אחרי
אני מממתתתתההה מכאבים.
הם היו נסבלים אחרי הפעולה. אפילו מאוד. אפילו מפתיעים לטובה. זה היה ב2 בצהרים. 5 שעות אחרי- זה יותר דומה לצירים שמקרינים לי גם לגב ולרגליים. אני גמורה, והסיבההיחידה שאני מתקשרת כרגע הוא על 25 טיפול אופטלגין וכמה שאכטות של רפואי (לא לשפוט בבקשה). פדים קלים? אני גומרת פה ווניות (מה שהחזיק אותי אחרי לידה.. להבדיל..). אין חום. לא חושבת שזה ברמה של ללכת למיון
 
נפשית- התפרקתי על השולחן. חיברו לי עירוי לוריד והתחלתי לבכות ככ חזק שלא יכלתי לדבר. הרופאה המהממת (!!) פשוט החזיקה לי את היד ושאלה אם אני עצובה או פוחדת. הנהנתי לראשון והיא היתה כלכך אכפתית, אמפתית ומבינה... פשוט אין מילים מספיק טובות- לכל הצוות בקפלן. שהיה הכי נעים שאפשר. ובכלל, מחלקה קטנה מאוד אז הרגיש אינטימי, נשי, אישי.
 
אה, ולפני כמובן שביקשתי א.ס... וראו שאין נס רפואי. לא רק זה, אלא הקצת הכתמות שהתחילו אתמול היו בעצם הגוף שמתחיל לבד את התהליך, והשק כבר היה בצוואר הרחם , שזה ממש טוב והיה אמור מאוד להקל על היקף הפעולה שנדרשה.
 
בקיצור, יום מאוד מאתגר. כרגע בעיקר פיזית.
וכשירגע הפיזי אני אחלים כולי. העברתי צירים של פיטוצין בלי משככים- אני יכולה גם על החרא הזה
 
תודה ששאלת, זה כשלעצמו ריגש אותי
וסליחה על ההפחדות למי שלפני ועל הסדר המבולבל של הדברים. לא מספיק מאופסת כדי לארגן את המחשבות שלי.
 
אוהבת אתכן
תודה שאתן כאן בשבילי