עובדת זרה
שלום לכולם. לא כתבתי מזמן כי אני למעשה נמצאת כל הזמן אצל ההורים ואין שם מחשב. ההדרדרות אצל אבא כל כך מהירה עד כי חשבתי לקחת אותו למיון אם לא קיבל ארוע מוחי. הוא הפך להיות עצבני ביותר, כל הזמן כועס עד אלים. התרופות לא ממש עוזרות יותר מאשר ליום או יומיים. עכשיו הוא מקבל תרופת הרגעה בוקר צהריים וערב. התחלנו אתמול והיה יום "נוח" יחסית. קיווינו לטוב. היום בצהריים הוא כבר היה עצבני ביותר. אני לא יודעת מאיפה יש לו כוח. הוא מדבר ללא הפסקה ועומד על הרגליים, עולה ויורד במדרגות (ההורים גרים בקומה שניה) עשרות פעמים ביום, הוא לא יושב רגע ולא שותק מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ועד כשעה לאחר כדורי השינה כשהוא סוף כל סוף נרדם מותש לחלוטין. כל יום כ- 14 שעות. אמא כבר בהתמוטטות עצבים ולמעשה לא מתפקדת. אני מנסה להרחיק אותו ממנה אבל הוא מרגיש צורך להיות לידה כל הזמן. אני מצליחה "להפריד" לשעה בכל פעם והיא מתאוששת קצת. לפני שבועיים קבלנו מטפלת פיליפינית נחמדה שברחה ביום שישי בערב, לאחר יום וחצי בלבד, הוא לא היה אלים כלפיה רק היה לא נחמד אליה כי לא סבל את נוכחותה. לפני כמה ימים קבלנו גבר נחמד מאד דובר רומנית עם המלצות נהדרות. אבא גירש אותו באיומים ואפילו הלך להביא מקל כדי לזרז אותו ללכת. נראה שאחרנו בעניין המטפל הזר. אבא רואה באנשים זרים איום על הטריטוריה שלו. אפילו חברים ובני משפחה קרובים אשר באים לבקר מאיימים עליו ואם הם יושבים יותר משעה הוא כבר מתחיל לרמוז ולשאול עד מתי יישארו. אני לא מתיימרת לייעץ שום דבר לאף אחד אבל אולי ניתן ללמוד מכך שלא צריך לחכות וגם אם נדמה לנו שלא - החולה גם סובל ובודאי שהמשפחה גם סובלת. לי יש שלושה ילדים אותם אני רואה כשהם ישנים ואני מדברת איתם בטלפון. הם כבר לא קטנים למזלי כך שאני מקווה שהנזק לא יהיה גדול. אבל זה לא פתרון. אנחנו היום חייבים למצוא מוסד סיעודי באזור חיפה והקריות. אמא כבר ממש פוחדת ולמרות שאנו עדיין מנסים להתאים עובדת זרה, עלינו להיות מוכנים. מישהו מכיר מוסד טוב? מה התהליך? אני מתנצלת אם אני נשמעת נגטיבית אני לא. זהו תאור פשוט של מצב נתון.
שלום לכולם. לא כתבתי מזמן כי אני למעשה נמצאת כל הזמן אצל ההורים ואין שם מחשב. ההדרדרות אצל אבא כל כך מהירה עד כי חשבתי לקחת אותו למיון אם לא קיבל ארוע מוחי. הוא הפך להיות עצבני ביותר, כל הזמן כועס עד אלים. התרופות לא ממש עוזרות יותר מאשר ליום או יומיים. עכשיו הוא מקבל תרופת הרגעה בוקר צהריים וערב. התחלנו אתמול והיה יום "נוח" יחסית. קיווינו לטוב. היום בצהריים הוא כבר היה עצבני ביותר. אני לא יודעת מאיפה יש לו כוח. הוא מדבר ללא הפסקה ועומד על הרגליים, עולה ויורד במדרגות (ההורים גרים בקומה שניה) עשרות פעמים ביום, הוא לא יושב רגע ולא שותק מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ועד כשעה לאחר כדורי השינה כשהוא סוף כל סוף נרדם מותש לחלוטין. כל יום כ- 14 שעות. אמא כבר בהתמוטטות עצבים ולמעשה לא מתפקדת. אני מנסה להרחיק אותו ממנה אבל הוא מרגיש צורך להיות לידה כל הזמן. אני מצליחה "להפריד" לשעה בכל פעם והיא מתאוששת קצת. לפני שבועיים קבלנו מטפלת פיליפינית נחמדה שברחה ביום שישי בערב, לאחר יום וחצי בלבד, הוא לא היה אלים כלפיה רק היה לא נחמד אליה כי לא סבל את נוכחותה. לפני כמה ימים קבלנו גבר נחמד מאד דובר רומנית עם המלצות נהדרות. אבא גירש אותו באיומים ואפילו הלך להביא מקל כדי לזרז אותו ללכת. נראה שאחרנו בעניין המטפל הזר. אבא רואה באנשים זרים איום על הטריטוריה שלו. אפילו חברים ובני משפחה קרובים אשר באים לבקר מאיימים עליו ואם הם יושבים יותר משעה הוא כבר מתחיל לרמוז ולשאול עד מתי יישארו. אני לא מתיימרת לייעץ שום דבר לאף אחד אבל אולי ניתן ללמוד מכך שלא צריך לחכות וגם אם נדמה לנו שלא - החולה גם סובל ובודאי שהמשפחה גם סובלת. לי יש שלושה ילדים אותם אני רואה כשהם ישנים ואני מדברת איתם בטלפון. הם כבר לא קטנים למזלי כך שאני מקווה שהנזק לא יהיה גדול. אבל זה לא פתרון. אנחנו היום חייבים למצוא מוסד סיעודי באזור חיפה והקריות. אמא כבר ממש פוחדת ולמרות שאנו עדיין מנסים להתאים עובדת זרה, עלינו להיות מוכנים. מישהו מכיר מוסד טוב? מה התהליך? אני מתנצלת אם אני נשמעת נגטיבית אני לא. זהו תאור פשוט של מצב נתון.
