש משהו, קיבלו גם עבודות לחופשת הפסח למרות שלא ברור בכלל אם יחזרו ללמוד אחרי פסח ומתי. נראה מה יהיה.
לילד קצת יותר קשה אז מידי פעם יורד איתי לסיבוב 100 מטר ליד הבית הלוך ושוב קצת לחלץ עצמות לילדה אין בעיה להשאר בבית עם הטלפון, שיחות עם חברות, נטפליקס, יס וקצת עבודות יצירה שהספקנו לקנות לפני שהכל נסגר.
וכמובן המון משחקי קופסא יש לנו בשולחן הסלון ודואגים לשחק המון.
אני גם דואגת לתת להם משימות כל יום שלא יתנוונו, לפעמים משתפים פעולה בשמחה ולפעמים פחות.
ועם כל זה עוד לא הגעתי לנקיונות לפסח מקוה להתחיל היום או מחר, הכי חשוב לי המטבח את השאר יכולה לעשות בחופשת פסח גם ככה נשארים בבית ואין ממש מה לעשות.

 

[Dr T noki]

אני עובדת כמובן כל הזמן

וגם האיש עובד חיוני... לא ראיתי את ההורים כבר כמה שבועות .
איך עבר עליכן ליל הסדר? עשינו בזום עם ההורים ומשפחת אחותי והיה נחמד בהתחשב בנסיבות...
הילדים בבית כבר חודש וחצי ויש להם לימודים מקוונים חלקית. עכשיו חופש פסח. תוהים לגבי הבגרויות של הנער בי״ב, אבל בסה״כ אסירי תודה על העבודה והבריאות. גם זה יעבור....

 

[debby12]

כיף לראות אותך

את עובדת כרגיל בקופ"ח או ש"גוייסת" למשהו ספציפי לקורונה? אצלנו כרגע רפואת קהילה רגילה נעשית בעיקר באופן וירטואלי (Telemedicine). ובכלל נראה לי שאנשים כמעט ולא מגיעים למרפאה הרגילה - הם שולחים פרסומות במייל כל הזמן...

עשינו 2 לילות סדר - בערך. אחד בוובקס ואחד בזום. אחד בשעה 12 בצהריים שלנו עם משפחה בישראל, ועוד אחד בשעה 9 בלילה שלנו עם משפחה בחוף המערבי שם היה רק 6 בערב (אבל אנחנו לא אכלנו, כי היה מאוחר ובכלל - רק השתתפנו. בסוף הילדות קצת הכינו לעצמן מרשמלו צלוי על מקל).

גם אצלנו יש רק לימודים מקוונים חלקית. מה שבעיקר מציק לילדות זו הבדידות החברתית. לשתיים מהן יש חברה /שכנה שגרה קרוב ופעם ביומיים בערך הן יוצאות איתה לטיול אופניים/הליכה ברגל בשכונה, תוך כדי שמירת מרחק ועם מסיכה. זה מותר פה.

בחדשות פה מדברים על זה שהחיים לא ממש יחזרו למסלולם עד שנת 2022 - נשמע מטורף, ומראים חדרי מתים מלאים שקי גופות כל הזמן

. גם אני מרגישה אסירת תודה על הבריאות ועל שעוד יש עבודה. אם כי הודעת חל"ת תמיד עשויה להגיע.

 

[michal@gal]

כבר נגמר פסח

חוזרים לשגרת הקורונה.
&nbsp
את ליל הסדר עשינו בזום עם המשפחה המורחבת בחלק הראשון של ההגדה ואחר כך המשכנו רק עם המשפחה המצומצמת. נחמד, אבל מבולגן. אני מתגעגעת לפגישות פנים אל פנים עם המשפחה.