עוד אכזבה..

[Kim54]

עוד אכזבה..

אז היה לפני שנה הריון כימי, חצי שנה לאחר מכן הריון מולארי, ועכשיו אחרי שסוף סוף קיבלנו אישור מהרופא להמשיך לנסות, היו שני פסים, היה אושר מלווה בחשש, היה איחור במחזור, ואז אתמול - בטא 25. (לפי וסת אחרונה אני שבוע 5). וכמובן שלאחר מכן גם הדימום התחיל להגיע ועכשיו זה ברור שזהו עוד הריון כימי.

מה קורה פה?
הייתי היום בבוקר אצל הרופא והוא אמר לעשות עוד פעם בדיקת בטא לראות התאפסות.
פתאום החלום להיות בהריון תקין נראה כל כך רחוק. האם אי פעם אני אצליח להחזיק באמת הריון אמיתי? הרופא כנראה ישלח אותי לבדיקות מקיפות ויש לי חשש מאוד גדול פתאום שיגידו לי שאני לא אוכל להביא ילדים משל עצמי. אני יודעת שזה נשמע תלוש מהמציאות אבל כרגע זה מה שאני מרגישה.

איך מתקדמים מכאן? איך נשארים אופטימיים אחרי 3 ניסיונות כושלים? הבעל כל כך תומך ומנסה להרגיע אבל החלום שלי זה להעניק לו ילד סוף סוף

 

[מרעישה בשקט]

איזה שברון לב

החשש שלך לגבי הריון עתידי, מאוד ברור לנוכח ההיסטוריה שלך ומצבך ברגע זה.
כל הרגשות שלך לגיטימיים והאתגר שלך הוא להמשיך לחיות למרות ההצפה, להמשיך לחיות במקביל לעצב הגדול על הדרך הקשה שאת עוברת.

ברור לי שזה מוקדם (ויכול להיות שזה בכלל לא רלוונטי לכם), אבל מכיוון שאני לא בטוחה שתמשיכי לכתוב כאן, אני כותבת לך כבר עכשיו בנושא פונדקאות.
באופן אישי אני לא מכירה (או לפחות לא יודעת שאני מכירה) נשים שנעזרו בפונדקאית כדי להביא ילדים לעולם, אבל כאן בפורום עברו לא מעט נשים שאחרי רצף של מפחי נפש, זכו לידיים מלאות דרך פונדקאות. גם בפורום פוריות אני קוראת הרבה מאוד נשים שאחרי שנים ארוכות של טיפולים כואבים, עברו למסלול פונדקאות והפכו לאמהות.
חברה שאלה אותי לא מזמן מה דעתי על פונדקאות. אמנם היא עברה רק הפלה אחת, אבל בהיסטוריה שלה יש בעיות אחרות שנוגעות לרחם.
עניתי לה שאני חושבת שזה פתרון מצוין, ושסביר להניח שהייתי נעזרת בפונדקאית בעצמי, לולא המורכבות המיילדותית שלי: גיל, מיעוט ביציות והפריות וגם 50% סיכוי הורשה של פגם גנטי.

מאחלת לך שהכימי הנוכחי יסתיים בשלום, שהבדיקות הנרחבות יחזרו תקינות, שההריון הבא יגיע במהרה ויסתיים בעוד המון זמן עם ידיים מלאות באושר ועיניים מלאות דמעות של אושר.

שולחת לך חיבוק גדול.

 

[Kim54]

תודה רבה על התגובה!

אני עדיין ברגשות מעורבים. מצד אחד בעלי ואני ממשיכים להיות אופטימיים ואומרים שמתי שזה צריך לבוא זה יגיע, אבל מצד שני אני עדיין בחששות שאולי משהו פה לא תקין.

אני מאוד מעריכה את התגובה שלך, אך לצערי זה לא כל כך מעודד אותי מה שרשמת :/ אני עוד לא בשלב של להספיד את עצמי. אני עוד רוצה להיות בהריון בריא ותקין. אני בסה"כ בת 29 אוטוטו. אני מוכנה לעבור מסע אם צריך כדי להצליח להחזיק הריון כמו שצריך.

מה שאני כן זקוקה לו זה לשמוע סיפורים מעודדים שייתנו לי תקווה שאכן הכל יהיה בסדר. אני חושבת שזה הדבר שהכי יחזק אותי. כרגע אני ממש לא במקום לשמוע על פונדקאות (זה רק מכניס אותי לסרטים ולדכאונות..לפחות בשלב הזה).

אבל שוב פעם, אני לוקחת את החיבוק שלך ומודה לך מאוד על התמיכה.
הלוואי שבקרוב אני אחזור לפה וארשום לכם דברים אחרים.

 

[מרעישה בשקט]

מצטערת שהכאבתי לך

כל מי שעברה בפורום הזה, גילתה על בשרה את הפער בין מה שאנחנו רוצים ומתכננים לבין מה שקורה בפועל.

כל אחת יודעת ומגלה על עצמה מה הם הגבולות שלה ומה היא מוכנה לעבור בדרך.
הגבולות שלי זזים כל הזמן: פעם אמרתי שאין סיכוי שאנסה עוד הריון ספונטני (מאז היו עוד חמישה הריונות ספונטניים), אח''כ אמרתי שאין סיכוי שאעבור IVF+PGD (מאז עברתי ארבע שאיבות), אח"כ אמרתי שההריון השישי יהיה ההריון האחרון שלי (עד כה הגעתי לשמונה הריונות).

כשהעליתי את האפשרות של פונדקאות בהקשר שלך, לא התכוונתי שתלכי מיד עכשיו לפונדקאות, אלא שזו אחת האפשרויות שקיימות ושאני מכירה מכאן ומפורום פוריות כמה וכמה אמהות שהפכו לאמהות בעזרת פונדקאות.

מבחינת נשים שעברו רצף הפלות לפני שכבר היו אמהות, כרגע עולה לי בראש רק אליסקה (את יכולה לחפש הודעות שלה כאן בפורום). אם אני לא טועה, היא זכתה לידיים מלאות בהריון הרביעי שלה.

הלוואי שעד ראש השנה הבא תחזרי לכאן לספר לנו את הסיפור של ההריון הרביעי שלך, סיפור שמסתיים בהודעת לידה.

 

[dubonit7]

דוגמה אופטימית

היי
עברתי כאב עצום לא מזמן, אבל אני כן יכולה לספר לך שלפני 5 שנים, התחלנו לנסות.
ועברו שנתיים וחצי שבהן עברנו 3 הפלות. וכל הבדיקות שלנו חזרו תקינות.
ואז, כמו בקלישאות, כשהפסקתי כבר להיות אופטימית זה קרה, ונכנסתי להריון ונולד לי בן.
מקווה שזה מעודד אותך.