עוד בענין ה"לספר או לא" שמישהו בוגד
--->
ריפרפתי בכתבה הבאה בנושא "האם לספר לחברה טובה שבן זוגה בוגד בה" http://www.xnet.co.il/laisha/articles/0,14961,L-3106505,00.html והפעם חידשו לי להפתעתי. תמיד האמנתי שאסור לי לספר והנה באה אחת המרואיינות, דוק' סוזי קגן ואומרת ,"הבעייתיות בבגידה היא הסוד שנוצר סביבה...אלה הן שאלות מטרידות, שלרוב גורמות להתרחקות מהחברה הנבגדת – כדי שהסוד לא ייפלט, או כדי לעבד את המצב ולהחליט אם נכון או לא נכון לספר. פעמים רבות, בגלל שהמצוקה של נושאת הסוד כה גדולה, היא מתחילה להתייעץ עם אנשים נוספים – מה שמגביר את רגשות האשם שלה על הסתרת הסוד, ומגדיל את מעגל האנשים שיודעים".
היא כלכך צודקת.
לפני שנים התחיל איתי בעלה הטרי של חברה באיזה מועדון קיבוצי, הציע לי לבוא איתו הביתה לשתות וודקה בחיוך שמציע לי לשתות עוד דברים מכלי הגשה קצת שונה,(לא ברור לי היכן היתה חברתי). סירבתי ופשוט הלכתי משם ומעולם לא סיפרתי לה. הרבה שנים לאחר מכן הם התגרשו על רקע זה.
לאורך כל הזמן הזה, קיויתי שלא קורים דבים אחרים וחשתי חשש לגביה .עם הזמן שכחתי את האירוע,רק החששות נותרו. כשאני חושבת על זה היום לאחר קריאת נקודת הראות הזאת, יתכן שהייתי צריכה לספר לה ולהסתכן בתגובה שיכלה ליהיות. זו התגובה שתמיד הפחידה אותי כאילו...מה,אני חברה,היא עוד תהרוג אותי,למה לא לשמור לעצמי את עמדת המחבקת והמנחמת בלבד בזמן שהיא הורגת שליח אחר?
ריפרפתי בכתבה הבאה בנושא "האם לספר לחברה טובה שבן זוגה בוגד בה" http://www.xnet.co.il/laisha/articles/0,14961,L-3106505,00.html והפעם חידשו לי להפתעתי. תמיד האמנתי שאסור לי לספר והנה באה אחת המרואיינות, דוק' סוזי קגן ואומרת ,"הבעייתיות בבגידה היא הסוד שנוצר סביבה...אלה הן שאלות מטרידות, שלרוב גורמות להתרחקות מהחברה הנבגדת – כדי שהסוד לא ייפלט, או כדי לעבד את המצב ולהחליט אם נכון או לא נכון לספר. פעמים רבות, בגלל שהמצוקה של נושאת הסוד כה גדולה, היא מתחילה להתייעץ עם אנשים נוספים – מה שמגביר את רגשות האשם שלה על הסתרת הסוד, ומגדיל את מעגל האנשים שיודעים".
היא כלכך צודקת.
לפני שנים התחיל איתי בעלה הטרי של חברה באיזה מועדון קיבוצי, הציע לי לבוא איתו הביתה לשתות וודקה בחיוך שמציע לי לשתות עוד דברים מכלי הגשה קצת שונה,(לא ברור לי היכן היתה חברתי). סירבתי ופשוט הלכתי משם ומעולם לא סיפרתי לה. הרבה שנים לאחר מכן הם התגרשו על רקע זה.
לאורך כל הזמן הזה, קיויתי שלא קורים דבים אחרים וחשתי חשש לגביה .עם הזמן שכחתי את האירוע,רק החששות נותרו. כשאני חושבת על זה היום לאחר קריאת נקודת הראות הזאת, יתכן שהייתי צריכה לספר לה ולהסתכן בתגובה שיכלה ליהיות. זו התגובה שתמיד הפחידה אותי כאילו...מה,אני חברה,היא עוד תהרוג אותי,למה לא לשמור לעצמי את עמדת המחבקת והמנחמת בלבד בזמן שהיא הורגת שליח אחר?