עוד בענייני אגו, והפעם "לקח הפורום"
הי לכולם, והרי גילוי לב בענייני אגו (ניתן גם לקרוא לזה "מבזק אגו"): כמי שנמצא עם עצמו (ועם האגו שלו) בדו-שיח תמידי, וכמי שמצליח לא פעם לוותר על האגו או להקטין אותו, אני נדהם לגלות שוב ושוב עד כמה צורת התקשורת המיוחדת שנקראת "פורום" מהווה לקח חשוב (שאצלי עדיין לא לגמרי נלמד) בעניין. הלקח הוא: גם אם הלכת שני צעדים קדימה בהקטנת האגו, בהזדמנות הראשונה הוא יקח אותך חזרה שמונה צעדים לאחור. אז ככה: אני משתתף בפורום הזה (והוא פשוט נפלא ומיוחד) ובפורום אומנויות לחימה (ייחודי ומרתק אף הוא). עצם ההשתתפות בפורום, כלומר לא רק קריאת ההודעות אלא גם הוספת הודעות / תגובות משלי, נותנת לי הרגשה טובה שאלו הם כמה ממרכיביה: - תחושת שייכות - תחושת חשיבות (הנה, גם לי יש משהו חשוב לומר) - השמעת קול (פיני השמיע את קולו ופוטנציאלית לפחות, כולם שמעו) - תשומת לב (מישהו אחר מגיב למה שאני כתבתי) כל המרכיבים הנ"ל (לדעתי) הינם לגיטימיים, טבעיים ונכונים לי. סך הכל, אם אני עושה משהו שגורם לי להרגיש טוב, והמשהו הזה הוא "טבעי" (מה יותר טבעי בפורום, מאשר להשתתף בפורום?), ומקיים (יחד עם כל ההודעות של כל שאר המשתתפים) את האכסנייה (הפורום), אז מה רע? התשובה: זה באמת לא רע בכלל, זה אפילו טוב. אז איפה הבעיה? הבעיה היא שכאשר אני כותב משהו בפורום (הודעה ו/או תגובה), מאד חשוב לי לגלות שמישהו אחר התייחס למה שכתבתי. במילים אחרות, התגובה למה שכתבתי היא, עבורי, חלק בלתי נפרד מהתהליך, ובלעדיה אני מודה שאני מתאכזב. לדוגמה, לפני מספר ימים כתבתי לבן הודעה בפורום אומנויות הלחימה. לאחר כשעה ראיתי שההודעה ירדה למטה בדף, ופינתה את מקומה להודעות חדשות יותר. מה עשיתי? הוספתי הודעה להודעה הקודמת שלי, והקפצתי אותה למעלה כדי שלא "תלך לאיבוד". דפוק או לא? לשמחתי ישנה גם דוגמה אחרת על הודעה שכתבתי ולמרות שהיא הלכה וירדה למטה בדף, הכרחתי את עצמי לא "להקפיץ" אותה. האמנתי שאם אני אמור לקבל עליה תגובה, אז כך יהיה, ואכן, למרות שהיא ירדה לה לתחתית הדף, לאחר יום קיבלתי עליה תגובה. לסיכום, ההשתתפות הפעילה עושה לי טוב (וכמובן גם מזינה את האגו). לעומת זאת, הצפייה לתגובה, עד כמה שהיא נראית לי טבעית, נתפסת בעיני כמעט כחולשה. כלומר, אני מצפה מעצמי להסתפק בכך שאמרתי את מה שהיה לי לומר, ולהבין שלאמירה (להודעה שאני כותב) יש ערך משל עצמה והוא אינו תלוי באם כן או לא זכיתי לתגובה. מקווה שהבהרתי את עצמי (ותוהה כמה אירוני זה יהיה אם איש לא יגיב להודעה הזו
). פיני
הי לכולם, והרי גילוי לב בענייני אגו (ניתן גם לקרוא לזה "מבזק אגו"): כמי שנמצא עם עצמו (ועם האגו שלו) בדו-שיח תמידי, וכמי שמצליח לא פעם לוותר על האגו או להקטין אותו, אני נדהם לגלות שוב ושוב עד כמה צורת התקשורת המיוחדת שנקראת "פורום" מהווה לקח חשוב (שאצלי עדיין לא לגמרי נלמד) בעניין. הלקח הוא: גם אם הלכת שני צעדים קדימה בהקטנת האגו, בהזדמנות הראשונה הוא יקח אותך חזרה שמונה צעדים לאחור. אז ככה: אני משתתף בפורום הזה (והוא פשוט נפלא ומיוחד) ובפורום אומנויות לחימה (ייחודי ומרתק אף הוא). עצם ההשתתפות בפורום, כלומר לא רק קריאת ההודעות אלא גם הוספת הודעות / תגובות משלי, נותנת לי הרגשה טובה שאלו הם כמה ממרכיביה: - תחושת שייכות - תחושת חשיבות (הנה, גם לי יש משהו חשוב לומר) - השמעת קול (פיני השמיע את קולו ופוטנציאלית לפחות, כולם שמעו) - תשומת לב (מישהו אחר מגיב למה שאני כתבתי) כל המרכיבים הנ"ל (לדעתי) הינם לגיטימיים, טבעיים ונכונים לי. סך הכל, אם אני עושה משהו שגורם לי להרגיש טוב, והמשהו הזה הוא "טבעי" (מה יותר טבעי בפורום, מאשר להשתתף בפורום?), ומקיים (יחד עם כל ההודעות של כל שאר המשתתפים) את האכסנייה (הפורום), אז מה רע? התשובה: זה באמת לא רע בכלל, זה אפילו טוב. אז איפה הבעיה? הבעיה היא שכאשר אני כותב משהו בפורום (הודעה ו/או תגובה), מאד חשוב לי לגלות שמישהו אחר התייחס למה שכתבתי. במילים אחרות, התגובה למה שכתבתי היא, עבורי, חלק בלתי נפרד מהתהליך, ובלעדיה אני מודה שאני מתאכזב. לדוגמה, לפני מספר ימים כתבתי לבן הודעה בפורום אומנויות הלחימה. לאחר כשעה ראיתי שההודעה ירדה למטה בדף, ופינתה את מקומה להודעות חדשות יותר. מה עשיתי? הוספתי הודעה להודעה הקודמת שלי, והקפצתי אותה למעלה כדי שלא "תלך לאיבוד". דפוק או לא? לשמחתי ישנה גם דוגמה אחרת על הודעה שכתבתי ולמרות שהיא הלכה וירדה למטה בדף, הכרחתי את עצמי לא "להקפיץ" אותה. האמנתי שאם אני אמור לקבל עליה תגובה, אז כך יהיה, ואכן, למרות שהיא ירדה לה לתחתית הדף, לאחר יום קיבלתי עליה תגובה. לסיכום, ההשתתפות הפעילה עושה לי טוב (וכמובן גם מזינה את האגו). לעומת זאת, הצפייה לתגובה, עד כמה שהיא נראית לי טבעית, נתפסת בעיני כמעט כחולשה. כלומר, אני מצפה מעצמי להסתפק בכך שאמרתי את מה שהיה לי לומר, ולהבין שלאמירה (להודעה שאני כותב) יש ערך משל עצמה והוא אינו תלוי באם כן או לא זכיתי לתגובה. מקווה שהבהרתי את עצמי (ותוהה כמה אירוני זה יהיה אם איש לא יגיב להודעה הזו
