עוד אחת במשבר

[ירדןבת29]

עוד אחת במשבר../images/Emo7.gif

אז שלום! אני ירדן בת 29, אם לארבעה ילדים ויש לי בעל שאני מאוד אוהבת, אך חצערי עשיתי טעויות בעבר שלנו, ולטעויות שלי קשה לבעלי לסלוח. אמנם לכאורה התגברנו, וחלף זמן רב, אך פתאום זה שב ומתפרץ, והנה הוא מודיע לי שהחליט להתגרש כי נמאס לו לחיות עם הכאב שתופס אותו לפעמים, ולא שאני לא מאמינה, רק כואב לי ועצוב לי וחבל לי על הילדים (ועלי......) אז הוא מבקש ממני לשטף פעולה כדי שלא ניכנס למלחמות מיותרות, ושאתפנה מיד מהבית. ואני לא רוצה! אני רוצה אותו! אבל אין לי איך לשכנע אותו מאיפה לקחת כוחות להתגבר ולהמשיך הלאה? אני גם יודעת די בבירור שבגילי ומס´ ילדי לא כל-כך בקלות (אם בכלל) אמצא בן זוג חדש, ובכלל לא הייתי רוצה שמישהוא אחר יגדל את ילדי, ועוד וידוי קטן...: אין לי אומץ להכנס למיטה של מישהוא אחר חוץ ממנו....מן בישנות...או עניין של הרגל.......בכל אופן אני די מיואשת ולא יודעת לאיזה כיון לפעול: ללחוץ עליו? או לגמור יפה ולהמשיך הלאה? נראה כי 2 האפשרויות קשות מאוד..... חברים, הצילו!

 

[איש המערות]

ירדן שלום

לא אמרת מהן הטעויות שלך, שכל כך קשה לבעלך לסלוח. אם את מתביישת להכנס למיטה של מישהו אחר אני משער שלא מדובר בבגידה. וגם אם כן, זה לא תמיד סוף העולם. בתנאי שמדברים על זה. אני רוצה לחדד ברשותך כמה שאלות: מה זה אומר לגביך שלבעלך קשה לסלוח לך על טעויות (לא אמרת פשעים - אמרת טעויות)? ואם בעלך יתגרש ממך, הכאב שלו יעבור? ואולי בעצם נמאס לו באמת, והכאב הוא רק תירוץ? ומה זה אומר ללא מלחמות, אבל את תפני את הבית? עם הילדים? למה לא הוא יצא מן הבית עם מזוודה אחת עד שתסדרו את העניינים? והפחד שלך מקושי במציאת בן זוג, אולי הוא הרגש המשפיע עליך, לא אהבה לבעלך? יש לך הרבה ללבן עם עצמך. אולי כדאי לך להתייעץ עם מישהו מקצועי (לבד, ללבן מה את רוצה באמת. בעלך אולי יצטרף בהמשך). ואם בעלך לוחץ שאת תצאי מהבית ולא הוא, תתיעצי גם בעניין זכויותייך (נעמ"ת יכולה להיות כתובת). טובת ילדייך דורשת שאם כבר, הוא יצא עד שתלבנו את העניינים ביניכם. צר לי שאני נשמע קודר, אולי בגלל מצב רוח רגעי שלי, אך מקריאת הודעתך בין השורות, זה מה שעלה בליבי. בכל מקרה, אני מאחל לך שהבעיות יתגלו כקטנות וייפתרו במהרה.

 

[אחותו של שקספיר]

ירדן יקרה-לא הצלחתי להבין

מה את רוצה? את רוצה להישאר איתו כי את אוהבת איתו או את חוששת מה"לא נודע" מחשש ליצור קשר חדש? מה הוא רוצה? בד"כ הוא רוצה להשאר איתך ומדי פעם מתפרץ ברצון שלו להתגרש? או שהוא בד"כ רוצה להתגרש? אי אפשר להישאר נשואים עם מישהו כי"לוחצים" עליו. כן,זה יכול להחזיק מעמד קצת זמן, אולי שנים, אבל אנשים שנלחצו לא רוצים להישאר במצב מכווצ´ץ לאורך החיים ואז פעם אחת ,הם אוזרים אומץ ו...הולכים. מאד מציעה לך ללכת לטיפול עם עצמך, שתוכלי לברר לעצמך מה את רוצה באמת? ואחר כך לבדוק איתו מה הוא רוצה. כי לעיתים אלו"משחקים של בני אדם" נדנדות של קשרים משפחתיים, שהוא מדי פעם נזכר בכאב שלו(בגללך? הוא כואב בגלל עצמו,לא בגללך), ואז הוא רוצה פירוק-את נתקפת חרדה ומתחננת שהנשואין ימשכו, הוא מסכים עד הסיבוב הבא. ואם זה הרטואל החוזר על עצמו-כדאי לבדוק למה? בקיצור תשובות של או 1 או 2 לא נראה לי שנתתי לך אבל אין תשובה כזו בחיים של בני אדם,כי המורכבות גדולה הרבה יותר. שיהיה לך,רק טוב בכל בחירה שלך.

 

[ירדןבת29]

מאמינה בזוגיות, במשפחה

כן בהחלט, ומכיון שביסודי אני טיפוס אופטימי, אז יש בי את האמונה והתקווה שהדברים יסתדרו בסופו של דבר....אולי את צודקת שזה עד לסיבוב הבא, אבל בכל סיבוב שווה לנסות מחדש. אני חושבת שאנו צריכים להלחם על הדברים החשובים לנו באמת, ולא למהר לפרק חבילות ולהרים ידיים. ולאו דווקא בגלל הפחד מהשינוי... הקטולים לא טעו מדי (בעיני לפחות) בכך שלא ניתן לפרק את קשר הנישואין, כי עצם הידיעה הזאת שמה אותם במצב שהם חייבים להתמודד ולפתור את הבעיות, כי ממילא אין דרך אחרת... כשהנחת היסוד תהיה כזו גם אצלינו, אולי נמצא הרבה יותר כוחות לעבור משברים, ולא לחפש את האושר (המדומה?) מעבר לפינה. האושר נמצא כאן! צריך רק להתאמץ בשבילו.... במקרה שלי אני יודעת שאילו בעלי היה רואה את הדברים כמוני, אז מזמן לא היו לו כל מיני כאבים והתפרצויות והתלבטויות, אבל יש לדעתי מי שדוחף אותו לכיוון הזה, ולא קשר אחר שיש לו, אלא חברים שעברו דברים דומים כאילו, אך שונים לגמרי(לפחות בעיני) וחברים יכולים לתת גם עצות אחיטופל אם נסיונם האישי הוא מר.... ואיזו עצה יש לכם, חברים שלי?

 

[האלי]

הריבונות על המרחב שאדם תופס.

תנאי הכרחי לאושר היא תחושת הזכות שלנו למרחב שאנחנו תופסים בעולם. אחד הדברים הראשונים שאדם לומד זה שהוא קטן, חלש ולא מסוגל. זהו אחד המסרים הראשונים שאנחנו מקבלים מהסביבה. משום שבראשית חיינו אנחנו אכן קטנים, חלשים ובלתי מסוגלים. עם השנים אנחנו גדלים, מתחזקים ומפתחים מיומנויות מרשימות מאד. אלא שאת הרישום הראשוני אנחנו שוכחים למחוק. כמו הודעה ישנה ביומן האלקטרוני, אין ברישום הזה שום תועלת. אבל הוא ממשיך להופיע ולהשפיע, להזכיר לנו את עובדת היותנו "לא שווים". ציון הדרך הראשון במפת הדרך אל האושר, שעליה דיברתי בפתיחה, הוא: "מחק את הרישום שאומר: אתה לא שווה!" נדמה לי שאי אפשר להפריז בחשיבותו של ציון דרך זה. כמעט כל אחד נושא "קסטה" ועליה הקלטה של אמא (אבא, אח, אחות): "בוא מתוק שלי אעזור לך" שמשמעותה היא אתה לא מסוגל! או זיכרונות של זלזול ביכולתנו שחווינו בקטנותנו. והנה כך בדרך למחיקת ההודעה המפריעה, שמודיעה לנו שאנחנו לא שווים, אנחנו מגיעים גם לידיעה שאין לנו על מי לסמוך יותר חוץ מאשר על עצמנו. מי שיפסיק לחפש מישהו לסמוך עליו, סופו שייקח על עצמו את האחריות על חייו ומכאן כבר קצרה יותר הדרך למחוזות האושר. אני יכול להוסיף על זה ירדן (אלו דברים שכתבתי לפני זמן רב ונדמה לי שהם רלוונטיים לך.) שמעבר לזה את צריכה למצוא את הדרך לתת לבעלך את הזכות לריבונות על המרחב שלו - לתת לו מקום בעולם. אם תוכלי, מתוך הכוח שלך, בלי שום תנאי והתניה לתת לבעלך את התחושה שאת מקבלת אותו... אני יודע כמה זה קשה - אמרתי מתוך הכוח שלך

. מקור הכוח הזה נמצא עמוק עמוק בתוכך. רבים מאיתנו (ואולי גם את?) מנותקים ממקור הכוח הזה וצריכים למצוא את הדרך להתחבר אליו בחזרה. איך מתחברים למקור הכוח שלנו פירטתי במידה רבה במאמר על מרתף השדים. חפשי אותו, או שאצמיד אותו שוב לאחת ההודעות הקרובות שלי. בהצלחה, שלך, האלי.

 

[אחותו של שקספיר]

אחרונת המפרקות -אנוכי.

מאמינה ביכולת לנסות שוב ושוב..כי לפרק תמיד יש עוד זמן ואפשרות. אבל- את מדברת על מה שאת רוצה..את רוצה להמשיך להיות נשואה-אם כי אני לא בטוחה שבדקת לעצמך את הסיבות מעבר לתחושה הקתולית.ואני סבורה שאת צריכה לעשות קודם כך בדק בית עם עצמך , לפני שאת פונה אל בן הזוג. אמרת את דעתך על טפול, ואת אמונתך שאת יכולה בכוחות עצמך, לשקף לעצמך אמיתות שלא היית מודעת אליהן קודם . אני מקווה בשבילך שאכן את צודקת בכך. את אומרת שאת רוצה להמשיך את הנישואין. ואת מאמינה שהאושר כאן ולא מעבר לפינה, ושאם לא היה מקשיב לחברים (שהתגרשו?) אולי היה רואה את הדברים אחרת. אבל הנושא הוא לא איך את רואה את הדברים. כי את קיבלת כבר החלטה להישאר נשואה לו, בין אם ירצה ובין אם לא (ללחוץ אותו, נשואים קתוליים ועוד משפטים מסוג זה) הסוגיה היא כמובן איך הוא רואה את הדברים??? והאם הוא גם חושב שעצותיהם אינם רלוונטיות לגביו? אולי אולי תנסי לרגע לראות את הנשואין דרך העיניים שלו, דרך הכאבים שלו, דרך ההתפרצויות שלו..סתם ליום אחד להרכיב את המשקפים שלו??

 

[ירדןבת29]

קצת על יועצים...

לאחות היקרה ואיש המערות הטוב ולכל שאר חברי הפורום, בטח כל הודעה שניה פה מייעצת ללכת ליעוץ, ובכן נתקלתי לא מעט פעמים בחיי הקצרים אך ארוכים ביועצים שנתנו עצת אחיטופל.... בדרך כלל, הם מנסים לעזור לנו להבין את עצמינו או לעשות מניפולציות על מה שאנחנו מרגישים כדי שזה יתאים לאיזה מודל שעליו הם למדו באוניברסיטה. את הבירור עם עצמי יש בי כוח ותבונה לעשות גם בלי יועץ....אך עצה אמיתית לדעתי ניתן לקבל רק מאנשים שמרגישים סימפטיה אליך או אוהבים אותך או שאין להם כל אינטרס כלכלי או אישי מלבד הרצון לעזור לך. אני מקווה שיש כאן אנשים כאלו... וגם נסיון חיים הוא שווה בעיני לעצת-זהב! אז אם מישהוא כאן חוה או חווה(עבר או הווה) נסיון דומה לשלי-אולי העצה שלו תהיה הכי נכונה... תודה לכולם!

 

[רוצה לעזור]

לא אוכל לייעץ לך על סמך נסיון אך

אנסה קצת להבהיר את התמונה, מרחשי ליבי. קודם כל גם לי נראה שהזכרונות והכאב שבגללו הוא רוצה להיפרד הם תירוץ. ומשום מה גם נראה לי שטעויותיך הם לא כה ענקיות, שלא ניתנות לסליחה, אם באמת רוצים. עליך לברר האם לא מדובר בקשר נוסף שהוא מנהל מתחת לאפך, זה מנסיון עם חברות שלי, שהתעקשות של הבעל על עזיבה העידה על דברים מתחת לשטח. אם הוא באמת הביע נחרצות את רצונו לגירושין, אל תנסי לערער על כך, כי זה רק יחליש את כוחך מולו, לדעתי דווקא פסק זמן שבו תפרידו מגורים, יכול לגרום לו להרגיש מתגעגע ולהרגיש שהוא לא יכול בלעדיך, אבל קיימת גם אפשרות שבזמן זה את תתחזקי ולא תהיי מעונינת בו. בכל אופן את צעירה, וזה לא קלישאה, אינך מעוניינת לחיות לצד גבר, שעושה לך טובה שהוא איתך, כי לפי התרשמותי, הוא בטח מזכיר לך כל הזמן את פשעייך וכאבו, ואת כדי לרצותו מוכנה לרדת נמוך מדי, ולא להיות נאמנה לעצמך. אז כמו שהזכרתי קודם פרידה מומלצת, ואם תחזרו לאחריה, תציבי את את תנאיך, שביניהם יהיה שהוא לא מזכיר יותר את העבר, מה שהיום בעמדת החולשה שאת נמצאת, בטח בלתי אפשרי. לגבי הדירה בשום אופן אל תעזבי אותה, תדרשי את כל זכויותיך, שבהם חלוקתה חצי בחצי או שתקבלי את כל הדירה ותוותרי על המזונות, הכל כמובן בהתאם ליחסי השיתוף. בכל אופן מאוד מומלץ אם יש לך אפשרות כספית, להתחיל טיפול אצל פסיכולוג או יועץ רוחני, שיעזור לך להגביר את הביטחון בעצמך, ואת התלותיות שלך. ומאחלת לך המון הצלחה.

 

[פלסטיק]

טיפשה את כנראה לא...../images/Emo13.gif

את צודקת לגבי רוב היועצים, לא לגבי כולם אבל יהיה לך קשה, יקר, ויקח לך המון זמן למיין בינהם כך שבאמת זה הופך את העניין ללא רלוונטי. את מאוד שומרת את הפרטים לעצמך, זה מצויין לשמור על פרטיות אבל כך יהיה לך קשה למצוא מישהו שעבר נסיון דומה, איך ידע? לפעמים הדברים פשוטים יותר ממה שנראים אם מנסים לפרק את המצב למרכיביו הבסיסיים. אני אנסה וסליחה מראש אם אני מפספס במאה קילומטר. קיימת במציאות אפשרות כזו של בני זוג שלא מסוגלים לשכוח חטאי עבר. זה לרוב לא עניין של סליחה אלא פשוט הפחד מלהפגע שנית. את תוכלי לגרום לו להבין ולהפנים שהוא יותר לא יפגע ממך? זו משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל אולי... את נשמעת כאילו בעלך הוא מין ברירת מחדל מהסיבות: 1. את מאמינה שפשוט צריך לא להתגרש (כמו קתולים) 2. את חוששת שלא ירצה אותך גבר אחר 3. את חוששת שאם ירצה האחר את לא תעני לו מתוך ביישנות ראשית, האם זה המצב? האם את רוצה אותו כי אין לדעתך אין לך אופציה אחרת, או שהוא היה הבחירה שלך בכל מקרה? אם את רוצה אותו מחוסר ברירה את בבעיה, משום שאם הוא חש בזה אז הרי לך תשובה מדוע הוא רוצה להפרד בקשר לאטרקטיביות שלך בשוק הפנויים פנויות, אני הכרתי עוד נשים במצבך והמצב לא רע כל כך, יש ביקוש. הבעיות הן יותר טריוויאליות למשל אם בן זוגך יהיה גבר חסר ילדים משלו הוא עשוי לרצות ילדים משותפים, לך כבר יש ארבעה (יכולה להיות בעיה מבחינתך) בנוגע לבישנות, אני חושב שזה לא רלוונטי, אני מבין שאת לא מתכוננת לרוץ ממיטה למיטה, אז תכירי מישהו נחמד, ולאט לאט... בקשר ללעזוב את הבית: נראה לי שבזה את כן זקוקה לעיצה של איש מקצוע, שלא תמצאי את עצמך פתאום יום אחד ברחוב בגלל איזשהי פעולה חד צדדית של בעלך. בכל אופן, באיזה דרך שלא תבחרי, המון בהצלחה