עוד ביקורת על "בודפשט"
YNET, אתמול לשם שינוי השמות כתובים כמעט כמו שצריך... בין הדנובה לאיילון/ זיו לנצ'נר "בודפשט" התל אביבית פשוטה וחביבה. התפריט, כולל יינות וכהילים, אכן הונגרי אותנטי. את הגורמה ההונגרי לא מוצאים כאן, אבל זהו בהחלט מגרש ביתי למטבח העממי, הביתי שלושה זכרונות חריפים-מתוקים כמו פפריקה במיטבה, הולכים איתי מאז ביקרתי - פעם ועוד פעם - בבודפשט ההונגרית, שמישהו כינה "פאריז של מזרח אירופה" ואיכשהו לא עשה עוול לאף אחת משתי הערים. תגידו לי "בודפשט", ומיד אראה דנובה מהלכת קסם, נשים מושכות, ממגנטות, בלבוש שגורם לבנות שינקין להיראות כנזירות, ואוכל, אוכל כזה שמרכין לפעמים אפילו את ראשה של וינה, השכנה הגאה. לכן, כשאומרים לי "בודפשט" בתל אביב, אני הולך לשם - פעם ועוד פעם - בתקווה להפיח חיים בזכרונות. מסעדת "בודפשט", שעברה השנה מדרום העיר לצפונה, עונה לחלק מהציפייה: נחל איילון הסמוך רחוק מהדנובה בדיוק כפי שהוא נשמע, במקום פצצות הונגריות מתקתקות, מגיעות לשם דודות הונגריות חביבות, ורק האוכל נאמן לזכרון שלי - אבל לא תמיד משובח כמוהו. "בודפשט" התל אביבית פשוטה וחביבה. בקתה רחבה, צנועה בתפאורתה וצוענית במוזיקתה. התפריט, כולל יינות וכהילים, אכן הונגרי אונתטי, וכמוהו חלק מהמלצריות הצעירות, וזה נעים ומתאים. את הגורמה ההונגרי לא מוצאים כאן. אבל זהו בהחלט מגרש ביתי למטבח העממי, הביתי. בהתאמה, הוגשו כפתיח פרוסות לחם לבן עבה, לצד סלט מלפפונים מרעןנ ושתי צלוחיות ממרחים: שמאלץ (מומלץ למי שחי בהרמוניה עם שומן מהחי נטו) וגבינה עם פפריקה (מעדן קטן). הראשונות שהוזמנו בעקבות הנישנוש: רקוט קורמפלי ורגל קרושה. רקוט קרומפלי היא סיוטו של כל קרדיולוג: מאפה תפוחי אדמה, ביצים קשות וקולבס (נקניק הונגרי פיקנטי) עם שמנת. זה כבד, זה טעים, זה מתאים לאנשים חזקים. זו הונגריה. ואילו הרגל הקרושה, שאוכל הכל דווקא לא אוכל, התקבלה באיפוק על ידי פנוי, שעשה טובה והצטרף לארוחה. הוא איבחן את המנה "בינונית, יבשה ולא מספיק רוטטת". יכול להיות שפנוי חשב על אשה, ולא על רגל קרושה? בעיקריות גילינו מעוף מפתיע ודילגנו מעל הגולש המתבקש, אכלנו כרוב ממולא בבשר ומעט אורז, על מצע כרוב כבוש, מתובל בקימל. טעם הבשר המעושן והקימל היה דומיננטי, ולטעמי, מיוחד ומעניין. פנוי אכל בנימוס, אך התלהב פחות. ככה אנחנו: פנוי תמיד מנומס יותר ונלהב פחות. עוף פפריקש היה אחד המקרים בהם הרוטב (פפריקה, כמובן) מרומם את העוף. אהבתי אותו וחיבבתי את הנודלי, הבצקניות הקטנות והמוזרות שליוו אותו. הונגריה משובחת בקינוחיה, ולפסוח עליהם גאן היה לכפור בעיקר. עקצנו איפוא טורוש אחד, שהוא פלצ'ינטה (בלינצ'ס) במילוי גבינה מתוקה, עם צימוקים, בצד קונפיטורה. זה לא היה זה: מגע קמצני של גבינה, וטעם כללי סתמי. כנקמה, הזמנו עוגת שוקולד הונגרית (ריגוינצ'י, אם מבנה הלסת מאפשר לי להגות נכון), והיא היתה, כפי שהסכמנו "עוגת יום הולדת משודרגת" וקינוח הולם בהחלט. יוקר המחייה, אגב, גבוה מזה שבהונגריה: כ-100 שקל לאדם, לארוחה מלאה.
YNET, אתמול לשם שינוי השמות כתובים כמעט כמו שצריך... בין הדנובה לאיילון/ זיו לנצ'נר "בודפשט" התל אביבית פשוטה וחביבה. התפריט, כולל יינות וכהילים, אכן הונגרי אותנטי. את הגורמה ההונגרי לא מוצאים כאן, אבל זהו בהחלט מגרש ביתי למטבח העממי, הביתי שלושה זכרונות חריפים-מתוקים כמו פפריקה במיטבה, הולכים איתי מאז ביקרתי - פעם ועוד פעם - בבודפשט ההונגרית, שמישהו כינה "פאריז של מזרח אירופה" ואיכשהו לא עשה עוול לאף אחת משתי הערים. תגידו לי "בודפשט", ומיד אראה דנובה מהלכת קסם, נשים מושכות, ממגנטות, בלבוש שגורם לבנות שינקין להיראות כנזירות, ואוכל, אוכל כזה שמרכין לפעמים אפילו את ראשה של וינה, השכנה הגאה. לכן, כשאומרים לי "בודפשט" בתל אביב, אני הולך לשם - פעם ועוד פעם - בתקווה להפיח חיים בזכרונות. מסעדת "בודפשט", שעברה השנה מדרום העיר לצפונה, עונה לחלק מהציפייה: נחל איילון הסמוך רחוק מהדנובה בדיוק כפי שהוא נשמע, במקום פצצות הונגריות מתקתקות, מגיעות לשם דודות הונגריות חביבות, ורק האוכל נאמן לזכרון שלי - אבל לא תמיד משובח כמוהו. "בודפשט" התל אביבית פשוטה וחביבה. בקתה רחבה, צנועה בתפאורתה וצוענית במוזיקתה. התפריט, כולל יינות וכהילים, אכן הונגרי אונתטי, וכמוהו חלק מהמלצריות הצעירות, וזה נעים ומתאים. את הגורמה ההונגרי לא מוצאים כאן. אבל זהו בהחלט מגרש ביתי למטבח העממי, הביתי. בהתאמה, הוגשו כפתיח פרוסות לחם לבן עבה, לצד סלט מלפפונים מרעןנ ושתי צלוחיות ממרחים: שמאלץ (מומלץ למי שחי בהרמוניה עם שומן מהחי נטו) וגבינה עם פפריקה (מעדן קטן). הראשונות שהוזמנו בעקבות הנישנוש: רקוט קורמפלי ורגל קרושה. רקוט קרומפלי היא סיוטו של כל קרדיולוג: מאפה תפוחי אדמה, ביצים קשות וקולבס (נקניק הונגרי פיקנטי) עם שמנת. זה כבד, זה טעים, זה מתאים לאנשים חזקים. זו הונגריה. ואילו הרגל הקרושה, שאוכל הכל דווקא לא אוכל, התקבלה באיפוק על ידי פנוי, שעשה טובה והצטרף לארוחה. הוא איבחן את המנה "בינונית, יבשה ולא מספיק רוטטת". יכול להיות שפנוי חשב על אשה, ולא על רגל קרושה? בעיקריות גילינו מעוף מפתיע ודילגנו מעל הגולש המתבקש, אכלנו כרוב ממולא בבשר ומעט אורז, על מצע כרוב כבוש, מתובל בקימל. טעם הבשר המעושן והקימל היה דומיננטי, ולטעמי, מיוחד ומעניין. פנוי אכל בנימוס, אך התלהב פחות. ככה אנחנו: פנוי תמיד מנומס יותר ונלהב פחות. עוף פפריקש היה אחד המקרים בהם הרוטב (פפריקה, כמובן) מרומם את העוף. אהבתי אותו וחיבבתי את הנודלי, הבצקניות הקטנות והמוזרות שליוו אותו. הונגריה משובחת בקינוחיה, ולפסוח עליהם גאן היה לכפור בעיקר. עקצנו איפוא טורוש אחד, שהוא פלצ'ינטה (בלינצ'ס) במילוי גבינה מתוקה, עם צימוקים, בצד קונפיטורה. זה לא היה זה: מגע קמצני של גבינה, וטעם כללי סתמי. כנקמה, הזמנו עוגת שוקולד הונגרית (ריגוינצ'י, אם מבנה הלסת מאפשר לי להגות נכון), והיא היתה, כפי שהסכמנו "עוגת יום הולדת משודרגת" וקינוח הולם בהחלט. יוקר המחייה, אגב, גבוה מזה שבהונגריה: כ-100 שקל לאדם, לארוחה מלאה.