הישרדות האמריקאית לא מתקרבת להישרדות הרומנית
לא מבחינת המשימות הקשות והמורכבות בכל פרק מחדש (ויש 4 פרקים של שעתיים וחצי בשבוע), לא מבחינת הדרמות ובטח ובטח שלא מבחינת המתח. כל פרק בהישרדות הרומנית מותח ולוקח את הצופים עד הקצה ולפעמים אף מעבר, אין רגע דל אחד או משעמם. וכל פעם מחכים בצפיייה מותחת לפרק הבא לראות איזה שבט יפסיד בשתי משימות החסינות, האם שני השבטים יפסידו בשתיהן וישלחו כל אחד מועמד להדחה שיתחרה במועמד להדחה של השבט היריב, או שאותו שבט יפסיד וישלח פעמיים מועמדים להדחה שיתחרו זה נגד זה, בעוד שהשבט השני שניצח בשתי משימות החסינות יהיה חופשי ורגוע במשך כל השבוע. אחרי זה יש את משימת הפרס שהשבט הזוכה בה מקבל מצרכי מזון או ארוחות משותפות ואילו השבט המפסיד נשאר רק עם אורז וקוקוסים. ולבסוף יש את משימת הקשר שהשבט הזוכה זוכה לקבל מסרים מהבית, אם זה בסרטוני וידאו, תמונות משפחתיות, התכתבות אס אם אס של 3 דקות לכל מתמודד או שיחת טלפון 3 דקות לכל מתמודד. ואז בערב יש מועצות השבט שהשבט הזוכה מתארח בהן כצופה לראות את מי ולמה מעמיד השבט המפסיד, ובערב הרביעי יש את מועצת ההדחה שאז מוכרז המפסיד מבין שני המועמדים שעוזב מיד את האי ואת המשחק וחוזר לרומניה (אך בגלל המגפה העולמית שבגללה כל הטיסות מושבתות, מועבר לבית מלון בסנטו דומינגו) ובשבוע הבא הכל מתחיל מהתחלה עד שנשארים שלושה מתמודדים ומתוכם זוכה רק אחד שהוא השורד האחרון והזוכה של העונה.