המצב למעשה הוא כנראה כך:
באופן עקרוני ולפי התקנות, עובדת זרה שילדה כאן צריכה להוציא את התינוק מהארץ, והיא יכולה לחזור בלעדיו לעבודה כאן. תקנה זו בתוקף כבר כמה שנים, אולם באופן מעשי עד לאחרונה לא נאכפה, ועובדות זרות שילדו כאן נשארו עם התינוק (בהם כמה כבר ילדים גדולים), ולא נתקלו בבעיות של ממש. בזמן האחרון נעשה נסיון לאכוף את התקנה הזו, ואמהות זרות מקבלות התראה, לפיה יגורשו הילדים. מנסיון העבר יש להעריך שהנסיון של השלטונות לגרש מפה תינוקות וילדים קטנים יתקל בבעיות קשות. לכן מבחינת עצה מעשית, אפשר מנקודת מבט מסויימת לייעץ שהעובדת הזרה תשאר כאן עם התינוק. מכסימום אם יגיע צו הגירוש ספציפית אליה, אז תתמודד איתו. מנסיון אישי במקרה דומה, של עובדת זרה מהפיליפינים שעובדת אצלנו וילדה כאן לפני כמה שנים, והחליטה לקחת את התינוק שלה לארצה ולהפקיד אותו בידי בני משפחתה, נראה לי שהיא עשתה החלטה נכונה. הילד גדל בין הדומים לו, בארץ שלא מתייגת אותו כזר ומועמד קבע לגירוש. אומנם הוא מכיר את אמא שלו רק משיחות טלפון ותמונות, אבל ממה שנראה הוא ילד שמח ומאושר. אימו מרויחה אצלנו סכום שמפרנס לא רק את בנה ברוחב יד, אלא גם את משפחתה. נראה שלא רק הוא, אלא גם היא מרויחה מכך. לכן מנקודת המבט הזו מומלץ לעובדת להחזיר את התינוק לארצה. זאת בהנחה שיש שם מי שיקבל אותו.