קופיפה טובעת
New member
עוד בוקר רע...
כמו בכל לילה, גם הפעם התעוררתי לא אחת בלילה אבל נראה לי שיתכן ובמצטבר ישנתי יותר מבלילות האחרונים.
אתמול קמתי בבוקר ונסעתי לבית של ידיד כדי להעיר אותו.
נשארתי אצלו בדירה בזמן שהוא הלך, רציתי לעשות עבודה וחוץ מלהתפלש במיטה זוגית עם מזגן או לשבת במחשב, לא עשיתי כלום.
כשהוא חזר הייתי ממש מתוסכלת מהיחס שלו אלי.
אמנם המשכנו לפעילות יותר כיפית אבל התסכול המשיך.
אולי זו רק אני ואולי הוא לא בסדר...
לא יודעת, יודעת רק ששוב איבדתי 100 ש"ח. ומתי גיליתי? כרגיל כשכבר הייתי צריכה לשלם.
זה תסכל אותי עוד יותר.
כשהוא חזר הביתה (בשעה יותר מאוחרת) הוא עשה חיפוש יסודי אצלו בדירה והשטר לא נמצא.
זה הכניס אותי להיסטריה ובכי בכל פעם שהתעוררתי וגם החלומות היו מזוויעים בהתאם.
ועכשיו בוקר, שוב מצוננת (כמו בכל יום בבית, רק שאני לא יודעת אם זה כבר נטו האלרגיה שיש לי כשאני בבית או צינון אמיתי).
חסרת כסף כי איבדתי את מה שהיה לי ואין לי ממה למשוך עד המשכורת.
מתוסכלת מזה שאני כנראה פחות מעניינת אותו ממה שהייתי רוצה.
ולא רק אותו...
רוצה לעשות את העבודה ללימודים ואין לי כוחות בכלל.
אבל אני חייבת ולא יודעת מה עושים.
הייתי צריכה לעשות גם סידורים למשהו שביקשו ממני אבל לא קיבלתי את המסמך ואני מפחדת לפתוח שוב את המייל בהמשך היום.
ובצהריים מישהי ביקשה שאעבוד במקומה.
מאז שהתחלף לי המנהל אני ממש מפוחדת לפני כל משמרת. הוא לא חוסך ביקורת ולטעון שאנחנו בצרות.
ולא בא לי להיות מפוטרת עכשיו...
אני הייתי מלאת רצון במהלך הלילה לפגוע בעצמי והתאפקתי.
נלחמתי בעצמי בטירוף.
אבל כמה כבר כוחות כאלה ישארו לי?
החיים פשוט לא הוגנים ונטולי שקט!
אני בהחלט רוצה למות כבר!
כמו בכל לילה, גם הפעם התעוררתי לא אחת בלילה אבל נראה לי שיתכן ובמצטבר ישנתי יותר מבלילות האחרונים.
אתמול קמתי בבוקר ונסעתי לבית של ידיד כדי להעיר אותו.
נשארתי אצלו בדירה בזמן שהוא הלך, רציתי לעשות עבודה וחוץ מלהתפלש במיטה זוגית עם מזגן או לשבת במחשב, לא עשיתי כלום.
כשהוא חזר הייתי ממש מתוסכלת מהיחס שלו אלי.
אמנם המשכנו לפעילות יותר כיפית אבל התסכול המשיך.
אולי זו רק אני ואולי הוא לא בסדר...
לא יודעת, יודעת רק ששוב איבדתי 100 ש"ח. ומתי גיליתי? כרגיל כשכבר הייתי צריכה לשלם.
זה תסכל אותי עוד יותר.
כשהוא חזר הביתה (בשעה יותר מאוחרת) הוא עשה חיפוש יסודי אצלו בדירה והשטר לא נמצא.
זה הכניס אותי להיסטריה ובכי בכל פעם שהתעוררתי וגם החלומות היו מזוויעים בהתאם.
ועכשיו בוקר, שוב מצוננת (כמו בכל יום בבית, רק שאני לא יודעת אם זה כבר נטו האלרגיה שיש לי כשאני בבית או צינון אמיתי).
חסרת כסף כי איבדתי את מה שהיה לי ואין לי ממה למשוך עד המשכורת.
מתוסכלת מזה שאני כנראה פחות מעניינת אותו ממה שהייתי רוצה.
ולא רק אותו...
רוצה לעשות את העבודה ללימודים ואין לי כוחות בכלל.
אבל אני חייבת ולא יודעת מה עושים.
הייתי צריכה לעשות גם סידורים למשהו שביקשו ממני אבל לא קיבלתי את המסמך ואני מפחדת לפתוח שוב את המייל בהמשך היום.
ובצהריים מישהי ביקשה שאעבוד במקומה.
מאז שהתחלף לי המנהל אני ממש מפוחדת לפני כל משמרת. הוא לא חוסך ביקורת ולטעון שאנחנו בצרות.
ולא בא לי להיות מפוטרת עכשיו...
אני הייתי מלאת רצון במהלך הלילה לפגוע בעצמי והתאפקתי.
נלחמתי בעצמי בטירוף.
אבל כמה כבר כוחות כאלה ישארו לי?
החיים פשוט לא הוגנים ונטולי שקט!
אני בהחלט רוצה למות כבר!
